רוכב בערבות

בסוכות מצווים אנו לקחת ארבעה מינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה.

שלושת המינים הראשונים חשובים הם, יקרי ערך וגם מחירם רב. והמין הרביעי, הערבה, פשוטה היא וקל להשיגה משום שהיא גדלה ליד כל נחל, מחירה מועט ואפשר להשיגה בחצי חינם. קוטפים אותה בערב החג ומזלזלים בה.

אף החכמים, שהמשילו את ארבעת המינים לסוגים שונים של בני אדם, זילזלו בערבה ואמרו:

האתרוג — כמוהו כאדם המושלם, שיש בו טעם תורה ויש בו ריח יראת שמים.

הלולב — כמוהו כאדם שיש בו טעם. הוא למדן ותלמיד חכם, אולם אין בו ריח, אינו ירא שמים.

ההדס — כמוהו כאדם שיש בו ריח, ירא שמים הוא, אבל אין בו טעם, אינו תלמיד חכם ואין בו טעם תורה.

והערבה — אין בה ריח, אין בה יראת שמים, ואין בה טעם, אין בה מלמוד התורה.

הצטערה הערבה ובכתה לפני הקב״ה: "משום שאני פשוטה ודלה וגדלה ליד כל נחל, אין לי ערך וניתן לזלזל בי?"

"חלילה," ענה לה הקב״ה.

"ערכך אינו פוחת בשל פשטותך. חשובה את לפני ביותר, ומתפאר אני דווקא בך, ולא באתרוג, לולב או הדס. כאשר יוצא אני לרכב בעולם — עלייך אני רוכב, כמו שנאמר 'סלו לרוכב בערבות'. ובנוסף לכך קבעתי יום מיוחד מבין שבעת ימי החג רק לך, הלא הוא יום הושענא רבה. ביום זה עוסקים כל בני ישראל רק בך, ובך הם חובטים את שונאיהם."