מספרים על הגאון הקדוש רבי חיים בן עטר זצוק״ל בעל ה״אור החיים״ כי איש אחד בימיו היה שמו יהושע שפורטס והיה עשיר ועם הארץ, וקנה פרדס מערבי אחד והיו בו מעינות מים זכים ומתוקים. אחר כשני חודשים יבשו המעינות והיה בצער גדול, והלך אצל הגאון הקדוש רבינו חיים בן עטר זצוק״ל שהיה ידוע לאיש מופת ושפך לפניו שיחו.
בתוך דבריו לקח אותו האיש כלי מים שהיה מונח לפני הגאון וריוה צמאונו ולא בירך לא לפניו ולא לאחריו. מיד אמר לו האוה״ח: אכן נודע הדבר, כי מפני העדר שתי הברכות יבשו המעינות. אמר לו שכן כתוב ״ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה״ — בששו״ן ר״ת בברכות שתיים: שהכל וברוא נפשות. אזי יהיו מעיני הישועה. והוכיחו ולמדו וציוהו לעמוד על המשמר שכל מי שיבא לשתות יזהירהו על הברכות.
אחר עשרים וארבע שעות חזרו המעינות לנבוע. והאיש הנזכר שמר את דברי הרב והזהיר לכל הבאים לשתות ממעיניו לברך תחילה וסוף. והיו קורין אותן מעיינות חיים על שם הרב, והיו לוקחים מהם לרפואה בזכות האור החיים הקדוש ז״ל.
(מובא בשו״ת עמק יהושע ח״ב חאו״ח ס״ס כ״ח)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה