"שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" חסד גורר חסד
מספר גיא מהצפון:
אבי היה חולה כליה ונזקק לטיפולי דיאליזה מפרכים.
לאחר מספר שנים, לשמחתנו, נמצאה התאמה לתורם מדרום אפריקה.
נרגשים, התחלנו להתארגן לטיסה ולתאם בין הגורמים השונים.
כשאני אומר "להתארגן לטיסה", אני מתכוון להתארגנות מאוד מאוד מורכבת כי הדרך מאוד ארוכה וגם צריך לעצור כמה וכמה פעמים ל״עצירת דיאליזה" במהלך הטיסה, בכל פעם בארץ אחרת, כאשר אמבולנס מחכה ליד המטוס, עושים דיאליזה ולאחריה ממשיכים הלאה. בקיצור — מבצע, וכל זאת מבלי לדבר על העלויות הגבוהות הכרוכות בכך.
נחתנו סופסוף בדרום אפריקה. מגיעים לבית החולים.
אני ממקם את אבי שם ולאחר מכן הולך לבית המלון שנמצא מול ביה״ח עבור מלווי המטופלים. מתחיל להתארגן ופתאום מקבל צלצול ממספר לא מזוהה.
שואלת אותי אישה בעברית: "אתה יוסי?"
"לא, אני גיא, הבן שלו. מי את?"
"לא משנה מי אני. אתם מישראל? מיישוב פלוני?" (נוקבת בשם היישוב שלנו)
"כן".
"תחכה לי שם, אני בדרך אליכם", ומנתקת.
אני נשאר ללא מילים ואין לי מושג על מה מדובר.
גם אבא לא מצליח לנחש.
לאחר כשעתיים מגיעה האישה מהטלפון.
מתיישבים בחדר עם אבא והיא פותחת בשיחה:
"יוסי, אתה בטח כבר לא זוכר אותי, אבל אני רוצה להזכיר לך משהו מתחילת שנות השבעים, לפני 50 שנה.
אחותי ואני היינו ילדות קטנות כאשר המשפחה שלנו התפרקה ונשארנו שתינו ללא משפחה שתגדל אותנו.
הייתם אז זוג צעיר והתנדבתם לקחת אותנו אליכם ולגדל אותנו. במשך כמה שנים הייתם לנו כמו אבא ואמא, עד שאנשים מהמשפחה יצרו קשר וביקשו אותנו בחזרה.
קשה מאוד היתה הפרידה מכם ולא שכחנו אתכם".
"עכשיו תשמע, אני נשואה לרופא שמחר אמור לנתח אותך.
בכל שבוע אני מבקשת מבעלי את רשימת המנותחים כדי לבדוק אם יש ישראלים שנוכל לעזור להם.
בשבוע שעבר אני מסתכלת כהרגלי ברשימה ופתאום מזהה את השם שלך!
מיד ידעתי מה עליי לעשות.
תקשיב טוב, כל הניתוח וכל האירוח שלכם פה, כולל הכל — על חשבוננו. אחרי הניתוח תתארחו אצלנו כמה זמן שתרצו.
אתם לא מוציאים שקל!
אולי כך נוכל להחזיר, ולו במעט, את הטובה הגדולה שעשיתם איתנו".
בה״ש הניתוח עבר בהצלחה ומאז שומרים על קשר ונפגשים כמו בני משפחה לכל דבר.
אגב, מספר גיא, אני לא אדם דתי, אך באותו ביקור בדרום אפריקה, נתקלתי בפתק בעברית בביה״ח.
מתקרב לבדוק מה כתוב בו ומגלה שזו ברכת "אשר יצר".
לא הכרתי את הברכה.
קראתי אותה מילה במילה, ואז אני מבין את המשמעות.
כמה שזה לא מובן מאליו להתפנות כרגיל ולחיות כאדם בריא.
מאז, לאחר כל ביקור בנוחיות אני אומר לבורא עולם "תודה רבה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה