הלוחם שלא כיבה את המנוע

ללא שריון וללא מחסה: הלוחם שלא כיבה את המנוע בקרב על ראש הגשר

בליל 15 באוקטובר 1973, כאשר פקודת מבצע "אבירי לב" יצאה לדרך, נקודת ההכרעה של מלחמת יום הכיפורים התנקזה לשטח עפר צר ומוכה אש שזכה לכינוי "החצר". על גדת תעלת סואץ, סמוך למוצב "מצמד", ניצבה משימה הנדסית קריטית: לחצוב מעבר בסוללת עפר אדירה שהתנשאה לגובה של כעשרים מטרים, לפנות צירים חסומים מרכבים בוערים, ולאפשר לטנקים ולכלי הגישור — התמסחים, הדוברות וגשר הגלילים — לרדת אל קו המים. בתוך מוקד התופת הזה פעלו לוחמים שלא יכלו לתפוס מחסה: אנשי פלוגות הצמ״ה של חיל ההנדסה הקרבית.

רב-טוראי אריה שמואלי עלה על מושב הדחפור בידיעה ברורה שאין סביבו שריון מגן. באותם ימים ה-D9 טרם מוגן בלוחות שריון כבדים ובזכוכיות חסינות רסיסים; מדובר היה בכלי עבודה חשוף לחלוטין. הצללית המאסיבית של הדחפור, נהמת המנוע וענני האבק שהיתמרו ממנו הפכו את שמואלי ואת הכלי שלו למטרה הבולטת ביותר עבור סוללות הארטילריה, המרגמות והרקטות המצריות, שהרעיפו על "החצר" עשרות אלפי פגזים.

בכל פעם שנשמעה שריקת הפגזים, לוחמי החי״ר והשריון נצמדו לתעלות ולשוחות. למפעילי הצמ״ה לא הייתה הפריבילגיה הזו. עצירת הדחפור פירושה היה סתימת עורק התנועה הראשי של צה״ל, פקיקת הדוברות במבואות התעלה וסיכון מבצע הצליחה כולו. תחת מטחי רסס בלתי פוסקים, המשיך שמואלי לתמרן את כף הפלדה. הוא דחף טונות של עפר כדי ליצור את שיפוע הירידה למים, גרר משאיות אספקה וכלים שנפגעו ובערו בצידי הציר, ויישר את הבורות שנפערו מפגיעות פגזים בציר "טרטור".

גם כאשר נחתו פגזים בסמוך אליו, הוא לא כיבה את המנוע ולא נטש את ההגאים, בידיעה שקצב ההתקדמות של אוגדה שלמה תלוי בכף הדחפור שלו. במהלך אחת מהפגזות התופת הכבדות ביותר על גדת המים, ספג הכלי החשוף פגיעה קטלנית של רסיסי ארטילריה. שמואלי נפצע באורח אנוש ונפל על משמרתו בעודו אוחז בהגאים. על גילוי אומץ לב, מסירות נפש ודבקות עילאית במשימה, הפך פועלו לסמל ההקרבה של לוחמי ההנדסה.

ציטוטי מפקדים בכירים

אלוף אריאל (אריק) שרון, מפקד אוגדה 143: "ראש הגשר לא היה מחזיק מעמד ללא אותם בודדים על הכלים ההנדסיים. הגבורה שלהם ב׳החצר' תחת הפגזה שלא ראיתי כמותה בשום מלחמה אחרת, היא זו שפרצה לטנקים את הדרך לגדה המערבית והכריעה את המערכה."

סא״ל (מיל') משה לשם, ממפקדי ההנדסה במבצע הצליחה: "מפעילי הדחפורים היו החיילים הבודדים בשדה הקרב שלא הייתה להם אפילו את הפריבילגיה לתפוס מחסה בשוחה. כשנחתו פגזים, כולם ירדו לתעלות — אבל המפעיל היה חייב להמשיך להרים את הכף ולפנות את הדרך. אריה שמואלי וחבריו ידעו שהם המטרה הכי גדולה בשטח, ובכל זאת אף אחד מהם לא כיבה את המנוע."

מקורות וספרים מומלצים להרחבה

ספרו של ד״ר עמירם אזוב, "צליחה — 60 שעות באוקטובר 1973" — מחקר היסטורי מקיף המנתח שעה אחר שעה את מהלכי מבצע "אבירי לב", כולל פרקים מפורטים על הלחימה ההנדסית ב״חצר" ועל פריצת הסוללה.

"אבירי לב: גדוד 606 וקרבות הצליחה" (הוצאת עמותת חיל ההנדסה) — תיעוד יחידתי הכולל עדויות של מפעילי ציוד מכני הנדסי ולוחמי גישור שלחמו וצמצמו מעברים תחת אש בציר "טרקטור" ומוצב "מצמד".

לצפייה בתיעוד אותנטי של הקרבות, היערכות הכוחות והמראות מאותם ימים גורליים בראש הגשר, ניתן לצפות בסרטון "מבצע אבירי לב וקרב החווה הסינית". סרטון זה מציג תיעוד מקורי מארכיון המלחמה של צליחת תעלת סואץ וקרבות ראש הגשר, וממחיש באופן ישיר את תנאי השטח והאש שבהם פעלו לוחמי ההנדסה והשריון.