על קהילה קרועה וספר תורה שנקרע // יואל שפיץ
הרקע - בשנת 1956 הקהילה האורתו' בצ׳ארלסטון ביקשה מנחום אליעזר רבינוביץ' זצ״ל [לימים ראש ישיבת מעלה אדומים] לבוא לכהן כרב במקום.
הרב רבינוביץ' שהיה בן 28 רצה בתפקיד, אבל חרה לו מאוד שבעיר היו שני בתי כנסת אורתודוכסים שנפרדו זה מזה כעשרים שנה קודם לכן בגלל מחלוקת בעניין המחיצה בבית הכנסת ונושאים דומים.
לכן, הוא התנה את בואו באיחוד בתי הכנסת והקהילות - אך ראשי שתי הקהילות סירבו.
וכאן, כאן מגיעה העדות הבאה של בתו - הגב' טובית קרקובסקי:
"אבי ז״ל (הרב רבינוביץ') כינס את ראשי שתי הקהילות,
הוא היה אז בן 28 וכולם היו מבוגרים ממנו.
מה שאני אספר עכשיו נשמע פנטסטי אבל יש הרבה עדויות לזה.
אני שמעתי מפי בן אדם ששמע מאביו (שהיה שם),
אבל גם אחי וגם בתי סיפרו את הסיפור הזה לאבא כדי לאמת את הדבר.
אבא כינס את האנשים והפציר בהם לעזוב את השנאה ואת הסכסוכים ולהסכים להתאחד – אבל הם לא רצו לשמוע.
אז אבא ז״ל הוציא את ספר התורה מארון הקודש ואמר להם כך:
'מה שאתם עושים עכשיו זה כאילו שאתם דורסים על ספר התורה.
אז עכשיו אני אתן לכם הזדמנות לעשות את זה בפועל -
אני אוריד את ספר התורה לארץ ואתם תדרכו עליו'.
הוא פתח את ספר התורה לעיניהם והתחיל לאט לאט להוריד אותו אל הרצפה [! ! ! ].
הקהל המבוהל התחיל לצעוק:
'לא רבי! אל תעשה את זה!'
אל מול המראה הזה ובגלל שהבינו מה הם עושים ובמה הם פוגעים-
אחים שלא דיברו זה עם זה במשך עשרים שנה קמו והתחילו להתחבק ארוכות.
נעשה שלום".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה