את הסיפור הבא הרבה ה״נודע ביהודה״ לשנן באזני בנו רבי שמואל, בעל ה״דרישת ציון״, כדי שיפיק ממנו את הלקח המוסרי הטמון בו. המעשה אירע בתחילת רבנותו של ה״נודע ביהודה״ בפראג. באחד הימים, ראה באחד מרחובות העיר פראג ילד בוכה. כשניגש אליו סיפר לו הלה כי הוא נער גוי שאביו החורג, אחד מאופי העיר, שלח אותו למכור סל עם ככרות לחם, והנה אסון — הוא אמנם הצליח למכור את סחורתו אבל הפדיון של אותה מכירה אבד לו. הוא חושש לחזור הביתה. הוא יודע מנסיונות העבר שהאב החורג והאלים יכה אותו מכות רצח. ואין הוא יודע מה לעשות ולאן לפנות. נכמרו רחמיו של ה״נודע ביהודה״ על הנער והעניק לו מכיסו את הסכום המבוקש.
שנים רבות לאחר מכן, בשעות המאוחרות של אחד הלילות, כאשר היה ה״נודע ביהודה״ שקוע כהרגלו בלימודו, שמע לפתע נקישות חרישיות על דלת ביתו. מופתע, ובלא ידיעה מי יכול להיות אורחו בשעה מאוחרת זו, ניגש ה״נודע ביהודה״ לפתוח את הדלת. והנה, בפתח עומד אדם בשנות הארבעים לחייו ומראהו כמראה גוי טיפוסי.
״כבוד הרב אינו יכול להכיר אותי״, אמר הגוי, ״אולם אני הוא הילד הקטן אשר עמד ובכה לפני שנים רבות בכיכר העיר וכבוד הרב במתת החסד שלו הציל אותי אז ממכות הרצח להם הייתי צפוי מידי אבי החורג. עתה באתי להשיב לכבוד הרב טובה תחת טובה. באתי לספר לכבודו על המזימה הנוראה שזוממים אופי העיר לקראת חג הפסח הממשמש ובא. הואיל ובמוצאי החג שלכם רגילים היהודים לקנות לחם מן הגויים, החליטו האופים פה אחד להרעיל במוצאי חג זה את כל ככרות הלחם אותו ישווקו ליהודים. הם עושים הכל כדי לשמור על מזימתם השטנית בסוד, כדי שלא יוודע הדבר לשלטונות. אבל אני, למרות הסכנה שבדבר, באתי להזהיר את כבוד הרב מבעוד מועד מפני התוכנית הזאת, למען ידע הרב בחכמתו כיצד לקדם את פני הרעה.
ה״נודע ביהודה״ נבהל לשמע הדברים, ועם זאת התרגש ממסירות נפשו של הגוי. הרב הודה לו במילים נרגשות על אזהרתו ומיד החל לתכנן מה עליו לעשות כדי להפר את עצת האופים שונאי ישראל. במשך כל ימי החג שמר הרב על שתיקה ולא סיפר לאיש על העומד להתרחש, חלילה, במוצאי שביעי של פסח. אולם בליל שביעי של החג הופתעו כל מתפללי בתי הכנסת שבפראג מן ההודעה שהכריזו ברבים שליחי הרב.
בפקודת הרב נמסר שמחר בתפילת שחרית יהיו כל בתי הכנסת סגורים מלבד בית הכנסת הגדול. שם ימסור הרב דרשה חשובה ועל כל בני קהילתו להשתתף בה.
ההפתעה היתה גדולה, הכל הבינו שקרה משהו חריג מן השגרה. תושביה היהודים של פראג כמובן נשמעו לקריאת רבם והופיעו בשעה היעודה בהמוניהם בבית כנסת הגדול.
״טעות לעולם חוזרת״, הכריז רבה של פראג באזני הקהל הנדהם, ״טעינו השנה בחישוב המולד והקדמנו את חג הפסח ביום. על כן מחר הוא יום חג. החובה על כולנו להיזהר מאכילת חמץ״.
בני הקהילה, שידעו היטב את גדולת רבם הנערץ, לא ערערו אחר פסק ההלכה המוזר והתמוה. הם קיימו ללא התנגדות את דבריו של רבם. במוצאי החג לא הבינו האופים מדוע לא באים היהודים לקנות מלחמם כפי שנהגו כל שנה. במקום זאת פשטו עליהם השוטרים, חרימו את ככרות הלחם והשליכו אל הכלא את האופים חורשי המזימה האפילה.
״לא רק פקחותי היא שעמדה לי״, שינן ה״נודע ביהודה״ באזני בנו, ״אלא גם מידת הרחמים הטבועה בי להעניק לכל עני ואביון, ואפילו לנכרי, די מחסורו״.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה