התפילה ותולדותיה
(חלק ב')
קורס ביבליוגרפי מאת: ד״ר יחזקאל לוגר
לידי: ד״ר יחזקאל לוגר
מגיש: יפתח יצחק שנדורפי
מס' ת״ז: 027901131
תוכן העניינים
פרק שביעי 5
51. תאר את סדר קבלת שבת והתקבלותה בתקופות השונות ובעדות השונות 5
סדר קבלת שבת 5
התקבלות הסדר בתקופות השונות ובעדות השונות 5
52. מלבד "לכה דודי" של ר״ש אלקבץ ידוע גם על לכה דודי של ר' משה בן מכיר 6
איזה משני הפיוטים הוא קדום יותר? 6
מה גרם להתפשטות של לכה דודי של ר״ש אלקבץ? 7
53. תאר את השלבים השונים שעבר נוסח התפילה של ליל שבת עד שהתקבל נוסח "אתה קדשת". 7
"ומאהבתך" 7
"אתה קדשת" 7
השתלשלותו של הנוסח 7
54. מה לומד זימר מתפוצת המשפט שלפני החתימה "אוהבי שמך" או מהנוסח "מקדשי שמך"? 8
סידורים אשכנזיים 8
סידורים איטלקיים 9
עדות המזרח ויהודי תימן 9
55. אלו נימוקים מביא היינימן להסבר העובדה שאין מתפללים עמידה בת תשע עשרה ברכות בשבת? 9
כיצד הוא דוחה הסברים אלה? 10
מה דעת היינימן בעניין זה? 11
56. במה שונה תפילת השבת (חוץ מן העמידה) מתפילת ימי החול? התייחס גם לנוסחי תפילה שאינם מצויים כיום 11
שינויים שאינם מהותיים לתפילה 11
שינויי נוסח בברכות שבת 11
57. כתוב על המבנה והתוכן של תפילות העמידה לשבת (מדוע תיקנו נוסח מיוחד לכל תפילה)? 12
הבסיס הכללי של ברכה אמצעית – ברכת קדושת היום בשבת 12
הטעם שבנוסח מיוחד לכל תפילה על פי אבודרהם והטור בהתאם לעיבודם של רוטשילד ואלינר 12
השינוי בנוסחי התפילות לפי התוספת שבאבודרהם (בהתאם לעיבודו של אלינר) 14
58. מה ידוע לך על ברכת מעין שבע 14
פרק שמיני 16
39. אלבוגן עומד על ענייני נוסח אחדים. ציין אותם! 16
"אתה בחרתנו" 16
"ותתן לנו" 16
ומפני חטאינו (– לא ציין בפירוש אך כנראה שלזה כוונתו) 16
יעלה ויבוא 16
והשיאנו 16
ומפני חטאינו (- כאן ציין בפירוש) 17
ביום טוב שחל בשבת 17
ותתן לנו 17
קדשנו במצוותיך 17
מוסף 17
שינויים בנוסח התפילה שלא בתפילת העמידה 17
ערבית 17
שחרית 18
חול המועד 18
פסח 18
סוכות 19
שמיני עצרת 19
60. פליישר דן במיוחד שבתפילות בני א״י. במה שונה תפילתם של בני ארץ ישראל מתפילתם של בני בבל? 19
61. מדוע חותמים את ברכת "קדושת היום" בנוסח "מקדש ישראל והזמנים" ומדוע מקדימים לקדושת היום את ציון העובדה שהקב״ה בחר בעם ישראל? 20
פרק תשיעי 22
62. כתוב על ההוספות בברכות הראשונות והאחרונות והוויכוח שנסב אודותן 22
63. בברכת קדושת השם אנחנו מוסיפים קטע פיוטי "ובכן. . . ובכן. . . ובכן " כתוב על הדעות השונות בקשר להיווצרותו של קטע פיוטי זה והוספתו לברכת קדושת השם. (התייחס לכל ההשערות המובאות במאמרים השונים הטעונים כנגדן ודחייתן) 22
64. מדוע משנים את סיום ברכת קדושת השם ל״המלך הקדוש" האם שינוי זה היה מקובל בכל הנוסחאות (פרט)? 23
65. כתוב על השינוי "שלטון" ל״שָׁלְטָן" (ראה גם הערה 18 בעמ' כא אצל גולדשמידט) 24
66. לדעת גולדשמידט "נשמת" מורכבת מקטעים בודדים שנצטרפו יחד. הבא את הוכחותיו לקביעה זו (ראה שם הערה 23) 25
67. כתוב על מאפייניה של תפילת יום הכיפורים (ראה אלבוגן 113- 116) 26
68. במה שונה תפילת ארץ ישראל מתפילת בני בבל (התייחס גם לנוסחי חתימת הברכות) 27
69. היינימן משער כי ברכת "מלכויות" נוספה לסדר התפילה בתקופה מאוחרת יותר מהוספת "זכרונות" ו״שופרות". מה הן "הוכחותיו" להשערה זו (עיין גם הערה בעמ' 55) 27
70. מה הן טענותיו של היינימן כנגד ההשערה ש״ובכן" הוא שריד לברכת מלכויות של ר' יוחנן בן נורי, ומה דעתו בנידון? 28
71. מהו המבנה של שלש הברכות מלכויות זכרונות ושופרות? 28
72 מה מתוך הפתיחות של שלש ברכות אלה הן משל "תקיעתא דבי רב", ומה נוסף ממקורות אחרים? 30
73. כתוב על תקיעתות אחרות מלבד ה״תקיעתא דבי רב" 30
74. נחלקו הדעות בדבר מספר הפסוקים שיש לומר בכל אחת מן הברכות הללו. סקור את הדעות השונות 31
75. כתוב על בקשות הגאולה בברכות השונות 31
תפילת העמידה 31
"ובכן תן פחדך " 32
"ועל כן נקווה" 32
קדיש דרבנן 32
ברכות ההפטרה 32
76. תבורי משער שהיה סדר שונה זכרונות מלכויות ושופרות. 33
הבא את הוכחתיו. 33
אלו קשיים מתיישבים אם נקבל את השערתו 33
פרק שביעי – תפילות השבת
51. תאר את סדר קבלת שבת והתקבלותה בתקופות השונות ובעדות השונות
סדר קבלת שבת
ששת המזמורים החל מ״לכו נרננה" (מזמורים צ״ה – צ״ט + מזמור כ״ט)
הפזמון "לכה דודי" של ר״ש אלקבץ
"מזמור שיר ליום השבת" ו "ה' מלך" (מזמורים צ״ב וצ״ג)
יש להעיר כי כמו שנראה בהמשך התשובה הרי שזוהי התבנית הכוללת ברם היו כאלה שאמרו רק חלקים ממנה!
התקבלות הסדר בתקופות השונות ובעדות השונות
עד המאה הט״ז תפילת שבת דמתה לתפילת החול, עד אז הביטוי "קבלת שבת" היה מושג טכני בדומה ל״קבלת תענית" וברוח זו עלינו לפרשו עת נפגוש אותו קודם (למן ספר "הלכות גדולות") כך עלפי דבריו של י' מארשן.
בספר השולחן ערוך אשר כבר מכיר אפילו את המחבר של "לכה דודי", ר״ש אלקבץ, אין כל אזכור לאמירתה של קבלת שבת זולת אמירת "מזמור שיר ליום השבת"
הרמ״א אומר כי אין לומר אפילו את המזמור הזה.
בעל הלבושים שחי כְּדוֹר אחד לאחר מכן מזכיר כבר את אמירת "מזמור שיר ליום השבת" ברם הוא אינו מזכיר את אמירתו של הפיוט "לכה דודי".
בעל המגן אברהם שחי כבר כמאה שנה לאחר המחבר והרמ״א גם כן אינו מזכיר כי אם אמירת "מזמור שיר ליום השבת"
המנהג להתחיל את קבלת שבת ב״לכו נרננה" הוחל על ידי הרמ״ק וע״י ר' משה ן' מכיר – בהקבלה בערך לדורו של ר״ש אלקבץ
אר״י היה מתחיל ב״מזמור לדוד" ולא אמר את חמשת המזמורים שלפני כן.
באשכנז הראשונים לקבל את אמירת "קבלת שבת" היו קהילות וורמס ופפד״מ
בוורמס החלו בכ״ז בסיוון שנת שצ״א, אם כי רק יחיד סגולה אמרו את "קבלת שבת", כמו כן לא נשמרה רציפות באמירת "קבלת שבת". וקהילה זו באופן פרדוכסלי הייתה מהבודדות בהן דווקא לא אמרו את "קבלת שבת", עד למחצית המאה הקודמת עת הנהיג זאת הרב מרדכי יסטרוב.
בפפד״מ החלו ככל הנראה גם כן לומר זאת בשנת שצ״א. אם כי בתחילה לא אמרו חרוז ראשון למשל (כי לא נהגו לצאת בפועל ולקבל את השבת)בנוסף לכך לא היה זה חלק מנוסח התפילה בבית הכנסת, כי אם חבורה קטנה מקרב המתפללים בבית הכנסת הישן שגם התפללו לפני כן מנחה בפני עצמם. בשאר בתי הכנסת הקפידו שלא לומר "קבלת שבת" ובחלק מהם הדבר נשמר עד שנות השבעים של המאה הי״ט.
בשאר קהילות אשכנז הדבר החל לחדור לאט פנימה. בברלין הקפידו לומר קבלת שבת על הבימה!
בקרב קהילות ספרד אמרו "מזמור לדוד" ולאחר מכן לכה דודי, "במה מדליקין", ו״מזמור שיר ליום השבת".
בקהילות תימן מתחילים כמו האשכנזים ב״לכו נרננה", אם כי חלקם היה מתפלל תפילת מנחה לאחר חמשת המזמורים ולפני "מזמור לדוד".
הדפסת "קבלת שבת" במחזורים ובסידורים:
הסידור הספרדי הראשון – הוא וינציאה שד״מ
בסידורי אשכנז – לראשונה בין ת' לתכ״ז
בסידורי איטליה הראשון - מנטובה ת״ס!
52. מלבד "לכה דודי" של ר״ש אלקבץ ידוע גם על לכה דודי של ר' משה בן מכיר
איזה משני הפיוטים הוא קדום יותר?
לדעתו של הרב זלוטניק [אבידע] הרי ש״לכה דודי" של ר״מ ן' מכיר בעל "סדר היום" הוא הקדם מבין השניים, והוא מתבסס על הסברא כי לא יעלה על הדעת כי לאחר שר״ש אלקבץ חיבר את ה״המנון" של שבת המלכה יבוא מישהו ויכתוב שיר דומה בנוסח אחר אש יבוא וינסה להדיח את ה״המנון" הנ״ל.
לדעתו של אידלסון לעומת זאת הרי שברור כי שירו של ר״ש אלקבץ הוא הקודם, ואין זאת אלא שהמחבר של השיר השני המופיע ב״סדר היום" ראה את שירו של ר״ש אלקבץ ולקח ממנו חרוזים אחדים.
לדעתו של ברלינר הרי ברור כי שירו של ר״ש אלקבץ קודם לשיר המופיע ב״סדר היום" לר״מ ן' מכיר וזאת משני נימוקים עיקריים:
הספר "סדר היום" לר״מ ן' מכיר נדפס כחמישים שנה לאחר שחובר השיר של ר״ש אלקבץ, ולפחות חמש עשרה שנה לאחר שידוע לנו כי השיר כבר נדפס!
המו״ל של "תיקוני שבת" מזכיר את שירו של ר״מ ן' מכיר המופיע ב״סדר היום" בתור שיר חדש יותר אשר יכול להחליף את ה״לכה דודי" המסורתי המקובל מאת ר״ש אלקבץ.
מה גרם להתפשטות של לכה דודי של ר״ש אלקבץ?
ערכו הפיוטי רב יותר (אבידע, מארשען, ולהבדיל סופרים גרמנים הרדר, והיינריך היינה).
הוא מלא במקורות מקראיים (כ – 90% מהחרוזים שלו).
למרות היותו מלא במקורות מקראיים לרוב הוא מצטרף לידי סימפוניה אורגנית.
הוא מעורר בלב שומעיו התעלות רוחנית באחת התפילות הנשגבות ביותר.
53. תאר את השלבים השונים שעבר נוסח התפילה של ליל שבת עד שהתקבל נוסח "אתה קדשת".
"ומאהבתך"
הנוסח הקדום "ומאהבתך" הרי שמקורו בתוספתא:
. . . אמ' ר' לעזר בר' צדוק אבא היה מתפלל תפלה קצרה בלילי שבתות:
"ומאהבתך ה' אלהינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך נתת לנו ה' אלינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה". . .
ולאחר מכן אנו מוצאים אותו בסדר רב עמרם גאון (באחת המהדורות נכנסה תוספת מאוחרת המביאה גם את הנוסח החדש אולם אין הדברים מהגאון עצמו).
גם בסידור רס״ג מופיע הנוסח הקדום.
"אתה קדשת"
הנוסח החדש יותר נזכר לראשונה במאה הי״א הוא מובא במגילת סתרים לרב ניסים גאון
כמו כן הוא מופיע בספר "והזהיר" לרב חפץ אלוף.
השתלשלותו של הנוסח
ר' יהודה ב״ר ברזילי אלברצילוני בספר העיתים מזכיר כבר את שני הנוסחים ואומר כי כל האומר את אחד הנוסחים יצא, אולם בכל זאת יש להעדיף את הנוסח הקדום שכן זהו הנוסח שכבר נזכר בתוספתא.
ר״מ ב״ר יצחק הש״ץ מוורמס נהג לפתוח ב״אתה קדשת" ולאחריו אמר את הנוסח של "ומאהבתך" ולאחריו עוד הוסיף משלו.
ראב״ן הירחי בספר "המנהיג" כי בצרפת ופרובנס העדיפו את הנוסח של "אתה קדשת" כיוון שהוא כולל גם את "ויכולו" ומשמע מהגמרא כי יש לכך חשיבות.
מעדותו של "שבלי הלקט" של ר' צדקיה ב״ר אברהם עולה באיטליה הקפידו לומר את הנוסח הקדום של "מאהבתך" ומשמע מעדותו כי הדבר נבע ממנהגי הקהילות בצרפת ופרובנס. וכך נמצא אף בסידור מודפס משנת ר״ס!
54. מה לומד זימר מתפוצת המשפט שלפני החתימה "אוהבי שמך" או מהנוסח "מקדשי שמך"?
ככלל מספר עקרונות משתתפים בדיון זה:
לשמור על אחידות בין הפתיחה לחתימה.
לא לשנות מנוסח קדום.
סברות קבליות.
דיון האם יש קשר ודמיון בין "אתה קדשת" שקדש הקב״ה השבת לבין "מקדשי שמך" המוסב על עם ישראל.
האם ב״שבת קדשך" המופיע בסיומה של הברכה יוצאים בפתיחה מעין החתימה.
זימר טוען כי אין כל אחידות בנוסח הסיום אולם בכל זאת מוצא מספר קווים אופייניים.
סידורים אשכנזיים
בכתבי היד האשכנזיים רוב הסידורים קובעים מעין החתימה של הברכה בנוסח "וישמחו בך ישראל אוהבי שמך".
סידורים אשכנזיים שנכתבו בצרפת "וינוחו בו כל ישראל אוהבי שמך".
נוסחים שונים לליל שבת וליום השבת בסידור ומחזור צרפתי משנת נ״ב. בליל שבת "וינוחו בו כל ישראל אוהבי שמך בא״י מקדש השבת". ביום השבת " באהבה וברצון שבת קדשך בא״י מקדש השבת. ומסקנתו לאור זאת כי דווקא בליל שבת הקפידו על חתימה מעין הפתיחה, ואילו ביום השבת בו לא פתחו ב״מאהבתך" אין כל צורך להזכיר בחתימה את עניין האהבה.
מחזור ויטרי – "וישמחו בך ישראל אוהבי שמך".
סידור עם פירוש של ר' אלעזר הרוקח תלמידו של ספר חסידים – "אוהבי שמך".
ר' יעקב חזן מלונדון חרג וקבע "וינוחו בו ישראל מקדשי שמך בא״י מקדש השבת".
בזמן המהרי״ל ישנם (ככל הנראה הכוונה לר' אייזיק טירנא שבעקבות סידורים ספרדים ובקיאים ספרדים) המבקשים לשנות את החתימה שתהיה מעין הברכה ברם המהרי״ל דוחה זאת.
יש חובה לשמור על המסורת ולא לשנות ממטבע שטבעו חכמים.
מסברא אין בכך כל צורך.
דפוסים ראשונים של הסידורים מראים כי אכן נשארו דבריו של המהרי״ל, ולא נתקבלו דבריו של המהרי״ל.
השינוי הממשי חדר לאשכנז רק לאחר שהנהגותיו של האר״י הגיעו לשם והוא הרי סבר כי יש לפתוח ב״אתה קדשת" וגם חתם "וינוחו בו כל ישראל מקדשי שמך". ברם האר״י גם הקפיד מטעמים קבליים להבדיל בין שלש התפילות של שבת "בה, בו, בם"
ר' שבתי סופר מפרמישלא קובע גם כן את הנוסח של "מקדשי שמך" לאור נימוקיו של ר' אייזק טירנא וכן בעקבות נטייתו של הרמ״ק בספר "פרדס רימונים".
בסידורי אשכנז של המאה הי״ז ניתן לראות את שני הנוסחים. כאשר הנוסח החדש מופיע בתור הצעה בסוגריים למשל אמשטרדם תמ״א.
מאוחר יותר מופיעים שני הנוסחים עם העדפה לשני למשל "שער השמיים" לרב אפשטיין בעל קיצור של״ה.
לאחר מכן מופיע כבר רק הנוסח השני למשל בסידורו של ר' יעקב עמדן.
סידורים איטלקיים
באיטליה אמרו "מאהבתך" אך חתמו וישמחו בך ישראל מקדשי שמך" בכל התפילות.
עדות המזרח ויהודי תימן
פתחו ב״אתה קדשת" אולם חתמו "וינוחו בם כל ישראל אוהבי שמך" בהתאם לנוסח המופיע ברמב״ם ובעקבותיו בסידורי התפילה התימנים ה״תכלאלים".
55. אלו נימוקים מביא היינימן להסבר העובדה שאין מתפללים עמידה בת תשע עשרה ברכות בשבת?
בעל ספר החינוך מסביר את הדבר כרצון "שלא להטריח על ביום שמחתם"
ובשבתות וימים טובים כדי שלא להטריח הצבור ביום שמחתם תקנו להתפלל בהם שבע ברכות לבד, שלש ראשונות ושלש אחרונות, וברכה אחת באמצע שמזכירין בה ענין היום, כל מועד ומועד ושבת כפי ענינו.
וזאת על פי הדברים במסכת ברכות:
ואמר רב יהודה אמר שמואל: היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל - פוסק, ואפילו באמצע ברכה. –
איני? והאמר רב נחמן: כי הוינן בי רבה בר אבוה, בען מיניה, הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת, מהו שיגמרו? ואמר לן: גומרין כל אותה ברכה! –
הכי השתא! התם - גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת, אבל הכא - הא צלי ליה.
מדרש תנחומא על פי ברייתא בירושלמי "אסור לתבוע צרכיו בשבת".
ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ברופא חולי עמו ישראל והוא מיצר, והשבת נתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא לצער. לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע, ולפיכך אמר דוד שבע ביום הללתיך (תהלים קיט) אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת ואיזה זה יום המיוחד והמנוחה שאין כיוצא בו שנא' זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ) בכל דבר אפילו ממצוא חפצך ודבר דבר,
ובירושלמי נאמר:
אמר רבי חנינא מדוחק התירו לשאול שלום בשבת
אמר רבי חייב בר בא רבי שמעון בן יוחי כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין הוה אמר לה אימא שובתא היא תני אסור לתבוע צרכיו בשבת
הסבר תיאורטי אפשרי כי השמיטו את הברכות המזכירות את החורבן כדי שלא ליצור צער בציבור עת הם מברכים אותם ונזכרים בחורבנה של ירושלים.
כיצד הוא דוחה הסברים אלה?
את הסברו של ספר "החינוך" הוא דוחה מראשית מאמרו בו הוא טוען דווקא על חשיבות ההארכה בתפילת השבת כחלק מהדבר המרומם ומשגב שבתפילה אשר מאפיין כל כך את תפילת השבת
את הסברו של מדרש תנחומא הוא דוחה:
מהמשך הסוגיה שם בה נאמר בפירוש כי בדברים שהם טופס הברכה הרי שיש להמשיך ולאומרם אפילו בשבת, ואפילו בקשת פרנסה!
ירושלמי שם בהמשך הסוגיה
רבי זעורה שאל לר' חייה בר בא מהו מימר רעינו פרנסינו אמר ליה טופוס ברכות כך הן
הדבר אינו מבאר מדוע השמיטו ברכות העוסקות בגאולת עם ישראל כולו.
הסבר הצער נדחה שכן הברכות הללו הושארו בברכת המזון, ובברכת ההפטרה.
מה דעת היינימן בעניין זה?
נראה כי הוא נוקט בקו של החוקרים הטוענים כי התגבשותה של תפילת העמידה של שבת קדם לזה של יום חול, שכן בתחילה נהגו האנשים להתאסף בבתי הכנסת רק בימי שבת ומועד עת היו פנויים מעבודתם שבשדה לעבוד את בוראם, ורק לאחר מכן התגבשה תפילת עמידה גם לימות החול, אם כן לא השמטה יש כאן לפי דבריו, אלא השארת הנוסח הקדום יותר על מכונו בימי השבת והחג.
56. במה שונה תפילת השבת (חוץ מן העמידה) מתפילת ימי החול? התייחס גם לנוסחי תפילה שאינם מצויים כיום
שינויים שאינם מהותיים לתפילה
קידוש והבדלה בכניסת השבת וביציאתה.
הזכרת השבת בברכה שלישית של ברכת המזון על ידי הנוסח של "רצה והחליצנו".
הוספת זמירות בפסוקי דזמרה.
אמירת "נשמת כל חי".
שינויי נוסח בברכות שבת
הכללת יצירות פיוטיות בברכות קריאת שמע, ביום נשתמר הדבר רק בברכת יוצר אור
הכל יודוך במקום המאיר לארץ.
"אל אדון" במקום "אל ברוך גדול דעה. .".
בעבר אל אדון הורחב עוד יותר ואף נחרז בווריאציות שונות.
ברכת יוצר אור של ערבית – שנוי נוסח לכבוד שבת (וגם לכבוד מוצאי שבת).
57. כתוב על המבנה והתוכן של תפילות העמידה לשבת (מדוע תיקנו נוסח מיוחד לכל תפילה)?
הבסיס הכללי של ברכה אמצעית – ברכת קדושת היום בשבת
כבודו של יום השבת על שאר הימים.
פסוקי שבת מן התורה (למעט תפילת מנחה).
פיסקה נוספת.
בקשה וחתימה.
הטעם שבנוסח מיוחד לכל תפילה על פי אבודרהם והטור בהתאם לעיבודם של רוטשילד ואלינר
תפילת ערבית - משמעותה היא השבת הבראשיתית, הבריאתית, הקוסמית, השבת של ריבונו של עולם אשר שבת מכל מלאכתו ביום השביעי, ומשמעותה ליקום כולו (ובהתאמה גם הפסוקים שבחרו חכמינו מן התורה עוסקים ב״ויכולו" עת סיים רבש״ע את הבריאה.
תפילת שחרית – שבת שנצטוו בה ישראל בסיני. ולכן גם חכמינו בוחרים את הפסוקים של שבת המופיעים בעשרת הַדְּבָרוֹת.
תפילת מוסף – הקשר של שבת לישראל ולירושלים, בה מתוארת כיצד נראה בית המקדש ביום זה, עת הוא שובת מכל הקורבנות הפרטיים ואין עליו אלא קורבנות התמיד ומוספי היום, ואלו גם הפסוקים אותם בוחרים חכמינו פסוקי המוסף מפנחס.
תפילת מנחה – עוסקת במציאות האוטופית בה כל העולם שבת. עלכך אין לנו פסוקים מפורשים בתורה כי אם בדברי נביאינו.
השינוי בנוסחי התפילות לפי התוספת שבאבודרהם (בהתאם לעיבודו של אלינר)
ערבית - קידושי החתן לכלה "אתה קדשת".
שחרית – שמחת החתן בכלה "ישמח משה".
מוסף – כנגד תוספת הכתובה שמוסיף החתן לכלה. או כנגד סעודת המצווה של החתן והכלה.
מנחה – על שם התייחדות החתן והכלה "אתה אחד. .".
58. מה ידוע לך על ברכת מעין שבע
תפילת ערבית היא רשות ולכן גם לא נקבעה לה חזרת הש״ץ שכן מדוע זה נטריח את הציבור להתעכב בתקנה המסייעת לאלו שאינם יודעים להתפלל כאשר בלאו הכי התפילה הנה רשות. ברם בליל שבת בה התכנסו כולם לתפילה בציבור תיקנו חכמינו מעין חזרת הש״ץ כדי לתת פרסום ופומבי לקדושת היום.
הגמרא הבבלית כבר מספרת לנו על ברכה זו בברכות ח. שם בגמרא משמע כי היא תוקנה בגלל הסכנה שכן בתי הכנסת של הכפרים היו מחוץ למקום מיושב ולא רצו כי מישהו יתעכב שם ויסתכן.
על טעם הסכנה והאיחור נאמרו מספר דעות:
לרש״י מאחרים כיוון שאינן באים ממלאכתם היישר אל בית הכנסת, והסכנה היא ממזיקים רוחניים.
לרמב״ם הסכנה היא אולי משודדים.
הברכה פותחת באופן זהה לברכת אבות למעט החסרת "גומל חסדים טובים" (שכן כן אין צורך להגיד את ענוותנותו).
הקטע השני שלה מכיל סיכום של שבע הברכות של שבת.
הקטעים שבה מזכירים נוסחים קדומים יותר של התפילה כמו למשל ברכת הודאה בזמן קיומו של הבית "שאותך לבדך ביראה נעבוד" – מול "לפניו נעבוד ביראה ופחד" ב״מעין שבע", ועוד.
פרק שמיני – תפילות החגים
39. אלבוגן עומד על ענייני נוסח אחדים. ציין אותם!
"אתה בחרתנו"
בא״י - "אתה בחרת" והמשך הברכה בסגנון פיוטי.
"ותתן לנו"
בא״י - כמו במסכת סופרים.
רע״ג - שם החג מופיע לפני "יום טוב מקרא קודש".
ספרד - גם כן כמו ברע״ג.
בשאר המנהגים המילים הלל חסרות לגמרי.
בא״י – גרס רק "מועדים לשמחה".
רע״ג ועוד גרסו גם "חגים וזמנים לששון".
ר' יצחק ן' גיאת ורומניה מוסיפים "ימים טובים לישועה".
מאז רע״ג הוסיפו לכל חג גם את משמעותו "זמן. . . .".
א״י – מצרף פסוקים על החג מתוך פרשת המועדות באמור (ויקרא כ״ג) וכן פסוקים מן הנביאים ומן הכתובים (דבר שאצל האחרים אינו מקובל כי אם בראש השנה).
ומפני חטאינו (– לא ציין בפירוש אך כנראה שלזה כוונתו)
בא״י - את הבקשה אלוקינו ואלוקי אבותינו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה" מסיימים ב״ויאמרו מעשיך ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה" המופיעה בשאר רק בימים הנוראים.
יעלה ויבוא
בא״י - פותח כמו במסכת סופרים ב״אנא אלקינו".
יש בו הרחבות שונות.
שורת ה״זכרונות" ארוכה יותר.
בסוף בקשת גאולה " ויהי יום מקרא קדש הזה יום. . . . סוף וקץ לכל צרותינו תחילה וראש לישועתינו" (המוכרת מספרד. רק בראש חדש ונשתמרה ברומניה ורומי גם בחגים).
והשיאנו
מקורה בירושלמי ברכות ט' ב' שם מובאת רק התחלתה.
כל המנהגים למעט אשכנז גורסים בסופה של הברכה "כן תברכנו סלה".
בא״י – "כאשר אמרת ורצית כן תברכנו סלה".
בא״י – אין "קדשנו במצוותיך".
ומפני חטאינו (- כאן ציין בפירוש)
בסדר רע״ג ובספרד – פותח באלוקינו ואלוקי אבותינו, ובשאר רב המנהגים שווים.
במחזור ויטרי – סיומו הורחב במקצת.
בסדר רע״ג - פסוקי הקורבנות מופיעים.
בספרד – פסוקי הקורבנות אינם מופיעים למרות שמופיעים ברע״ג.
רב נטרורנאי גאון ורב סעדיה גאון – תמכו בהשמטת פסוקי הקורבנות.
רב שר שלום גאון – התנגד להשמטת פסוקי הקורבנות.
רש״י – תמה על המנהג להשמיט את פסוקי הקורבנות.
בא״י – מזכיר את העלייה לרגל "ועינינו תאיר בבית מאוויינו ושם ניראה לפניך בשילוש פעמי רגלינו".
ביום טוב שחל בשבת
ותתן לנו
לפני הזכרת החג משלבים "שבתות למנוחה" ו״את יום המנוח הזה".
באשכנז – "את יום השבת הזה" ולאחר החג מזכירים "באהבה".
קדשנו במצוותיך
משלימים לנוסח של שבת "רצה במנוחתנו. .".
מוסף
מוסיפים את פסוקי מוסף השבת ו״ישמחו במלכותך".
שינויים בנוסח התפילה שלא בתפילת העמידה
ערבית
בספרד ואשכנז – "השכיבנו" של שבת.
ברומי וספרד – הפסוק "אלה מועדי ה'. . ." שבפרשת המועדות באמור (ויקרא כ״ג, פסוק ד בתחילת הפרק).
במחזור ויטרי ובאשכנז – הפסוק "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל " גם כן שם רק בסופו של הפרק (פסוק מד).
ברומניה – פסוקים שונים לכל חג.
בא״י – אין אומרים כלל פסוקים.
ספרד ורומניה מקדימים מזמור לתפילת ערבית כמו ביום חול. ברם מאידך הם גם מוסיפים מזמור לאחר תפילת ערבית כמו בשבת.
שחרית
בכל המנהגים דחו את המנהג המקורי המופיע במסכת סופרים לומר מזמור מיוחד לכל חג באשכנז – אין כל שינוי מתפילת השבת.
ברומי – תהילים צ״ז לאחר "יהי כבוד".
בספרד ורומניה – את המזמור של החג ומדלגים על הפסוק הראשון של מזמור צ״ב "מזמור שיר ליום השבת".
בא״י - ביוצרות ישנם פיוטים מיוחדים.
חול המועד
במסכת סופרים – משמיטים "יום טוב מקרא קדש הזה".
בא״י – כמסכת סופרים ומשמיטים.
בספרד – היחיד שגורס זאת גם בחול המועד ברם משמיט את המילה "טוב" וגורס בחול המועד "את יום מקרא קדש הזה. . .".
פסח
במסכת סופרים – יום השביעי נקרא "יום שביעי עצרת".
במסכת סופרים - המזמור לפסח מזמור קל״ה.
לפי אחרים המזמור לימי הפסח מלבד השביעי – פ״ג. לשביעי - קל״ו.
ספרד – תהילים ק״ז לשיר של יום, ואת תהלים קי״ד לאחר תפילת ערבית.
ברומניה – בתחילה צ״ב כמו בשבת, ולאחריו אחד הבאים: קל״ה, ק״ו, קל״ו, ק״נ ביום השביע בא במקום תהילים קלה – תהילים יח.
פסוקי הקורבנות -
בא״י וברומניה – הכל לפי הימים.
באשכנז וברומי – הנוסח צומצם כך שחל על כל החגים.
בא״י בחתימה – "מקדש ישראל וחג המצות ומועדי שמחה והזמנים ומקראי קדש".
מוריד הטל.
בספרד רומי ורומניה – אומרים מוריד הטל
באשכנז – אין כל הזכרה של מוריד הטל
שבועות
במסכת סופרים – מזמור כ״ט.
בספר ורומניה – מזמור ס״ח.
רומי – משייך אותו למזמור שנאמר קודם לקריאת התורה ואילו לאחר ערבית מזמור קכ״ב.
סוכות
במסכת סופרים – אין נתונים.
בא״י – חותמים "בא״י מקדש ישראל וחג הסוכות ומועדי שמחה והזמנים והרגלים ומקראי קדש".
ברומניה - בהושענא רבא ברכות ראשונות ואחרונות שלעמידה לפי הנוסח של תפילת נעילה.
שמיני עצרת
במסכת סופרים, ספרד – המזמור תהילים יב. (במסכת סופרים מובאת גם האפשרות לומר תהילים קי״א).
ברומניה – מזמור ו'.
בא״י – מזמור קי״א.
בא״י - לשון החתימה "בא״י מקדש ישראל ויום שמיני עצרת ומועדי שמחה והזמנים ומקראי קדש".
60. פליישר דן במיוחד שבתפילות בני א״י. במה שונה תפילתם של בני ארץ ישראל מתפילתם של בני בבל?
בשבתות וראשי חדשים נוסח העמידה הוא מגוון ביותר.
בבבל ישנו הבדל בין הנוסח המיועד למוסף לבין הנוסח של שלש התפילות (שחרית ערבית ומנחה).
בני בבל אינם משלבים פסוקים מהמקרא בנוסח תפילתם, למעט ציטוט קורבנות החגים, ובניגוד לכך בני ארץ ישראל הנהוגים לפתוח את ברכת קדושת היום בפסוקים העוסקים בעניינו של החג בתורה.
הנוסח של בני בבל ספציפי יותר לכל חג בהתאם לפסוקים המובאים בו בעוד אצל בני בבל תפילת כל המועדים שווה, למעט הזכרת החג ב״אתה בחרתנו" וב״יעלה ויבוא" כל שאר התפילות שוות ומזכירות באופן כללי את המועדים כולם.
חתימת הברכה אצל בני ארץ ישראל שונה מחג לחג, ואילו אצל בני בבל החתימה היא כללית "מקדש ישראל והזמנים".
61. מדוע חותמים את ברכת "קדושת היום" בנוסח "מקדש ישראל והזמנים״ומדוע מקדימים לקדושת היום את ציון העובדה שהקב״ה בחר בעם ישראל?
יסוד הדברים הוא בדברי הגמרא בפסחים (ובדומה בביצה) משם עולה כי ישנו הבדל בין קדושתה של השבת אשר קדושתה "קביעא וקיימא" כלומר היא נתקדשה על ידי ריבונו של עולם ואינה תלויה בכוח הקדושה שהקדוש ברוך הוא טבע בעמו ישראל, בניגוד לכך קדושת החגים הלא היא באה מכח קדושתם של ישראל המקדשים את הזמנים, לפי זה גם יובן מדוע ביום טוב שחל להיות בשבת חותמים "מקדש השבת, ישראל והזמנים " כלומר השבת לחוד, ואילו ישראל והזמנים יחד.
שבת דקביעא וקיימא, בין בצלותא ובין בקידושא - מקדש השבת, יומא טבא, דישראל הוא דקבעי ליה דקמעברי ירחי וקבעי לשני - מקדש ישראל והזמנים.
תנו רבנן: יום טוב שחל להיות בשבת. בית שמאי אומרים: מתפלל שמנה [ואומר] של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמה. ובית הלל אומרים: מתפלל שבע, מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע. רבי אומר: אף חותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים. תני תנא קמיה דרבינא: מקדש ישראל והשבת והזמנים. אמר ליה: אטו שבת ישראל מקדשי ליה? והא שבת מקדשא וקיימא! אלא אימא: מקדש השבת ישראל והזמנים. אמר רב יוסף: הלכה כרבי, וכדתריץ רבינא.
אטו שבת ישראל מקדשי ליה - שקדמת קדושת ישראל לשל שבת, בשלמא זמנים - צריך להקדים קדושת ישראל לקדושתן, שעל ידי קדושת ישראל נתקדשו הם, ואילו לא נתקדשו ישראל - לא היו קובעים חדשים וקוראין מועדים בבית דין.
אלא שבת מקדשא וקיימא - מששת ימי בראשית, ואינה תלויה בקביעות דראש חדש.
ומבאר אלינר כי ניתן להסביר את הדבר בשני אופנים:
השבת קדמה בזמן לעם ישראל שכן היא עוד נקבעה על ידי ריבונו של עולם עת ברא את העולם, וקדמה היא לקדושת עם ישראל, ואף לקדושתו של אברהם אבינו, בניגוד לכך החגים ניתנו רק לעם ישראל לאחר שריבונו של עולם בחר בהם להיות לו לעם סגולה ונתנם להם באופן פרטי.
אפשרות שנייה אותה מציע אלינר, והוא זה שגם מתאים יותר לדבריהם של חכמינו אשר הובאו בגמרא מסביר את ההבדל כך: קדושת החגים נובעת מכוחה של הסנהדרין, הלא הם שליחי עם ישראל, אשר הקדוש ברוך הוא הפקיד בידיהם את הסמכות לקבוע את לוח השנה, וממילא בהתאם לכך חלים החגים, אם כן כל תחולת החג תלויה בכך שבית הדין יקדשו את החדש. בידיהם של בית הדין דרך משל לאחר את יום הכיפורים, ובכך כביכול להכריח את השמים לדחות גם שם את התאריך בו יחול יום הדין על כל העולם כולו! בניגוד לכך, קדושת השבת אינה תלויה בכוח שריבונו של עולם נתן לעם ישראל לקדש את התאריכים אלא היא מגיע באופן מחזורי כל שבוע מבלי יכולת של עם ישראל להשפיע על תאריך התחולה שלה!
פרק תשיעי – תפילות הימים הנוראים
62. כתוב על ההוספות בברכות הראשונות והאחרונות והוויכוח שנסב אודותן
נהגו להוסיף בברכות את הקטעים הבאים:
בברכת אבות - זכרנו לחיים.
ברכת גבורות – מי כמוך.
בברכת הודאה – וכתוב לחיים.
בברכת השלום – בספר חיים.
כל התוספות הללו מופיעים כבר בסידורו של רב עמרם גאון.
בנוסף לכך היה נוסח של הוספה מורחבת בברכת הודאה " זכור רחמיך וכבוש כעסך "
צרפת – אמרו את הנוסח המורחב בכל עשרת ימי התשובה.
אשכנז – הם אלה שאומרים אותה כיום (אשכנז המזרחי), אולם רק במוספי ר״ה ויו״כ, ורק בחזרה.
נוסחים שונים היו קיימים גם בהקשר ל:
חתימת ברכת השלום,
וכן בסיום ברכת העבודה.
(איני יודע ם המרצה התכוון בדבריו לגבי הוויכוח שנסב אודות הדברים דלעיל או שמא לגבי וויכוח כללי בעניין הוספת קטעים בפרט בברכות הראשונות והאחרונות, כאשר נושא זה השני, לא מצאתיו במאמר הנזכר.).
63. בברכת קדושת השם אנחנו מוסיפים קטע פיוטי "ובכן. . . ובכן. . . ובכן " כתוב על הדעות השונות בקשר להיווצרותו של קטע פיוטי זה והוספתו לברכת קדושת השם. (התייחס לכל ההשערות המובאות במאמרים השונים הטעונים כנגדן ודחייתן)
גולדשמידט מביא דעת מספר חוקרים (יעבץ, אלבוגן בשם רבו ר' ישראל לוי בתור "הערה חריפה", רוזנטל, לייבריך, והיינימן )כי זוהי הפתיחה למלכויות לפי דעתו של רבי יוחנן בו נורי במשנה בראש השנה אלא שהושמטו ממנה הפסוקים של מלכויות לאחר שלא היה צורך לאמרם. ברם הוא מעיר כי אין זו אלא השערה בלבד, ואף על פי שלדעתו היא מסתברת ביותר בכל זאת היא אינה יוצאת מכלל השערה:
סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דברי רבי יוחנן בן נורי
אלבוגן גם תומך את הדעה לעיל בכך שהוסיפו בברכה "ותמלוך. . ." ובפרט שהחתימה בראש השנה הייתה שונה "אדיר המלוכה האל הקדוש" אשר נזכר שם בגמרא הירושלמית כי היא איננה משמשת כי אם במוסף של ראש השנה בלבד!
ר' אבהו בשם רבי לעזר בכל מקום עבר והזכיר אדיר המלוכה לא יצא חוץ מן האל הקדוש של ראש השנה ובלבד במוסף ואתייא כר' יוחנן בן נורי
היינימן סומך את שתי ידיו על השערה את כפי שיתברר באריכות לקמן בשאלה 70, הוא מציע שלש קושיות בלבד, ודוחה אותן אחת לאחת. יעויין שם בשאלה 70 כאמור.
לכאורה את הדברים לעיל ניתן לדחות כי:
הלא איננו פוסקים כרבי יוחנן בן נורי,
וכן היעדרם של הפסוקים,
וכן העובדה כי הברכה נאמרת לא רק במוסף של ראש השנה אלא גם בשלש התפילות האחרות בראש השנה, ואף ביום הכיפורים, ולפי מנהג תימן בעקבות הרמב״ם בכל עשרת ימי התשובה.
את היישוב לכך ניתן להביא מהמקורות אותם הביאו לראייה ולטעון כי חלו כאם תהליכים מסוימים. (עיין גם לקמן בשאלה 70 בדחיותיו של היינימן לשלש הקושיות שהוא מציג )
אמרוה במקור לאחר נוסח הברכה של קדושת השם ואי אפשר היה עוד להוסיף נוסח ברכה לפני החתימה.
תתכן אפשרות הפוכה כי אמרו את הקטע הזה כפיוט מקדים לברכת קדושת השם.
64. מדוע משנים את סיום ברכת קדושת השם ל״המלך הקדוש" האם שינוי זה היה מקובל בכל הנוסחאות (פרט)?
הנוסח המלך הקדוש הוא הנוסח שנהג בבבל ולכן אנו יכולים למצוא אותו בגמרא הבבלית, ואכן
מקור הדברים הוא בגמרא הבבלית בברכות שם אומר רב כי יש לומר בעשרת ימי תשובה "המלך הקדוש" ובמסקנת הסוגיה שם הוכרעה ההלכה בעקבות דבריו של רבה החולק על רב יוסף שם וממילא יש לומר "המלך הקדוש":
אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט.
ורבי אלעזר אמר: אפילו אמר האל הקדוש - יצא, שנאמר: +ישעיהו ה'+ ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט - אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים, וקאמר האל הקדוש.
מאי הוה עלה? אמר רב יוסף: האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט;
רבה אמר: המלך הקדוש והמלך המשפט.
והלכתא כרבה.
לעומת זאת מנהג ארץ ישראל הקדום נוסח החתימה היה "אדיר המלוכה והאל הקדוש", וכן אנו מוצאים בירושלמי במסכת ראש השנה
ר' אבהו בשם רבי לעזר בכל מקום עבר והזכיר אדיר המלוכה לא יצא חוץ מן האל הקדוש של ראש השנה ובלבד במוסף ואתייא כר' יוחנן בן נורי
65. כתוב על השינוי "שלטון" ל״שָׁלְטָן" (ראה גם הערה 18 בעמ' כא אצל גולדשמידט)
גרסת כל המנהגים וכן סידורי רב עמרם גאון ודעת הרמב״ם היא כי יש לומר שלטון.
השינוי ל״שָׁלְטָן" הוצע רק על ידי רבי מרדכי יפה "בעל הלבושים" (אן כי יוחס בטעות למהרי״ל) ונימוקו הוא כי שלטון הוא שם תואר ופירושו הוא מושל מה שאין כן "שָׁלְטָן" שהוא שם העצם והוא מתייחס לממשלה.
את התיקון קיבל ר' משה חזן בעל ההגהות למנהגי ר' אייזיק טירנא, ולאחר מכן הקפידו עליו גם פוסקים מאוחרים כמו המגן אברהם, דקדקנים כמו רבי זלמן הענא ולבסוף על ידי בעל הסידור "עבודת ישראל" ר' יצחק בער.
ברם גולדשמידט דחה את הדיון בסברו כי הוא מוטעה מיסודו, שכן אין שלטון כמו אביון או תחתון שהללו אכן שם תואר, כי אם שם עצם מופשט כמו פיקדון כיליון ואבדון והוא תומך את ראיותיו מדבריו של קהלת: " ואין שלטון ביום המוות" וכן מדברי הראשונים מהם עולה כך, לעומת זאת שם התואר לדעתו הוא שליט.
הוא גם דוחה את הראייה שניתן לכאורה מכך שבגמרא קוראים לשליטים "שלטונות".
מאידך גולדשמידט סבור כי דווקא "שָׁלְטָן" משמש כשם תואר כמו ביישן קפדן וכדו', ולכן לדעתו עדיפה הגרסה הישנה!
66. לדעת גולדשמידט "נשמת" מורכבת מקטעים בודדים שנצטרפו יחד. הבא את הוכחותיו לקביעה זו (ראה שם הערה 23)
הקטע הראשון של "נשמת" יסודו כבר בדברי הגמרא בפסחים האומרת כי אומרים יחד עם אחת מהכוסות רביעית או חמישית את "ברכת השיר" כאשר בסוף הדיון שם הגמרא מבררת מהי ברכת השיר ורבי יוחנן מפרש לנו כי הכוונה ל״נשמת"
מאי ברכת השיר? רב יהודה אמר: יהללוך ה' אלהינו,
ורבי יוחנן אמר: נשמת כל חי.
לדעתו הקטע הזה מסתיים ב״כי מעולם ועד עולם" שזהו סיום אופייני לברכות (לדעתו זו הוא גם מצרף את דעתו של ר' ישראל לוי – רבו של אלבוגן), ברם הוא מעלה את האפשרות כי הקטע הראשון מסתיים ב״אין לנו מלך אלא אתה".
הקטע השני מ״אלוקי הראשונים" עד ו״הזוקף כופים" מקורו שונה, שכן אין הוא מופיע בסידורי הגאונים, ונזכר לראשונה רק בגיליון מחזור רומא ורומניה. (וכיום נהוג ברומא רק בימים טובים אך לא בשבתות).
הקטע השלישי לדעתו הוא מ״אילו פינו" ועד "וירוממו ויעריצו. . ." – מקורו של קטע זה בגמרא בברכות בתור ברכת הודיה על גשמים שהגיעו לאחר שנעצרו, כאשר ידוע מקטעים של הגניזה כי קטע ה היה נאמר בסוף פסוקי דזמרה. כאשר גולדשמידט סבור כי אין זה סביר כי ייקחו קטע של תפילה וישתמשו בו בתור תפילה על עניין אחר, לעומת את מסתבר לו הבה יותר כי ייקחו תפילה שלמה ויצרפוה לתפילה אחרת לכלל תפילה גדולה יותר.
הקטע הרביעי "כי כל פה לך יודה" עד "ועני ואביון מגוזלו" למרות שגולדשמידט סבור כי הוא מתחלק לשני חלקים וכי ישנו קטע חמישי לפי הראיות המתקבלות מן הטקסט.
הקטע החמישי "מי ידמה לך" עד "מרום וקדוש שמו" שכן הוא שונה בסגנונו מהקטע הקודם לו. כמו כן קטע זה אינו ידוע אלא במנהג צרפת ואשכנז. כאשר במנהג אשכנז הוא מופיע לדעתו בשיבוש שכן "נהללך" מופיע במקום לא נכון לדעתו.
לפי הרבה מנהגים מתחבר רננו צדיקים אל הקטע הרביעי, ובאמת בחלק מהמחזורים הקטעים החמישי והשישי מופיעים רק בגיליון.
הקטע השביעי "בפי ישרים תתהלל" נמצא בכל המנהגים.
הקטע השמיני "ובמקהלות" – בנוי בסגנון פרקי היכלות מחד אם כי בלשון החמים מאידך, בכל אופן הוא שונה סגנונית מהקטעים הקודמים.
הקטע התשיעי ישתבח נקבע להיאמר בכל יום כבר בזמנם של הגאונים.
67. כתוב על מאפייניה של תפילת יום הכיפורים (ראה אלבוגן 113- 116)
התפילה בו ארוכה ביותר, ונמשכה עלפני היום כולו! (אם כי אנו מוצאים כבר תנאים אשר דאגו כי לבני קהילתם תהיה הפסקה ביום הכיפורים.
נוהגת בו תפילה שאינה נוהגת בשאר ימות השנה – הלא היא תפילת נעילה.
התפילה המאפיינת את יום הכיפורים היא הווידוי, אף על פי שנוסח הווידוי עבר תמורות במהלך השנים הרי שבבסיסו עדיין ישנם קטעים מן הגמרא של רב ושמואל שבאופן יוצא דופן הורחבו מאד.
הווידוי האלפביתי ככל הנראה יסודו במאה האחרונה של האמוראים שכן הוא נשתמר באופן קרוב מאד בכל קהילות ישראל במהלך השנים.
מלבד הווידוי אופייה של תפילת העמידה של יום הכיפורים זהה לזו של ראש השנה. לרבות "ובכן תן פחדך"!
בנעילה משנים את "כתבנו" ל״חתמנו".
ישנם בו סליחות באשר הוא יום צום.
"סדר העבודה" -תיאור של עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים.
תפילת "כל נדרי" החל מתקופת הגאונים, אם כי הם עצמם התנגדו לה. במהלך הדורות עברה שינוי בעיקר מלדבר על נדרי העבר לעבור ולדבר על נדרי העתיד.
68. במה שונה תפילת ארץ ישראל מתפילת בני בבל (התייחס גם לנוסחי חתימת הברכות)
ככלל קדושת היום של ראש השנה הייתה זהה לזו של שלש רגלים. הן בשלש התפילות והן בתפילת המוסף!
בארץ ישראל לא הוסיפו פסוקי זכרונות בברכת אבות (זכרנו לחיים) ולא בברכת גבורות (מי כמוך ).
בברכה שלישית לא הוסיפו בארץ ישראל "ויגבה ה' צבאות במשפט".
את ברכת המלך הקדוש חתמו כמו בכל השנה ולא שינו.
לא הוסיפו את בקשות התחנונים המופיעות בשלש הברכות האחרונות.
כשהזכירו את החג הזכירו תמיד בל שמותיו:
את יום מקרא קודש הזה.
את יום ראש השנה הזאת.
את יום הזיכרון הזה.
את יום תרועה הזאת.
לשמחה וליום טוב ולמקרא קודש.
הפסוקים היו שונים והוחלפו בין שלש התפילות ומוסף.
הבליטו את העובדה כי ראש השנה הוא גם ראש חדש.
החתימה הייתה שונה:"בא״י מקדש ישראל וראשי שנים ומחדש שנים וזכרון תרועה ומועדי שמחה והזמנים ומקראי קדש".
אין את הפסקאות "ותן פחדך. . .".
69. היינימן משער כי ברכת "מלכויות" נוספה לסדר התפילה בתקופה מאוחרת יותר מהוספת "זכרונות" ו״שופרות". מה הן "הוכחותיו" להשערה זו (עיין גם הערה בעמ' 55)
ברור לחכמים כי ישנם רק תשע ברכות ולא יותר ולכן הם דנים האם לצרך את המלכויות עם קדושת היום או שמא עם קדושת השם ברם איש מהם אינו מציע כי יוסיפו ברכה עשירית.
בתורה ישנם פסוקים מפורשים המדברים על זכרונות ועל שופרות, ברם אין פסוק המזכיר את עניין המלכויות.
בתעניות היו רגילים לומר זכרונות ושופרות ברם אין שם הזכרת מלכויות.
70. מה הן טענותיו של היינימן כנגד ההשערה ש״ובכן" הוא שריד לברכת מלכויות של ר' יוחנן בן נורי, ומה דעתו בנידון?
היינימן מביא את הדעה הסוברת כי המדובר בקטע של תפילתו של רבי יוחנן בן נורי הסובר כי יש לומר את המלכויות בתוך קדושת השם, ואף על פי שהוא מביא את הקושיות האפשריות על מהלך זה, הוא טורח להסיר את הקושיות הללו.
טענתו הראשונה כנגד הטוענים כי המדובר בשריד לדעתו של ר' יוחנן בן נורי היא היעדרם של פסוקי המלכויות הנעדרים מן התפילה.
מדוע אנו אומרים את המלכויות הן כדעתו של רבי עקיבא בברכה הרביעית והן בברכה השלישית כדעתו של ר' יוחנן בן נורי.
אם זוהי פתיחה למלכויות מדוע אין היא נאמרת רק בתפילת המוסף של ראש השנה, אלא בכל תפילות ראש השנה, ותפילות יום הכיפורים, וכפי מנהג תימן בעקבות דבריו של הרמב״ם אף בכל עשרת ימי תשובה.
אולם הוא מציע את התשובות הבאות
כתירוץ לשאלה השניה ניתן להביא את הקושיה הראשונה, כלומר אין טעם לחסור על הפסוקים אחר שאנו כבר אומרים אותם בברכה הבאה. אולם לא רצו לוותר על הנוסח של ר' יוחנן בן נורי עקב הרושם העז שהו יוצר על המתפלל.
כפילות בנוסח (הקושיה הראשונה (נמצאת גם במקומות נוספים. (כך בנחם בתשעה באב, כך בהבדלה בתפילת ערבית של מוצאי שבת).
הזזה של תפילות גם כן הינה תופעה מקובלת ולראיה תפילת עלינו לשבח שבמקורה נתקנה הפתיחה למלכויות ובכל זאת נכנסה ליום כיפור, ובימי הביניים אף לתפילות כל השנה כולה.
71. מהו המבנה של שלש הברכות מלכויות זכרונות ושופרות?
במשנה נזכר רק כי יש לומר בכל אחת משלש הברכות עשרה פסוקים העוסקים בעניינה של הברכה, וכן ישנו ציון אלו פסוקים יכולים להתקבל לתוך התפילה, כמו כן מוזכר כי יש לתקוע בשופר במהלך הברכה, אולם אין במשנה אזכור לגבי המסגרת בה היו נתונים הפסוקים והתקיעות, למעט העובדה כי המדובר במסגרת של ברכה בתוך תפילת העמידה. וכך נאמר במשנה:
משנה ה
סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דברי רבי יוחנן בן נורי.
אמר ליה רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים:
משנה ו
אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות
רבי יוחנן בן נורי אומר: אם אמר שלש שלש מכולן יצא
אין מזכירין זכרון מלכות ושופר של פורענות מתחיל בתורה ומשלים בנביא רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא:
המקורות המוקדמים ביותר שיש בידינו לגבי תבניתה של הברכה עצמה בה יש לשלב את הפסוקים מופיעים בגמרא הירושלמית המזכירה את ה״תקיעתא דבי רב" בתור מקור ממנו מביאים ראיה לאירועי ראש השנה (בגמרא הירושלמית בעבודה זרה מביאים משם ראיה כי בראש השנה נברא העולם, ובדומה גם בפסיקתא מביאים משם ראיה לכך שבראש השנה נברא העולם).
מתניתא כמאן דאמר כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו דתנינן ובחג נידונין על המים מלתיה דרב אמרה כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של אחד מהן מתחתם בראש השנה דתני בתקיעיתא דרב זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב ואי זו לשלום אי זו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות
72 מה מתוך הפתיחות של שלש ברכות אלה הן משל "תקיעתא דבי רב", ומה נוסף ממקורות אחרים?
ככלל הפתיחות של שלש הברכות מלכויות זכרונות ושופרות, כמו גם המשכי הברכה נשענים על התקיעתא דבי רב, ואילו שאר התקיעתות נאמרות לכל היותר כפיוטים בתוך הברכות הללו המיוסדות כאמור בבסיסם על התקיעתא דבי רב.
יוצא מן הכלל הוא החלק הראשון של "עלינו לשבח" לגביו אין הדבר ברור האם הוא ממחבר התקיעתא או שמא הוא קדום לו, שכן לפי הלשון שלו נראה כי הוא חובר בזמן שבית המקדש היה קיים ולכולם ברור מהו המקום היחיד בו אנחנו כורעים ומודים לפני מלך מלכי המלכים" בלי להזכיר אפילו ברמז כי כעת הוא חרב, אין זאת אלא כי הוא נתחבר בזמן שהבית עמד על מכונו! ומחבר התקיעתא לקחו ושתל אותו בתוך הנוסח שלו.
73. כתוב על תקיעתות אחרות מלבד ה״תקיעתא דבי רב"
התקיעתות האחרות נכתבו כתחליפים לתקיעתא דבי רב ולא כתוספת להם, ורק הציבור ניסה במשך הזמן לשלב ביניהם.
כיום הם מופיעות כפיוטים ("אופציונליים") ברם קשה לשלב ביניהם לתקיעתא של רב, וכן לפסוקים שבחר בתקיעתא שלו.
הם אינם בנויים על פי המבנה של תקיעתא דבי רב בה בתחילה ישנה פתיחה, לאחר מכן הפסוקים ולבסוף תפילת סיום, אלא הפסוקים שורים בפיוט בכל מיני מקומות (ניסיונות שונים להוציאם פגמו בהם קשות).
הם הכילו פסוקים אחרים בתפילה.
סדר הפסוקים היה אחד מהתורה לאחריו מהנביא ולאחריו מהכתובים וחוזר חלילה, ולא במקובץ שלשה מהתורה וכן הלאה.
הם עוסקים יותר בכנסת ישראל ומדברים בה בגוף ראשון תוך ערגה לימים טובים שהיו וישובו במהרה, בניגוד ליסוד האוניברסאלי החורז את התקיעתא דבי רב.
בתקיעתות האחרות ישנו מבנה שירי הכולל אקרוסטיכון, חרוזים קצב, צלעות שוות ושאר עניני השירה.
74. נחלקו הדעות בדבר מספר הפסוקים שיש לומר בכל אחת מן הברכות הללו. סקור את הדעות השונות
ישנה בדבר מחלוקת במשנה בין תנא קמא לר' יוחנן בן נורי
המחלוקת מורחבת יותר בתוספתא על ידי דעתו של רבי עקיבא הניצב בין שתי הדעות.
וכך נאמר במשנה:
אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות.
רבי יוחנן בן נורי אומר: אם אמר שלש שלש מכולן יצא.
ובתוספתא אמרו:
אין פוחתין מעשר מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות.
אם אמ' שבע מכולם יצא - דברי ר' עקיבא.
ר' יוחנן בן נורי אומ': אין פחות משבע אם אמ' שלש מכולם יצא
ברם אנו יודעים כי בפועל כל התקיעתות הקפידו להביא לפחות עשרה פסוקים ואך מעבר לכך.
75. כתוב על בקשות הגאולה בברכות השונות
תפילת העמידה
קיבוץ גלויות – ברכה י'.
החזרת השיפוט לישראל – ברכה י״א.
הקמת מלכות ה' על עם ישראל – י״א.
עשיית דין ברשעים – י״א.
השמדת הרשעים ומלכות זדון – י״ב.
מתן שכר לצדיקים – י״ג.
בניין ירושלים והמקדש – י״ד.
חידוש מלכות בית דוד – ט״ו.
"ובכן תן פחדך "
תן פחדך על כל מעשיך.
תן כבוד לעמך. ותקווה טובה לדורשך.
שמחה לארצך וששון לעירך.
צמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך.
ובכן צדיקים יראו וישמחו.
ותמלוך אתה לבדך על כל מעשיך.
"ועל כן נקווה"
להעביר גילולים מן הארץ.
לתקן עולם במלכות שדי.
וכל בני בשר יקראו בשמך.
להפנות אליך כל רשעי ארץ.
יכירו וידעו כי לך תכרע כל ברך.
ויקבלו כולם את עול מלכותך ותמלוך עליהם. . לעולם ועד.
קדיש דרבנן
דעתיד לחדתא ולאחאה מיתיא.
ולמיבני קרתא דירושלם ולשכלל היכלא קדישא.
ולמיעקר פולחנא נוכראה מן ארעא.
וימליך מלכותיה.
ויצמח פורקניה ויבע משיחיה.
ברכות ההפטרה
רחם על ציון.
משמח ציון בבניה.
שמחנו. . . באליהו הנביא עבדך.
. . . ובמלכות בית דוד משיחך.
76. תבורי משער שהיה סדר שונה זכרונות מלכויות ושופרות.
הבא את הוכחתיו.
בחלק מכתבי היד לברייתא המדברת על הבאת פסוקי פורענות הסדר הוא זכרונות לפני מלכויות. אם כי גם אן ישנם גרסאות המתאימות לסדר שלנו.
סדר הדיון בגמרא מקדים את זכרונות שיש בהם תרועה למלכות שיש עמו תרועה.
אלו קשיים מתיישבים אם נקבל את השערתו
המשנה בראש השנה (ד, ה) "אין מזכירין זכרון מלכות ושופר של פורענות" וכך הוא הן בחלק מכתבי היד והן בדפוסים. אם כי ישנם גם כ״י אחרים ודפוסים אחרים.
. . . אין מזכירין זכרון מלכות ושופר של פורענות מתחיל בתורה ומשלים בנביא רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא:
דברי התוספתא בראש השנה לא יצטרכו הגהה שכן הנחת היסוד של הברייתא כי ברכת זכרונות היא הברכה הרביעית ואילו מלכויות היא החמישית, האמצעית. זאת בניגוד למקורות מקבילים למשל בספרא
מקום שנהגו לומ' כדברי ר' עקיבא - אומ' כדברי ר' עקיבא, כדברי ר' יוחנן בן נורי - אומ' כדברי ר' יוחנן בן נורי.
ר' שמעון בן גמליאל אומ': קדושת היום [ עם הזכרונות ] אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה מצינו בכל מקום אומרה רביעית אף כאן אומרה רביעית
ר' אומ': מה מצינו בכל מקום אומרה אמצעית אף כאן אומרה אמצעית
והיכן אומרה לקדושת היום? תניא, רבי אומר: עם המלכיות אומרה, מה מצינו בכל מקום - ברביעית - אף כאן ברביעית. רבן שמעון בן גמליאל אומר: עם הזכרונות אומרה, מה מצינו בכל מקום באמצע - אף כאן באמצע.
(ה) [רבי אומר עם המלכיות אומר קדושת היום מה מצינו בכל יום ברביעית, אף כאן ברביעית] רבן שמעון בן גמליאל אומר קדושת היום עם הזכרונות, אמר רבן שמעון בן גמליאל מה מצינו (בכל מקום אומרה רביעית אף כאן אומרה רביעית) [בכל יום באמצע אף כאן אמרה באמצע].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה