סיפורי ניסים הרבי מחב״ד

קשה היה להשיג את ר' משה שטרן, תושב בית רימון הסמוך לצומת 'גולני' שבצפון. יהודי זה, אף על פי

שאינו חב״דניק "רשמי", זכה להיות בקשר רב שנים עם הרבי, וזכה להיות מעורב אישית בשורה של

. מופתים מרעישים לב ונפש

בסופו של דבר, ר' משה אותר טלפונית, וכששמע שמדברים על הרבי, ביקש להמתין רגע על הקו "אם אני

. עומד לדבר על הרבי הקדוש, אז לפני זה אני רוצה ליטול ידיים

. . . מאותה שניה ידענו שמעבר לקו נמצא חסיד מן השורה

סיפורה של לורי

נולדתי בארץ, ולקראת החתונה שלי עם ציפורה - צאצאית שישה דורות לרבנית מנוחה רחל - נסעתי

. לארצות הברית, כיוון שבאותה עת ההורים שלי התגוררו בארצות הברית בשליחות המדינה

. בשנת תשל״ח עברתי להתגורר בפורט לודרדייל שבפלורידה

בשנת תשכ״ט כיהנתי כמנהל בית ספר יהודי-דתי בעיר פליינפילד שבמדינת ניו-ג׳רזי. למדו שם כ-350

ילדים יהודים, ונהנתי מאוד מתפקידי. לא עבדתי בסגנון של "המנהל בתוך משרדו", אלא העדפתי לפגוש

את הילדים במסדרונות, בכיתות, בחדר אוכל, ולשוחח אתם ארוכות, וכך רכשתי את אמונם. למדתי

. להכיר אותם היטב, ונוצרו בינינו יחסים טובים, הרבה מעבר ליחסים הרגילים של מנהל ותלמיד

עשיתי אתם הרבה פעולות. אחת הפעולות החשובות הייתה אירוח תלמידים בשבתות אצלי בבית. לקראת

כל שבת בחרתי בתלמידים אחדים להתארח אצלי בבית, והיינו מארגנים שולחן שבת עם ניגוני חב״ד, סיפורי

צדיקים, אמירת פסוקים. ולהזמנות שבתיות אלו היה ביקוש גדול בקרב התלמידים: מי יזכה להתארח

. אצל המנהל בשבת הקרובה. לא רק הם, אלא גם אני נהניתי מאוד מההווי המיוחד הזה

כפי שאמרתי, הכרתי את הילדים היטב. יום אחד ציינתי לעצמי שעלי לטלפן להוריה של ילדה קטנה בשם

. לורי. בכל פעם שראיתי אותה בבית הספר היה נדמה לי ששערותיה הבלונדיניות נושרות בקצב מדאיג

כשאמרתי זאת להוריה - הופתעו. הם כלל לא שמו לב לתופעה זאת, אך הבטיחו לי לקחת אותה לרופא

. ולבדוק את העניין

לא עברו כמה ימים ושני בני הזוג הופיעו במשרדי בבית הספר כשהם מבוהלים ונרגשים. התברר שלאחר

בדיקות מקיפות, בישר להם הרופא את הבשורה המזעזעת: לורי סובלת מסרטן בדם, ל״ע. כעת זה הגיע

לשלב מתקדם. כאבתי את כאבם. לורי הגיעה לבית הספר עם מטפחת לראשה הקטן, שכן כל שערותיה

. נשרו. אך לאחר כמה ימים, היא הפסיקה לבוא לגמרי

: במשך זמן רב טופלה בבתי רפואה שונים, ופעם אחרי פעם שמעו ההורים מהסכנים את הטיעון של הרופאים

. . . אילו הייתם באים בזמן, יכולנו לטפל בה ביתר יעילות. אבל כעת מאוחר מדי

ההורים התחננו באוזני הרופאים לבצע בלורי השתלת מח עצם, אך אלה טענו שאין סיכוי כל במצבה והניתוח

. לא יצליח. בצר להם חזרו למשרדי ובכו מולי. האב כבש את בניו בתוך ידיו, ודמעות רבות זלגו מעיניו

אני הולכת לקבור את לורי!" - יבבה האם בהיסטריה, "לקבור אותה! ראביי שטרן, הרופאים לא נותנים סיכוי"

"? לבתנו הקטנה לחיות! מה אתה מציע לנו לעשות

הבטתי בהם ברחמים. היה לי רעיון, אבל לא ידעתי איך הם יקבלו את זה. הרי הם לא דתיים, והעובדה

שלורי נמצאת בבית ספרנו - הייתה תודות לידיעה שלהם כי החינוך הדתי הוא הטוב ביותר, ולאו דווקא

. . . בגלל האידיאלים שהענקנו לילדים

יש לי הצעה בשבילכם", דיברתי בשקט. "הצעה שלא חשבתם עליה עד עכשיו, ואני מקווה שתשקלו אותה"

. " ברצינות

הם הרימו את עיניהם בהשתאות. האב שאל: "לא חשבנו? הרי פנינו לכולם, ממש לכולם, רופאים, הומיאופתים

"! ? ומי לא

הנחתי את ידי על כתפו של האב המיוסר: "אני מתכוון למשהו אחר, מר לורנשטיין". הם המשיכו להביט

." בי בהפתעה, ואז אמרתי את אשר בלבי: "כדאי לבקש ברכה מהרבי מליובאוויטש

"? הם הסתכלו עלי כעל מטורף. "ברכה מראביי? שהוא ירפא את לורי? יצאת מדעתך

הרגשתי שאני מתמלא בצער, בתסכול, ובשמץ של כעס גם כן. התווכחתי אתם במטרה להסביר להם

? שברכה של צדיק בהחלט יכולה להועיל היכן שהרפואה נכשלה, אך הם עומדים בשלהם: מה תעזור הברכה

בעגמת נפש הרבה שהייתה לי, הרמתי את קולי עליהם. "אתם באים למשרד שלי, ואומרים לי 'אנחנו הולכים

"? לקבור את לורי!' וכעת שיש לכם פתח של תקווה, אתם מסרבים לקבל אותו לידכם? מה קורה לכם

הם השתתקו רגע. בו-ברגע הצטערתי שהרמתי את קולי. הבחנתי בבושה בעיניהם, ודיברתי אליהם ביתר

רכות: "הרבי אוהב את כל אחד, ומשתדל בעבור כל בן ובת מעם ישראל. הוא איש קדוש. תנו לו להתפלל

. "בעבור לורי

. לאחר התייעצות קצרה ביניהם, הסכימו לבקש ברכה מהרבי בעבור לורי

. . . זה היה המכשול הראשון שעברתי

כעת התקשרתי לרב חודקוב, וסיפרתי לו בקצרה על הבעיה. לאחר זמן קצר ביותר, כשההורים עדיין ישבו

: אצלי במשרד, טלפן אלי הרב חודקוב בחזרה והקריא לי את תשובתו של הרבי: למסור להורים שלושה דברים

והם: . 1 להדליק נרות שבת קודש 2. להקפיד על טהרת המשפחה 3. לעשות קידוש

. אוי, חשבתי לעצמי. רק זה לא. . . לא מצאתי מה לומר להורים שחיכו בכיליון עיניים לישועת בתם

התנצלתי בפניהם, ויצאתי במהירות מהמשרד כדי להתקשר לרב רוקח, שכיהן כרב באחד מבתי הכנסת

. בעיר

לאחר הסבר קצר על מצב הילדה, שטחתי לפניו את בעייתי. "הרב רוקח, אתה הרי מכיר אותי. אני בקושי

בן שלושים, רק לפםני כמה שנים התחתנתי, אין לי שום מושג איך מסבירים לזוג שלא שומר תורה ומצוות

שעליהם הלתחיל לשמור מצוות, נרות שבת, קידוש וטהרת המשפחה. אולי תבוא אתם למשרדי, אתה בוודאי

". . . תדע איך לדבר אתם על זה

הרב רוקח גיחך. "הרב שטרן, אני מכיר את הרבי שלך. אם התשובה הגיעה באמצעותך, סימן שהרבי עשה

. " אותך לשליח, לא אותי

"! אבל אני לא יכול"

". . . אתה כן יכול! אתה שליחו של הרבי מליובאוויטש. תזכור את זה תמיד"

? הנחתי את האפרכסת. נשארתי לבד תוהה ונבוך. חייה של הילדה תלויים באוויר. למי אפנה

פתאום ידעתי. הרי אשת חיל עטרת בעלה! התקשרתי לציפורה אשתי, והיא מיד הגיעה למשרד. ביחד

הסברנו להורים את פשר הוראותיו של הרבי. להפתעתי, מה שהפריע לגב' לורנשטיין היה דווקא העניין של

. . . הדלקת נרות שבת קודש

"כיצד הדלקת נרות תעזור למחלת בתי לורי? אילו לורי הייתה מדליקה, ניחא הייתי מבינה, אבל שאני"

"? אדליק במקומה

ציפורה הביאה מהבית זוג פמוטים, ונתנה אותם לאמא של לורי. "מה הבעיה?" שאלה בעדינות, "זה כל

. " כך פשוט. שמים שני נרות בפמוטים, מדליקים גפרור, אומרים ברכה וזה הכול

", ואם אעשה טעות בברכה בעברית?" שאלה גב' לורנשטיין בהיסוס. "אינני קוראת היטב עברית טוב"

כידוע לכם". אשתי רשמה על דף את התרגום של הברכה, והבטחנו לה שגם אם תטעה בהתחלה, הקב״ה

. יסלח לה ויתקן את המילה

ההורים היו די המומים מכל מה ששמעו לראשונה בחייהם; על קיום שבת וטהרת המשפחה. הבאתי

. להם כוס מים, ולאט לאט הם נרגעו. הם נפרדו מאתנו בהבטחה לחשוב על העניין

בערב אישתי נסעה אל ביתם ושוב שוחחה אתם על לורי ועל המצוות הקשורות לאם היהודיה. ביום

חמישי הקרוב הגעתי גם אני לביתם ואמרתי להם שאני מחכה לתשובה מהם, האם הם מקבלים על

? עצמם את הוראותיו של הרבי

למה אתה שואל?" שאלו בפליאה, "למה זה כל כך חשוב לך לדעת?" - הסברתי להם, שברצוני לחזור עם"

תשובתם אל הרבי. "עלי לדווח לרבי מה החלטתם". בלילה הבעל צלצל אלי: "אנחנו מוכנים לעשות הכל

."עבור לורי. ניסינו הכל, וכעת אנו מוכנים להתחיל בשמירת מצוות

. נשמתי לרווחה. גם את המכשול הזה עברנו ב״ה

. באחד - עשרה בלילה התקשרתי לרב חודקוב עם תשובת ההורים, וביקשתי שיודיע אותה לרבי

לורי שהתה בבית הרפואה שהיה במרחק של נסיעה כשעה מעירנו. פעם בשבוע נסענו אליה במיניבוס

ותרמנו דם בעבורה. כן ארגנו משמרת של עשרה תלמידים מהכיתה הגבוהה שבבית ספרנו, שישבו ליד

מיטתה ואמרו תהילים 24 שעות ביממה בעבורה. מצבה היה קריטי. באנו לבקר ילדה, אך היא דמתה

. . . יותר לשלד. סך הכול היא הייתה ילדונת בת עשר וכבר הספיקה ללמוד על בשרה מהו סבל

באותה שבת, לאחר שאמה הדליקה נרות שבת לראשונה בחייה, ובני הזוג קיבלו על עצמם מצוות טהרת

המשפחה, וכן ערכו קידוש בבית הכנסת - השתפר מצב ה של לורי לאין-ערוך. חודשיים בלבד לאחר מכן

חזרה לכיתתה. אמנם הייתה חלשה מאוד, אבל השתתפה בשיעורים. לאחר שנה כבר שיחקה בחבל כמו

. כל ילדה בריאה רגילה. שערותיה הבלונדיניות גדלו. הילדה הבריאה כליל, וסיפור הנס התפשט בכל המדינה

כשנתיים לאחר רפואתה המופלאה של לורי, עזבתי את עבודתי כמנהל בית הספר בניו-ג׳רזי ועברתי להתגורר

בפלורידה החמימה. החלטתי לעזוב את שדה החינוך ובברכתו של הרבי פתחתי חנות למוצרי יודאיקה בעיר

.'בפומ-ביץ

חלפו חמש - עשרה שנה, ובאחד הימים ישבתי בתוך החנות, ליד הספרייה שהייתה בחנות. הפעמון בדלת

הכניסה צלצל, וקמתי לקראת הקליינטית הפוטנציאלית שנכנסה לחנות. הייתה זו אישה צעירה, שדחפה

. עגלה עם תינוק

. אפשר לעזור לך?" שאלתי בנימוס"

"! ? קריאת הפתעה פרצה מפיה. "ראביי שטרן

"! הבטתי בה וניסיתי לזכור מאיפה היא מוכרת לי. ופתאום - "לורי

ברוך השם, הילדה גדלה, התחתנה והקימה בית לתפארת ישראל. היא הייתה מאושרת לפגוש אותי, וגם

אני התרגשתי לראות אותה בריאה ושלמה, אם בישראל. עיניה נצצו וידעתי שמי שטעם את טעמם המר של

. ייסורים, יודע להעריך נכון את החיים עלי אדמות

יש באמתחתי לא מעט סיפורים על אנשים כ״כמעט" שבקו חיים, או שחוו נסים ברפואתם; אך נדמה לי

שסיפורה של לורי הוא המיוחד מכולם, והנני חש שזכות גדולה נפלה בחלקי שהכרתי אותה ושהיה לי חלק

. בהתפתחות הנס

הדכאון המוזר של העשיר

החנות נתנה לי הרבה סיפוק, לא רק מהסיבה שיהא היוותה לנו מקור פרנסה ברווח, אלא בשל העובדה

שבאמצעותה קירבנו הרבה יהודים לתורה, למצוות ולחסידות חב״ד. רוב היהודים שביקרו בחנות שלנו

היו רפורמים, וחלק ניכר היו גם יהודים שהתבוללו ר״ל, שרצו להעניק מתנה עם סממן יהודי כדוגמת

גביע, ספר, או תכשיט עם מוטיב יהודי. הייתי משוחח עם אנשים אלה ומסביר להם בנועם את המשמעות

הפנימית של היותם יהודים. שיחות אלה היו להם מעין משב רוח מרענן על נפשם שעייפה מלחפש אחר

ה״אמת" בחיים. מעבר לסטטוס של "מוכר קונה" הפכנו להיות ידידים, ודרך ידידות זאת, השפעתי על

. הרבה יהודים לשמור תורה ומצוות

יהודי כזה היה גם מילטון שפירא. הוא היה אדם יפה- תואר, גבוה, ועיניו חייכניות. אדם אמיד מאוד, אך

בכל הקשור ליהדות, היה עני מרוד. . . הוא היה דוגמא קלאסית של 'תינוק שנשבה' - יהודי שמעולם לא

קיבל חינוך ליהדות. אפילו את שמו היהודי לא ידע, ולא זכר אם חגג את בר-המצווה שלו אי-פעם. מה

. . . שבטוח - תפילין לא היו לו

מילטון היה מבלה את עונת החורף בפלורידה החמה, שכן מזג האוויר בעירו שבמדינת ניו יורק, היה

מושלג ושרר בו קור רב. בכל חורף הוא היה מגיע לפלורידה יחד עם אשתו ג׳סיקה ושלושת ילדיהם. זאת

הייתה משפחה 'מושלמת' מבחינה כלכלית וחברתית; משפחה אוהבת ותומכת, ונהניתי בחברתם. נקשרו

. בינינו קשרי ידידות אמיצים

התפלאתי מאוד כשבאחת השנים מילטון לא הגיע לפורידה. עונת החורף עברה ועדיין לא ראיתי ולא

שמעתי ממנו, על כן שלחתי לו כרטיס ברכה ובו שאלתי אם הכל בסדר אצלו ואצל משפחתו. אך כשגם

. . . כרטיס זה לא זכה למענה, הרמתי טלפון לביתו בניו-יורק כי חששתי שמשהו לא כשורה. חששותי התאמתו

. ג׳סיקה ענתה לטלפון, וקולה עייף מבכי

. מיסטר שטרן", היא ניסתה לדבר, אך פרצה בבכי"

הרגשתי שגם עיניי דומעות וחיכיתי בסבלנות שתספר לי מה מציק לה. לאחר מאמצים רבים, כשקולה נחנק

. ונשנק שוב ושוב, החלה לגולל באוזניי את צרתה

"אין לי בעל, ולילדים אין אב!"

נרעדתי. אך מיד היא המשיכה בצער, "לא, מילטון לא מת. הוא בחיים, אבל בעבורנו, כאילו שהוא מת! - לפני

שלושה חודשים, הוא נכנס לדכאון. אף אחד לא יודע למה, אבל עיניו שידרו עצבות. הוא הפסיק לאכול, לא

הלך לעבודה. באחד הימים פתח את הדלת לחדר הארונות שבחדר השינה, התיישב שם על הרצפה ומאז הוא

. . . "! מסרב לצאת

להגיד שנדהמתי, זאת מילה דלה מדי. מילטון שפירא, הבריא והחסון, האמיד והאינטליגנט, יושב בתוך ארוך

! בגדים? - לא יתכן

"הוא יוצא לארוחות?" שאלתי בהיסוס, "לשינה? ולשירותים?"

מה פתאום? !" השיבה נמרצות. " אני שמה לו צלחת-אוכל על הרצפה, וכשהוא רעב מאוד, הוא פותח את הדלת"

כחודה של מחט, מושיט יד, חוטף משהו קטן, ושוב סוגר את הדלת. שלחתי אליו את הפסיכולוגים הטובים

ביותר שיש, אך הוא אינו מוכן להכניס אותם. הם עומדים מחוץ לדלת, משוחחים, משכנעים, מסבירים, ואפילו

צועקים עליו, אך הכול נופל על אוזניים אטומות. מיסטר שטרן", קולה עלה בייאוש, "אני אלמנה חיה! לילדים

שלי אין אבא! מה יהיה הסוף אתנו?" היא התייפחה בבכי, ויחד איתה - גם אני. קשה היה להיווכח בשינוי הדרסטי

. שחל במשפחה מאושרת זו, שהפכה לאומללה כל כך, עד לבלי היכר

. איחלתי לה בצער את הברכה המסורתית: "רפואה שלמה בקרוב ממש", וניתקתי את הטלפון

? מקרה עצוב', הרהרתי ביני לביני. כרעם ביום בהיר האיר רעיון את מחשבתי. איך לא חשבתי עליו קודם'

האם לשם כך הגעתי לפלורידה, כנציגו של הרבי, כדי שבבוא העת, אפטיר כמה מילות נוחם ותו לא? איפה

. האחריות שלי כידיד ותיק, כיהודי, וכחב״דניק בפרט? - מיהרתי לתקן את מעשיי. הרמתי שוב את השפופרת

"? הלו, ג׳סיקה"

. היא עדיין בכתה

, זה אני שוב, מיסטר שטרן. אינני רוצה להכביד עלייך או להלחיץ אותך, אך כידוע לך בניו - יורק חי צדיק גדול

. " ראביי חשוב, והיה כדאי שתודיעי לו על המצב של בעלך

. שמעתי את נהמתה המרירה של ג׳סיקה

. . . "! ? אם טובי הרופאים לא הצליחו לרפא את בעלי, אזי ראביי שאף פעם לא ראה את מילטון"

לא הנחתי לה לסיים את המשפט. "ג׳סיקה, אם בריאות בעלך חשובה לך, אם את באמת רוצה שהוא יחזור

"! לתפקד כאב לילדייך, אז תכתבי לרבי

אך ה׳קליפה ' הייתה קשה מדי. לאחר הפצרות רבות מצדי, ניאותה להצעה אחת בלבד: שאני, משה, אכתוב

. לרבי על מצב בעלה, ואת התשובה שלו אקבל לביתי. התיישבתי אפוא לכתוב מיד, ופקססתי את המכתב לרבי

, לעת ערב התקשר אלי הרב גרונר ובפיו תשובה. הרבי הורה לבדוק את המזוזות בביתו של מילטון, ובמיוחד

. בחדר העבודה שלו

. התקשרתי לידיד שהתגורר לא הרחק ממשפחת שפירא, והוא אסף את המזוזות מביתם

לאחר שעה הודיע לי שאף על פי שאינו סופר סת״ם, הוא מוכן להעיד שכמעט כל המזוזות פסולות, כיוון

שהפרשיות היו כתובות על דף נייר פשוט. לעומתו, המזוזה שבחדר עבודה הייתה דווקא מהודרת. הפרשיות

היו רשומות על קלף נאה וחדש. ובכל זאת, הטעים, הוא העביר את המזוזה לסופר סת״ם מומחה, שיהיה

. בקשר אתי כעבור שלושה ימים

התקשרתי לגב' שפירא לעדכן אותה על הנעשה, והיא, לצערי, המשיכה ללגלג על כל העניין. היא אמרה

, שאינה רואה שום קשר בין מחלת בעלה לבין תשובת הרבי. הסברתי לה את העניין עד כמה שהיה בכוחי

. והבטחתי לחזור אליה עם תשובת הסופר סת״ם. היא בקושי הקשיבה לי

כעבור שלושה ימים, הטלפון בביתי צלצל. על הקו היה המגיה, כולו נרגש: "כשבדקתי את המזוזה, נוכחתי

לראות שהיא חדשה לגמרי, כפי שידידך אכן ציין", הוא אמר, "אך טעות מצערת נפלה בכתיבת הפרשייה

. . . "השנייה. במקום המילים "ונתתי עשב בשדך", הסופר רשם "ונתתי עצב בשדך

. . . פתאום הכל היה מובן

הוריתי לו להכניס קלף חדש למזוזה, וכן להחליף את כל המזוזות שנמצאו פסולות, ולהביא אותן מיד לבית

. משפחת שפירא

שעה לאחר מכן קראה לי אשתי לשיחת טלפון דחופה מגב' שפירא. "אינני יודעת מה לומר לך", אמרה ובקולה

שמעתי שמחה מהולה בדמעות של התרגשות, "לפני שעה קלה בעלי פתח את דלת הארון, יצא החוצה וביקש

ממני להכין לו מנה של סטייק. 'לאן אתה הולך?' שאלתי אותו, מבולבלת, הוא ענה לי: 'לעבודה כמובן!' הוא

התיישב בחדר האוכל, סיים את מנת האוכל ויצא לעבודה, כולו עור ועצמות, אבל עם חיוך על הפנים. תגיד

לי, מיסטר שטרן" - אמרה וסקרנות בקולה - "נראה לך שיש לזה קשר עם הרב שבא אלינו לפני שעה לקבוע

. . ."? מזוזות חדשות בכל החדרים

אם לג׳סיקה היה ספק קל באשר לקשר לתשובת הרבי להחלמתו המפתיעה של בעלה, הרי שלבעלה מילטון

כלל לא היו ספקות. בשבת הקרובה הוא עלה לתורה ובירך "הגומל", וכן קיבל על עצמו להשבית את המפעל

. שלו בשבתות ובחגים. ג׳סיקה ביקשה ללמוד הלכות כשרות, ולאחר זמן קצר הזוג הכשירו את ביתם

. . . מנחם - הלא הוא מילטון - נהיה לאחד התומכים הנלהבים של בתי חב״ד במדינתו

. . . מה שהרבי ידע לפני חמש -עשרה שנה

א

:'מספר הרב חיים יצחק דרייזין שי

היה זה לפני חמש -עשרה שנה, בשנת תשל״ח. הייתי אז שליח של הרבי בעיר 'ברקלי' שבקליפורניה. עיר

זו מפורסמת מאוד בשל האוניברסיטה הגדולה שנמצאת בה. זו אוניברסיטה ידועה בעולם, לא בגלל רמת

הלימודים שבה, אלא כיוון שהיא הייתה ה׳קן' לאלפי היפיס ' בעולם. ממנה יצאו ראשי תנועת ההיפים'

שכידוע לא היו אלא חבר׳ה צעירים שמאסו בחיי חברה ותרבות. זה התבטא בין השאר גם בלבושם ומראם

. . . המוזנח

רת שליחותי בברקלי, הייתי שוהה רוב הזמן בין כותלי האוניברסיטה. היו שם סטודנטים יהודים

רבים, ואני התעסקתי איתם רבות. באופן טבעי עסקתי הרבה גם בחילוץ צעירים שנקלעו לכתות

וקבוצות משונות, שהיו יותר קרובות לנצרות מאשר ליהדות. רבים נמשכו לאותן כתות מסתוריות

שהנעלם בהן היה רב על הגלוי. זו הייתה תופעה מצויה, שצעירים וסטודנטים רבים 'חיפשו את

. עצמם' בכתות שונות. היו גם מקרים רבים של התנצרויות ר״ל

הנהלת האוניברסיטה הקצתה לי משרד קטן לצורך הפעילות, אם כי אזור הפעילות שלי היה לא

. רק שם, אלא בכל אזור צפון קליפורניה

ב

אותו יום שאני מספר עליו, היה יום שישי. השעה בערך 11 בבוקר. אני עסוק בהכנות לקראת השבת

הקרובה. רציתי ללכת מאוחר יותר לאוניברסיטה כדי להזמין כמה סטודנטים לארוחת שבת, כשלפתע

אני מקבל הודעה מהמשרד שלי כי פלוני התקשר מניו -יורק ומבקש לדבר אתי בדחיפות בטלפון. ניגשתי

אפוא לטלפון והתחלתי לדבר עם האיש שהציג את עצמו ב שם ג. פרידמן. הלה היה יהודי אורתודוקסי

. שהשתדל לשמור שבת אבל היה מאוד ליברלי בדעותיו. רק בחגים הלך לבית הכנסת

בשיחת הטלפון שלו עמי, סיפר לי כי יש לו בת יחידה, עדינה שמה, שהלכה ללמוד באוניברסיטה

. בקולומביה. הוא ממשיך לספר כי עדינה ביתו נמצאת כעת בעיר קטנה שנקראת ' אימגרנטן גאפ' שבקליפורניה

לפתע הלה מפסיק לדבר, ואני שומע כיצד הוא פורץ לפתע בבכי קורע לב. לאחר שנרגע קמעה. המשיך לספר

כי נודע לו שהיא מסתובבת עם חבר שחור שלא היה אלא מסיונר למען ' אותו האיש', והיה חבר בכת נוצרית

פעילה מאוד. . . לאחרונה הם החליטו לנסוע להוואי כדי להעבירה על דתה ר״ל. עוד נודע לו כי בשבוע הקרוב

. הם עומדים לצאת להוואי

האבא מספר לי את כל זה בטלפון ובוכה ואומר למען השם, הם נוסעים במוצאי שבת או ביום ראשון לפנות

בוקר, חוס עלי, תרחם על אב אומלל, ותעשה טובה גדולה. אתה מוכרח לנסוע לשם ולחלץ אותה לפני שהם

יעזבו את המקום. אם לא תספיק להגיע בזמן, הרי אפסו הסיכויים לחלץ אותה משם. הם נוסעים לשם כדי

. להתנצר ולהצטרף יחד את כת של ' אנשים למען אותו האיש' רחמנא ליצלן

כששאלתי אותו פרטים נוספים, הוא לא ידע מה לומר לי. הוא רק הוסיף כי נראה לו שבתו לא משוכנעת

. לגמרי בדרך שבה היא הולכת, וכל מה שהיא עושה זה בעיקר בגלל החבר שלה השחור

. בזאת סיימנו את שיחת הטלפון שלנו

באותה תקופה היו מקרים רבים מסוג זה. פעמים רבות הייתי מקבל טלפונים שכאלה מאבות מכל רחבי

העולם, שביקשו כי אנסה להניא את ילדיהם הסטודנטים מהתדרדרות לדרך שאין ממנה חזרה. זה קרה

פעם ואפילו פעמיים בשבוע. כך שהמקרים האלו היו לדבר שבשגרה. לא התרגשתי במיוחד. אבל כעת, כשאב

. אתי, הרגשתי שקורה כאן סיפור אחר, מיוחד, אפילו לא ידעתי מדוע

כאמור היה זה יום שישי בבוקר, ערב שבת. השעה כבר הייתה צהריים. בכל הפעמים שביקשו ממני שאסע

לטפל בהם, הייתי קם ונוסע מיד לאיפה שביקשו, אבל במקרה הזה התלבטתי רבות אם לנסוע או לא. מה

? יהיה עם שבת

כיום במבט לאחור, אני נזכר בדבר נוסף שעד עכשיו אינני מבין למה עשיתי אותו. לפני שיצאתי לדרך עשיתי

סיבוב דרך בית חב״ד ולקחתי עמי את הטלית שלי, למרות שהייתי בטוח כי בשבת כבר אהיה חזרה בבית. משם

. ' יצאתי בדרכי ל׳אימגרנטן גאפ

המעשה הזה אירע בתחילת חודשי הקיץ, כאשר השבת נכנסה בערך בשבע בערב. ניסיתי להיזכר איפה בכלל

נמצאת עיר בשם 'אימגרנטן גאפ'. נראה לי כי שמעתי פעם שהמקום נמצא ליד 'סקמנטו', זאת אומרת כשעה

וחצי - שעתיים נסיעה מביתי שב׳ברקלי'. אני עורך חישוב מהיר - עכשיו השעה 11 בבוקר, אסע לשם שעתיים

הלוך עוד שעתיים חזור. אשהה במקום שעה עד שעתיים ואראה כיצד אפשר לדבר אל לבה. לפי החישוב הייתי

. אמור לחזור הביתה כשעה ויותר לפני כניסת השבת

בנתיים חשבתי לעצמי שהאבא לא נידב לי כמעט כלום על אודות בתו, ואני מתלבט מה אעשה? מה אדבר? איך

. אשכנע אותה? בכל זאת, כיוון שהחלטתי אז יצאתי לדרכי

ג

כבר שעתיים ויותר שאני נמצא על הדרך, נוסע ונוסע. השעה כבר אחת, אחת וחצי. לפי החישובים שלי הייתי

צריך להגיע מזמן למקום היעד, אבל עדיין אינני רואה כל סימן או ציון דרך שיורה על 'אימגרנטן גאפ'. עצרתי

אפוא בתחנת דלק הקרובה על אם הדרך ושאלתי מה המרחק ל׳אימגרנטן גאפ'. לתדהמתי המתדלק אמר לי כי

יש עוד לפני עוד כשעה וחצי נסיעה. . . לא ידעתי מה לעשות: לחזור הביתה לשבת או להמשיך בדרך? בסופו של

דבר החלטתי כי אם כבר הגעתי. . . עד כאן, וכברתי יותר מחצי הדרך - אמשיך אפוא הלאה. טלפנתי הביתה

והודעתי כי השבת לא אהיה בבית

אל 'אימגרנטן גאפ' הגעתי בשעה 5 אחר הצהריים. רק אז התחלתי להסתובב ברחובות העיר ולחפש את הזוג. ראיתי

כי. זה יישוב קטן מאוד. גרו שם לא יותר מ-30 משפחות. במקום הזה לא הייתה אלא חנות אחת של פירות ומיני

אוכל שונים, בגלל המקום הקטן, קיוויתי שאוכל למצוא את השחור וחברתו היהודייה בקלות יתרה. האבא נתן לי

את הכתובת המדויקת. אך כשהגעתי לכתובת שבידי לא ידעו לומר לי היכן הם נמצאים, או אולי לא רצו לומר

התחלתי אפוא לחפש אחריהם. שאלתי עוברים ושבים, אך כל מי ששאלתי ענה כי הוא לא יודע על אודותם דבר. זה

היה נראה לי מוזר

השעון התקדם במהירות רבה. עוד מעט שבת תיכנס ואני תקוע בעיר זרה. איפה אשהה בשבת? עד כמה שידוע

לי לא היו במקום יהודים נוספים. לא ידעתי מה לעשות; האם עשיתי את כל הדרך הארוכה כדי שלא למצוא

איש? האם לחינם עזבתי את ביתי בערב שבת? בסופו של דבר מצאתי אדם שהכיר אותם והוא אמר לי כי הם לא

גרים בעיירה עצמה, אלא במרחק מה. משם - בבית בודד שעמד על רכס אחד ההרים שמסביב לעיירה - שקל

. לזהותו כי אין סביבו בתים אלא רק טרשים ושדות

עתה הוקל לי. לפני שעליתי להר נכנסתי לחנות הבודדת שהייתה בעיירה, וקניתי קצת סרדינים וכמה פירות לאכול

בשבת, ומי. סודה לקידוש. . . אחרי זה נכנסתי לרכב ונסעתי אל ההר בתקווה שאכן אמצא שם את השניים

. כשהגעתי לבית היה זה דקות אחדות לפני כניסת השבת

דפקתי על הדלת וכעבור רגע נפתחה הדלת ובעל הבית שאל למבוקשי. הצגתי את עצמי מיד, ואמרתי שאני איש

חב״ד ושליחו של 'ראביי שניאורסאהן' מניו-יורק, ואני מחפש את עדינה

זו הייתה משפחה נוצרית מובהקת, אך בני הבית התייחסו אלי בחברות ובידידות. הם קבלו אותי בצורה יפה, ושאלו

מה אפשר לעזור לי, וכיוצא בזה

עוד ואני מדבר, כשלפתע ראיתי את הבחור הכושי יחד עם חברתו היהודייה אחריה אני מחפש. התחלתי פותח

בדברים, ואמרתי לה ישירות: "אבא שלך טלפן אלי הבוקר ואמר לי כי את נמצאת כאן, וביום ראשון את נוסעת

. " להוואי

. היא הבינה מיד את המטרה שלשמה באתי, והיא כעסה ויצאה את החדר. חברה, הצעיר השחור, דווקא היה חברותי

. . . הוא כנראה חשב שיש לו עכשיו עם מי לעבוד

בין כה וכה נכנסה השבת ושאלתי את בעל הבית אם אוכל להישאר אצלם למשך השבת, והוא קיבל אותי בשמחה

. גלויה, אמר כי יש לו בית גדול, ואף הקצה לי חדר מרווח ונאה

. . . דומה כי אין כאן המקום להאריך על אודות קורות ימי השבת, אשר ללא ספק הייתה מן המיוחדות שבחיי

ד

מיד לאחר קבלת שבת, המשכתי לשוחח עמם על המטרה שלשמה באתי. הפעם הייתי יותר רגוע ונינוח. הצעיר

השחור התחיל לברר אצלי מה אני רוצה מהם. לא הסתרתי את מטרתי, ואמרתי לו את הסיבה מדוע עזבתי את

משפחתי למשך השבת ובאתי הנה. "באתי לכאן כדי להציל את עדינה!" הסברתי לו בתקיפות כי זו סכנה גדולה

בעבורה שתעבור לנצרות והיא מוכרחה לחזור ליהדות. הצעתי כי לפני שהיא מנסה את הנצרות כדאי שתנסה את

היהדות המקורית. הארכתי יותר והסברתי לו כי הוא גוי ועליו להאמין באל-אחד, אבל בשבילה זה רק יזיק, בפרט

. שהיא נולדה כיהודיה

לאחר מכן דיברתי עמה ארוכות. הסברתי לה את חשיבות היהדות ואת הסכנה הגדולה הטמונה בדרך שהיא רוצה

. ללכת בה

דיברתי ודיברתי, וכל אותה עת היא ישבה מולי נרגזת מאוד, עושה לי טובה שהיא בכלל מקשיבה לי. בסופו של דבר

הבנתי ממנה כי יותר מאשר היא רוצה לעזוב את היהדות, היא כועסת על אביה, ואינה רוצה לחזור ליהדות בשום

אופן בעיקר בגללו. היא אמנם דיברה אלי יפה, הייתה מנומסת ואמרה לי שאני אדם טוב שעושה דבר טוב, אבל

. חתמה את הוויכוח בעקשנות תמוהה, כי לא אצליח לשכנע אותה, ובשום אופן היא לא תחזור מדרכה

, לאחר שעות ארוכות של ניסיונות שונים, ראיתי ששום דבר לא ילך אתה. היא הייתה כעוסה מאוד על אביה ומשפחתה

ובאמצעותם על היהדות בכלל. הבנתי שהכל נובע לא מתוך בחירה שכלית ואמונתית, אלא תוצאה של התמרמרות

. קשה רבת - שנים. כשזה כך ידעתי ששום גבר לא יעזור

לילה ארוך ומייגע של ניסיונות ושכנועים חלף, והבנתי כי האדם היחיד שאפשר לדבר אתו כדי לשכנעה שתעזוב, הוא

. החבר השחור בעצמו. . . אם הוא יגיד לה שתחזור ליהדות, אולי אז היא תשתכנע

יצאתי אתו אל השדות בחוץ, טיילנו ודיברנו: ניסיתי לשכנע אותו כי יבקש ממנה. לא חסכתי באמצעים, העיקר

. שהעסק יזוז

. . . כך חלפה השבת, ומלבד זמני התפילות והאוכל, כל העת דיברתי והתווכחתי אתם. אפילו לישון לא הספקתי

. בשבת עצמה עשיתי קידוש על מי סודה, אכלתי את הסרדינים שקניתי מבעוד יום. לחם - משנה כמובן לא היה לי

בסעודה ניגנתי ניגוני חב״ד שונים. במשך כל הזמן היא ישבה מן הצד והסתכלה עלי; היא ידעה היטב מה זה שולחן

. . . שבת

אספר פה דבר נוסף. במשך כל השבת חשבתי לעצמי שוב ושוב: מה אני עושה פה? מה פתאום עזבתי את המשפחה

ובאתי לכאן לפתע פתאום? עוד הרהרתי לעצמי כי במוצאי שבת אמורה להתקיים בביתי סעודת ' מלווה מלכה' שאליה

היו מוזמנים מקורבים רבים שלי מהאוניברסיטה, ועכשיו אני - המארח - אפילו לא אהיה שם. באיזשהו מקום בלב

כאב לי למה נחפזתי כל כך? למה לא שקלתי היטב מה שאני עושה? ידעתי רק זאת, כי משהו דחף אותי בניגוד לכל כללי

. . . השכל וההיגיון. גם תגובתה של רעייתי שטלפנתי אליה מהדרך ואמרתי לה כי לא אהיה בשבת הצטלצלה באוזני

רק בצאת השבת הצלחתי במאמצים מרובים לשכנע את הבחור השחור שידבר על לבה לנסוע להכיר אתה היהדות

האותנטית לפחות במשך שנה אחת. הוספתי והסברתי לה כי אם היא נוסעת עכשיו להוואי, הרי שהדרך חזרה כבר

אבודה. לעומת זאת - אם היא תנסה קודם את היהדות, הרי תמיד היא יכולה לחזור כאל החבר שנוצרי שלה. הוא

. . . אכן אמר לה את הדברים הללו, והיא התרגזה מאוד. הטונים עלו מאוד

- בשעות הקטנות של הלילה של מוצאי שבת - שעות ספורות לפני שהשניים היו צריכים להמריא בדרכם להאווי

. היא הביעה את הסכמתה להצטרף אלי לסמינר של מתקרבות ליהדות

ברגע שנתנה את הסכמתה לנסיעה, הרמתי טלפונים למקומות שונים, הודעתי לסמינר הבנות במניסוטה, כי בקרוב

תבוא מישהי ללמוד. כן הזמנתי כרטיס טיסה כדי שתוכל לנסוע מיד מ' סקמנטו' לניו-יורק ומשם ל׳מניסוטה', שם

. קיים סמינר לבנות שהקים השליח המקומי הרב מאניס פרידמן

ה

היה זה ביום ראשון לפנות בוקר כשעדינה ואני נסענו שנינו ברכב שלי מ׳אמגרנטן גאפ' אל שדה התעופה הסמוך

ב׳סקמנטו' כדי שתעזוב מיד את האזור. למען האמת, חששתי כל הזמן שמא תתחרט על הסכמתה לבוא אתי

. ותחזור אל החבר שלה בדרך להוואי ואל הנצרות, כך שרציתי להרחיק אותה מהמקום במהירות המרבית

מיהרתי מאוד. בתחילת הדרך עוד שררה בינינו שתיקה מעיקה עדיין בגלל הוויכוחים בשבת. אך לפתע פנתה

אלי ואמרה בהתרגשות: "אני רוצה לומר לך שבעצם אתה עצמך לא יודע למה אני מסכימה להצעתך ונוסעת

. " איתך, ולמה בכלל אתה נמצא פה

לא הבנתי את דבריה. חשבתי לתומי כי היא השתכנעה מהדברים שלי במשך השבת ומהדברים שאמר לה החבר

: השחור. חיכיתי אפוא בסקרנות להמשך דבריה, והיא התחילה לספר לי

"כשהייתי ילדה קטנה, קרתי אז עם הורי בניו-יורק. הייתה לי ילדות טובה ומאושרת. אך יש לי זכרון אחד

. " שלא כל כך מתאים לתמונה הכללית

"פעם אחת אבא נסע אל 'רבאיי שניאורסאהן', ונכנס לחדרו ביחידות, וכשנסע לקח אותי עמו. הוא רצה

. " שאכנס עימו ליחידות אצל הרבי

היא ממשיכה לספר: "הייתי אז ילדה קטנה, ובעת שנכנסנו ליחידות לא הבנתי הרבה ממה שדובר שם. אבל

לאחר מכן סיפר לי אבא שהוא ביקש ברכה בשבילי שאגדל ואהיה 'יהודיה טובה' כדבריו, ובבקשו זאת קירב

: אותי יותר אל הרבי. הרבי אכן בירכני כשלפתע נעצר בדבריו, חשב רגע, ולפתע אמר לאבא את הדברים הבאים

. ! יבוא יום בו תצטרכו עזרה עם זה (כלומר עם היהדות שלה) ואתה תטלפן אז אלינו ואנחנו נעזור לך

אבא סיפר לי פעמים רבות שהרבי אמר לו את המילים הללו, ותמיד הוסיף שהיה מאושר מאוד מהיחס שקיבל

. מהרבי

זהו, לאחר שאבא סיפר לי את הסיפור הזה פעמים רבות, הוא נחרט בזיכרוני. כשאתה באת אל הבית שלנו ביום

שישי, והצגת את עצמך כאיש חב״ד ושליחו של 'ראביי שניאורסאהן', לא זכרתי את המילים הללו שאבא סיפר

לי. אולם במשך השבת נזכרתי פתאום בסיפור הזה, והדבר הכה בי בעוצמה. ניסיתי להדחיק את הדברים, אבל

אלה לא נתנו לי מנוחה, עד שהלילה הבעתי את הסכמתי לבוא איתך. אם אתה חושב שאני נוסעת איתך כעת

, משום ששכנעת אותי - אתה טועה, האמת שלא שכנעת כלום. גם עכשיו אני רוצה לנסוע להוואי עם החבר שלי

אבל ראיתי שהראביי שלך צפה את המקרה הזה כבר לפני הרבה שנים, ואני מרגישה שאני יכולה שלא ללכת

אתך. אני אעשה כן, אהיה חוטאת אל הנבואה המיוחדת, ואיני רוצה בכך. אתה עושה עכשיו את מה שהרבי

שלך צפה אז - ואני עושה מה שאני צריכה לעשות, כי אני רואה בצורה מוחשית שאני מקיימת בכך את הדברים

. . . שהרבי אמר כבר לפני חמש - עשרה שנה

הרכב שלי כמעט התנגש הרכב אחר שנסע בסמוך. לא יכולתי לשלוט בעצמי. הייתי בהלם. לפתע, בבת-אחת

. התחוורו לי דברים רבים, שלא הבנתי קודם

שיתפתי אותה אפוא בסיפור שלי ובלבטים שהיו לי במשך כל השבת. סיפרתי לה שכל הזמן שאלתי את עצמי

שוב ושוב מה אני עושה כאן? למה מיהרתי? מדוע לא חיכיתי עם הנסיעה עד לאחרי שבת? ומה היית הבהלה

זה הזאת שדחפה אותי לעזוב את המשפחה למשך השבת ולבוא לכאן דווקא בשבת? - כל הנסיעה הזאת הייתה

! למעלה מהבנתי. עכשיו אני מבין. הרבי ראה את המקרה הזה כבר לפני חמש-עשרה שנה

"הוא ראה כי יבוא יום ותעמדי על פרשת דרכים", אמרתי לה, "בסוף דרך היהדות שממנה אין דרך חזרה, ולכן

אבר לאביך כבר אז שעוד יבוא יום כזה, וצפה שחב״ד יעזרו לו במקרה הזה - והנבואה הזאת היא זו שדחפה

". . . אותי לנסוע עד לאימגרנטן גאפ

- אוסיף עוד דבר, למען האמת: כמו שיש רגשי סיפוק אצל כל אדם בעולם שמתעסק בדבר - מה מיוחד ומצליח

כך היה גם בי מין רגש של שמחה מעורב בשמץ גאווה וסיפוק, כאילו אמרתי לעצמי: הנה, אני הצלחתי לשכנע

אותה לעזוב את דרכה, אני הוצאתי אותה מהתדרדרות חסרת דרך חזרה. ופתאום היא באה וטופחת עלי פני

. . . ואומרת: לא! זה לא אתה! הרבי שלך כבר ישב בחדרו בניו יורק לפני חמש-עשרה שנה ומשם הוא ראה הכול

. . . היום עדינה היא אם למשפחה שומרת תורה ומצוות, וגרה בירושלים

, תשובה תמוהה

רעידת - אדמה

ובולים בזול

. המחזות שראה בדרכו היו מזוויעים ומזעזעים

, אזורים מיושבים גדולים הפכו לעיי חורבות

בניינים קרסו, תחתיהם. שדרות וחורשות נראו

. . . כלאחר חריש יסודי

--------------------------------------------------------------------------------

. את הסיפור המופלא דלהלן, שמעתי בזמנו מבעל המעשה, הרה״ח ר' יצחק נעמעס מניו-יורק

, " ר' יצחק, תושב "קראון-הייטס", המוכר לכולם בעיקר מהתמסרותו הבלתי-רגילה ל״מבצע תפילין

הוא איש עסקים העוסק בעיקר בסחר בבולים נדירים. במסגרת עיסוקיו נוהג לנסוע בחודשי החורף

למדינות מרכז אמריקה - ניקרגואה, הונדורס, אקוודור, שם יש לו קשרים טובים עם שלטונות הדואר

. המקומיים ואספנים בעלי שם עולמי

כחסיד נאמן, רגיל היה לבקש לפני נסיעותיו את הסכמתו וברכתו הק' של הרבי. אותה שנה הכין עצמו

למסע לניקרגואה, תוך שדואג להתקשר עם כל הגורמים עמם אמור להיפגש בארצות היעד. הוא דואג

מראש להזמנת מקומות בבתי-המלון בהם התאכסן, וממלא את כליו במזון משומר כשר למשך שהותו

. בניכר, במקומות שלא ימצא מסעדה כשרה

כמתוך שיגרה כתב גם הפעם מכתב קצר לרבי על נסיעתו ויעדיו. כמה ימים לפני נסיעתו ניגש למזכירות

. ב"770", וביקש מהם להכניס את מכתבו לרבי. בינתיים המשיך בהכנותיו הסופיות לנסיעה

מועד נסיעתו קרב ואילו תשובת הרבי, למרבה הפלא, בוששה לבוא. ר' יצחק התקשר למזכיר לברר מה

פשר העיכוב, אולם גם בפיו לא היה הסבר. הוא הכניס את המכתב, כרגיל, מיד כשנמסר לו. המכתב

. נמצא עכשיו אצל הרבי, ואיננו נוהגים - כך אמר - "לזרז" את הרבי לענות על מכתבים

--------------------------------------------------------------------------------

הימים נקפו וחלפו, נותרו עוד יומיים לנסיעה המתוכננת, ואין תשובה. בצר לו ביקש פגישה עם הרב

חודקוב, מזכירו האישי של הרבי (שר' יצחק היה מאוד מקורב אליו), הוא הבהיר לו את בעייתו, כי

מחרתיים הוא צריך לטוס, ועדיין לא קיבל את תשובת הרבי. הרב חודקוב הבטיח לו שכאשר ייכנס

. היום לקודש פנימה - ישאל את הרבי אישית

ר' יצחק המתין בדריכות לצאתו של הרב חודקוב מחדרו הקדוש של הרבי כדי לקבל את התשובה

המיוחלת. בצאתו אמר לו הרב חודקוב: "הרבי ביקש שתכניס פתק ובו תפרט בדיוק את תכנית

. " מסעותיך ואת המקומות שבהם תשהה ותאכסן

ללא שהיות התיישב ר' יצחק ליד המזכירות והעלה על הכתב בפירוט את תכניות מסעו. ביום חמישי

אחה״צ הוא אמור להגיע למנגואה בירת ניקרגואה, לשכור חדר בבית-מלון הסמוך לעיר, ולשהות

. שם עד לאחר שבת

." א עבר זמן רב והנה יצאה תשובה מהרבי. תשובה קצרה בת ארבע מילים:"יסע - אך לא עתה

ר' יצחק היה מופתע מאוד, בלשון המעטה. מה פשר הדברים? הרי עכשיו זו העונה שבה יכול לרכוש

כמות גדולה של בולים במחירי הנחה מיוחדים. תואמו לו פגישות חשובות עם אישיים מרכזיים

שעוסקים בסחר הבולים, ובכלל - המהלך הזה משבש לו את כל מערכת העסקות השנתית שלו שמתוכננת

בקפידה. והפלא הכי גדול שלו היה: הרי מעולם לא אירע לו שהרבי יענה לו משהו כזה שעליו לעכב

. את נסיעתו

אין צורך לומר שר' יצחק, כחסיד, ביטל מיד את כרטיס הטיסה שברשותו, התקשר לחו״ל להודיע

על ביטול הפגישות שנועדו לו, ו. . . הודיע לאשתו שתוסיף עוד מנה לסעודת שבת, כי הוא עומד

. להישאר בבית

--------------------------------------------------------------------------------

במוצאי-שבת, כשפתח את הרדיו, סתם-כך, לשמוע חדשות, ליבו כמעט החסיר פעימה. הוא האזין

בהתרגשות לדיווחים על רעידת אדמה גדולה וקטלנית שפגעה ב. . . מנגואה בירת ניקרגואה, בדיוק

בליל שבת שבה היה אמור להיות במלון בלב העיר ורבעים שלמים בעיר נמחו מעל פני האדמה. רבבות

- הרוגים ופצועים נרשמו, ומאות אלפים נותרו ללא קורת-גג. משטר חירום צבאי הוכרז במדינה וצוותי

. הצלה הוחשו מכל רחבי תבל לעזור ולסייע להתגבר על האסון הנורא

. ר' יצחק ובני ביתו לא ידעו נפשם מרוב אושר על הנס הגדול שאירע להם, בזכות תשובת הרבי

. כעבור זמן לא רב החליט ר' יצחק לקיים את חלקה השני של תשובת הרבי: יסע- אך לא עתה

משנודע לבני ביתו ומכריו על כוונתו, ניסו להניאו מכך" "הרי ההרס והחורבן שם עצומים, רעידות

אדמה אדמה קלות ממשיכות עדיין להתרחש שם, מעשי ביזה ושוד הם היום מעשים נפוצים ומשטר

החירום הצבאי נערך לפעולה מונעת. הוצאו צווים מיוחדים שמונעים כניסת זרים למדינה ללא רשיון

. " מיוחד. השמועות העידו על סכנת-נפשות חמורה שריחפה שם על אנשים - ובמיוחד על תיירים

אולם ר' יצחק בשלו. מתשובת הרבי משמע שלאחר זמן עליו לנסוע - והוא יסע. הוא השלים את כל

הכנותיו לנסיעה - כמובן בלא שום תיאום עם אנשי הקשר שלו בניקרגואה - שעליהם לא ידע בכלל

אם הם חיים. הוא הכניס פתק לרבי, להודיע על כוונתו לנסוע לשם, וביקש ברכה. תוך זמן קצר

. יצאה תשובת הרבי על הסכמתו וברכתו לנסיעה

כך מצא עצמו ר' יצחק במטוס שממריא לניקרגואה יחד עם עוד נוסעים שברובם היו אנשי צוותי

הצלה או קרובים מודאגים בעלי קשרים במקומות הנכונים שבאו לראות ולבדוק את שלום קרוביהם

. שהיו במקום

בצאתם מהמטוס עברו סידרה ארוכה של בדיקות ביטחוניות מדוקדקות. סוף כל סוף הצליח לצאת

. מהבדיקות תודות לאישור שהשיג מראש על-ידי קשרים שהיו לו בנציגות ניקרגואה בניו-יורק

--------------------------------------------------------------------------------

בקושי רב מצא ר' יצחק נהג מונית שהסיע אותו לעבר העיר. המחזות שראה בדרכו היו מזוויעים

ומזעזעים. אזורים מיושבים גדולים הפכו לעיי חורבות, בניינים קרסו תחתיהם. שדרות וחורשות

נראו כלאחר חריש יסודי, והנורא מכל - צחנת גופות ההרוגים מילאה את האוויר והוסיפה למועקה

הקשה. המונית קירטעה וקיפצה על המסלולים הזמניים שהוכשרו במקום הכבישים שהתפרקו גם

הם כלא היו. בדרכם עברו מחסומים רבים של צבא, משטרה ומשמרות האזרחיים שהוסיפו נופך

. משלהם לאווירת התוהו ובוהו וחוסר הביטחון ששררו במקום

כשנכנסו לעיר - הסתכל ר' יצחק סביבו כמי שנמצא בארץ לא נודעת שמעולם לא היה בא, על אף

ביקוריו הרבים. במקום הכבישים הרחבים ובנייני הפאר, מצא לצידי הדרכים מחנות אוהלים

מוקפים בגדרי תיל, מלאים בפליטים רבים שמצאו שם מחסה זמני. רבים מהם עסקו עדיין בפינוי

ההריסות ובחיפושים אחר נעדרים. נהג המונית הביאו עד קריית משרדי הממשלה, שם ירד ר' יצחק

. ושם פעמיו לכיוון המשוער שבו אמור היה להיות משרד הדואר

בהגיעו אל משרד הדואר, שיפשף ר' יצחק את עיניו כלא מאמין. מולו עמד בניין הדואר המרכזי במלוא

הדרו כשהוא שלם וכמעט ללא פגיעה. בצעדים מהירים נבלע בבניין ושם פעמיו למשרד ראש השירות

ממקומו בהתרגשות, ותוך קריאות שמחה התנפל עליו, חיבקו ונישקו. "ברוך הבא!" קרא לעברו, "איזו

. "! הפתעה נעימה לפגשך כאן, לכך לא ציפיתי

--------------------------------------------------------------------------------

בקושי הצליח להשתחרר מפרץ החיבה, שהפגין כלפיו מיודעו, ראש השירות הבולאי, ובמילים חמות

,"הודה לו ושיבחו על שבא לבקרם דווקא בשעתם הקשה. כשהחל ר' יצחק לנסות ולפתוח בענייני "תכלית

כלומר - עסקים - קם ראש השירות ממקומו ואמר לו: "הרי אתה רואה את האנדרלמוסיה והבלבול

כאן, זמן רב מאוד יקח לנו עד שנשקם את ההריסות ונבנה את החורבות מחדש, בינתיים נושא הבולים

הוא משני בסדר העדיפויות אצלנו. בתור ידיד כל-כך נאמן אני נותן לך את האפשרות להיכנס למחסנים

ולקחת משם ככל העולה העולה על רוחך וכמה שתוכל להכניס בתיקים שלך, וכל זאת "תמורת תשלום פעוט

"! וסמלי מצדך

כשנוכח ר' יצחק ברצינות כוונותיו של ראש השירות, ניגש לשם מיד והתחיל למלא את מזוודותיו בסחורה

. יקרה ונדירה שמעודו עוד לא זכה לסחור בה

מעולם" - אמר לי ר' יצחק נעמעס - לא הרווחתי בעסק כל-כך הרבה כפי שהרווחתי כתוצאה מאותה"

. נסיעה - "יסע - אך לא עתה" כהוראת הרבי

סיפורו של ר' יצחק שעשה כנפיים בין מכריו הרבים, הסוחרים היהודים, וסופר על ידו גם להמוני יהודים

. . . 'שפגש ב״מבצע תפילין" שלו - הביא בזמנו להתעוררות רבה. ל׳רבים' ש׳שבו מעוון

ויקרא שמו בישראל

. . . מנחם מענדל

בסעודת הברית בעלי נעמד ואמר: " כולכם

שואלים ומתפלאים על השם, אך ברצוני

לספר לכם סיפור שלא שמעתי כמותו

מימיי". . . הנוכחים כולם הקשיבו

- בהתרגשות, ובסיום הסיפור לא נותר בבית

. . . הכנסת אדם שלא מחה את דמעותיו

--------------------------------------------------------------------------------

: מספרת הגב' ג׳ייקובס מברוקלין

ב״ה, יש לי בלע״ר משפחה מרובת ילדים. כשנולדה בתי השישית היא התפתחה ב״ה כמו כל

. ילד והיתה לנו ממנה הרבה נחת, אך כשהגיעה לגיל שבעה חודשים הבחנתי שחדלה להתפתח

הדבר הדאיג מאוד אותי ואת בעלי והתחלנו לפנות למומחים ובעיקר לרופאים נירולוגיים, אך

כולם לא מצאו בילדה שום דבר מיוחד שניתן לטפל בו כדי לחדש את ההתפתחות. נסענו עם

הילדה גם לבתי-רפואה מחוץ לעיר בציפייה לקבל מימצאים ברורים, אך גם באלה לא קיבלנו

. שום אבחנה חד-משמעית

, נעשיתי עצבנית ומתוחה. כנראה ראו עלי את המתח, כי באחד מבתי-הרפואה שהגענו אליהם

הרופאים אמרו שחבל להרוס חיי משפחה בגלל ילדה אחת, והציעו לנו להכניס אותה למוסד

. ולבוא לבקר אותה אחת לכמה ימים או שבועות

מובן שדחינו מיד את ההצעה, אך לא התייאשנו. ידידים ובהם גם רופאים אמרו לנו שבניו-יורק

קיימות מרפאות מיוחדות לטיפול בילדים כאלה תוך ניסיון לשקמם, וכיוון שהממשלה עוזרת

במימון הטיפולים הללו, כדאי לנסות. פנינו אם - כן לאחת המרפאות הללו, וכעבור מספר שבועות

. הסתיימו ההליכים הבירוקרטיים ונקבע תאריך לקבלת הילדה

--------------------------------------------------------------------------------

כאן עלי לומר שבעלי הוא יהודי חסידי, ובמשך הזמן הלך לבקש את ברכתם של הרבה אדמו״רים

. וגדולי ישראל

, בינתיים החלה בתי לקבל את הטיפול במרפאה בניו-יורק וראינו אמנם שינוי מסוים בהתנהגותה

אבל הבת עדיין הייתה רחוקה מלהיות ילדה רגילה, והרגשנו שאנחנו מאבדים את הקשר עמה בכל

יום נוסף שעובר. באחד הביקורים אצל הילדה גיליתי אצלה מיחוש חדש קיים לפי ידיעתי רק אצל

ילדים אוטיסטיים - והפעם הייתי ממש אובדת-עצות. הבנתי שאם הילדה אוטיסטית ל״ע, אין

. למחלה תרופה בדרך הטבע

ובכל-זאת, לא קיבלתי את הדין. צעקתי אל בעלי שחייבים להפוך עולמות ולראות מה נשאר עדיין

, לעשות, ובעלי אמר שלא נותרה שום ברירה אחרת אלה ללכת לליובאוויטשער ולבקש ממנו ברכה

דבר שהוא לא רצה לעשות עד היום כי היינו משוייכים לסטמר. התברר לנו שהליובאוויטשער לא

לא מקבל אנשים ליחידות כבר כמה שנים, והדבר היחיד שניתן לעשות הוא לעמוד בתור לחלוקת

. הדולרים ולקבל את ברכתו

החלטנו שזה הדבר שיש לעשות, וכבר ביום ראשון הקרוב בעלי הלך ל-770 ונעמד בתור לחלוקת

הדולרים. הדבר היה לפני החגים והיו המון אורחים. אחר-כך בעלי סיפר שמראה התור הארוך

דכדך אותו. הוא הבחין שכל אחד שמגיע לרבי נמצא ליד הרבי בערך שנייה אחת, מקבל דולר וממהר

לעזוב את המקום, ומובן שהדבר לא עודד את רוחו, אך בעלי החליט ששווה לשמוע מהרבי אפילו

. את הברכה שהרבי נותן לכל אחד

בקיצור, כעבור שעות של עמידה בתור בעלי מצא את עצמו עומד ליד הרבי, והנה הרבי שואל אותו

מיד "אימיצער איז קריינק?" (האם מישהו חולה?) ובעלי שהשתומם מרוח הקודש של הרבי, ענה

מיינער א קינד" (ילד שלי). נתן הרבי לבעלי שני דולרים ואמר לו: "איר זאלט געבן דעם קינד איינעם"

אין די האנט, און איינע אין די אנדערע האנט, און זי זאל געבן אויף צדקה, און זי וועט האבן א רפואה

. (שלמה" (תן לה דולר אחד ביד אחת ועוד דולר ביד השנייה שתשים בצדקה, ותהיה לה רפואה שלמה

מובן שבעלי נסע מיד הביתה ועשה מיד כהוראת הרבי, ולא ייאמן - תוך שבוע הילדה החלימה וחזרה

. . . להיות כאחד הילדים. כיום היא לומדת ב״בית-יעקב" ומדברת ומשתוללת כמו כל ילדה בגילה

--------------------------------------------------------------------------------

כשהגיע היום המר ג' בתמוז, בעלי לקח עמו את ארבעת הבנים ונסע ללוויה, אך היות שהלוויה

. חלפה במהירות, בעלי החליט ברגע הראשון לחזור הביתה

החלטה החלטה - אך לבו לא נתן לו לחזור ולכן נסע לאוהל. כשהגיע למקום ראה שם ציבור גדול

ביותר של אנשים, אך למזלו הכריזו שהילדים יעברו ראשונים, והיות שבעלי היה שם עם ארבעה

. מהילדים, נכנס כמעט מיד

. כעבור שבועיים-שלושה נולד לנו בן, ויום הברית יצא בדיוק ביום היארצייט של האדמו״ר מסאטמר

על ידידינו - ובמיוחד מתפללי בית-הכנסת - שיערו שנקרא לילד על-שם האדמו״ר מסאטמר, אך

. . . אנחנו בחרנו לקרוא לילד על-שם הרבי מליובאוויטש

, מובן שכולם התפלאו, אך בסעודת הברית בעלי נעמד ואמר: "כולכם שואלים ומתפלאים על השם

אך ברצוני לספר לכם סיפור שלא שמעתי כמותו אף פעם" - וכאן סיפר את הסיפור בשלמותו. הנוכחים

. . . כולם הקשיבו בהתרגשות, ובסיום הסיפור לא נותר בבית-הכנסת אדם שלא מחה את דמעותיו

זה בשביל החתונה

הרבי נתן לו בקבוק ואמר בצרפתית:

, זה בשביל החתונה". הוא חזר לצרפת"

סיפר מה קרה וסיכם: "הרבי טעה וחשב

שאני עוד לא-נשוי, אבל האמת היא

שאני כן נשוי". הסברנו לו שהרבי לא

טועה ובוודאי במשך הזמן הזה יבין מה

. . . היתה כוונתו של הרבי

--------------------------------------------------------------------------------

: מספר הרב חיים מלול, מנהל בית-חב״ד בקרטעל, צרפת

--------------------------------------------------------------------------------

לפני המלחמה למדתי אצל הרה״ג רבי יעקב קמינצקי ז״ל, ולאחריה הגעתי לאורוגוואי עם

אבי. באותה עת מצב היהדות האורוגוואי היה בכי-רע, וכששמעו אנשי הקהילה שלמדתי

. בישיבה, החלו להתייחס אלי כמעין רב ופוסק והיפנו אלי שאלות בכל עניין הלכתי

בין השאלות הללו היו אמנם כמה "קלות" שידעתי להשיב עליהן, אך מובן שהיו גם שאלות

מסובכות שלא ידעתי לתת להן מענה ראוי, לפיכך רשמתי לעצמי שאלות אלה בתקווה שבעתיד

אמצא זמן לפנות אל מורי לשעבר הרב קמינצקי ז״ל ולקבל ממנו תשובות נכונות. כעבור כמה

שנים - בתחילת שנות היו״ד - התקבץ אצלי מספר ניכר של שאלות, והחלטתי שהגיע הזמן

לנסוע אל מורי הרב קמינצקי שגר אז בארה״ב, על מנת לברר עמו את השאלות הללו, ובעיקר

. אותן שאלות בחלק אבן-העזר שהתעוררו לאחר השואה

כשהגעתי לניו יורק, פניתי אל הרב קמינצקי, ולאחר שהשיב על השאלות מה שהשיב, אמרתי

לו שרצוני לנצל את הביקור ולבקר אצל גדולי הדור, על-כן אני מבקש ממנו רשימה שמית של

הרבנים הגדולים ביותר. הרב קמינצקי נתן לי את רשימת השמות שביקשתי, ובסופה רשם את

שמו של הרבי והעיר שהוא אמנם אברך צעיר שרק עכשיו הוכתר להיות אדמו״ר, "אך בכל אופן

. "כדאי לך להיכנס

לאחר כמה ימים אכן נכנסתי ליחידות, והנה בעודנו משוחחים, הרבי פונה אלי ושואל כיצד אני

מתכוון לחזור לאורוגוואי. . . תחילה לא הבנתי את פשר השאלה וסיבתה - הרי לא באתי אל הרבי

להתייעץ אתו מתי וכיצד לחזור לאורוגוואי, ומה פתאום הוא "מתערב״כ לי בענייני הנסיעה? - על

כל - פנים הבלגתי ועניתי בנימוס שאני חוזר במטוס. שאלה אותי הרב: מה אתה ממהר? ומה יקרה

. ? אם תיסע באניה

כאן כבר יצאתי מהכלים. מניין לו לאדמו״ר הצעיר "חוצפה" לומר לי במה לנסוע ובמה לא לנסוע, אך

הבלגתי גם הפעם. כשחזרתי אל הרב קמינצקי, סיפרתי לו את תוכן השיחה עם הרבי ובכלל זה את

עצתו הלא מובנת להפליג בים ולא לטוס, והרב קמינצקי הגיב ואמר שהדבר אמנם מוזר אבל "למיחש

מיבעי" (יש לחוש לדבר). קיבלתי אפוא את העצה על-אף התמיהה והחלטתי לשנות את תוכניותי

. ולחזור בספינה במקום במטוס כעצת הרבי

כשחזרתי לאורוגוואי, נדהמתי לשמוע שהמטוב שהייתי אמור לטוס בו נפל ואיש מנוסעיו לא ניצל. היחיד

ברשימת הנוסעים שניצל הייתי אני, וידעתי שקיבלתי את חיי במתנה רק הודות לשאלת הרבי "ומה

. . ."יקרה אם תיסע באניה

מובן שנעשיתי בבת-אחת לחסיד של הרבי, ובשנה הבאה נסעתי שוב לארה״ב, והפעם כדי לשהות

במחיצת הרבי בימים הנוראים, ואילו אבי ששמע מפי את סיפור הינצלותי מיד לאחר שאירע בשנה

. 'הקודמת, שלח עמי לרבי 'פדיון

בעשרת ימי תשובה פניתי אל הרב חדקוב ואמרתי שברצוני להיכנס ליחידות. הרב חדקוב קבע לי תור

בשעה ארבע לפנות בוקר, וכשהגעתי באותה שעה חדרו של הרב חדקוב הכניסני מיד לא להרבי. באותה

יחידות, הורה לי הרבי בין-השאר לומר לאבי שירחיב את חנותו, ונתן לי עשרה דולרים כדמי השתתפותו

. . . בהרחבת החנות

מאז נסעתי מדי שנה לארה״ב כדי לשהות במחיצת הרבי בעשרת ימי תשובה, ובכל ביקור הייתי מביא

לרבי את חלקו בהרחבת החנות - מחצית מהרווחים שנאספו במשך השנה. באחת היחידויות הורה לי

הרבי ללמוד שחיטה, וכך הייתי לשוחט של עופות וגסות. זה תפקידי, ואף שמתאווה אני לצאת מכאן

. . . מחויב אני קודם-כל למלא את רצונו של הרבי ולהיות שוחט באורוגוואי, וכמו שאתם רואים הריני נשאר

המכתב מהרבי הגיע

כעבור עשרים שנה

'זה עתה הגעתי מפאריס" - אומר לי ר "

לוי - "הייתי אצל חמותי, זה עתה חזרתי

והבאתי לך מכתב מאבא שלך". לא

הבנתי על מה הוא סח. הרי אבי ז״ל כבר

! נפטר לפני למעלה מ-7 שנים

--------------------------------------------------------------------------------

הסיפור האחרון, כך מתברר, חשף סיפור נוסף: כשהתקשרתי לבנו של הרב אברהם יצחק גליק

ז״ל, ממשיך דרכו וממלא מקומו, יבלחט״א, ידידי הרב גרשון-צבי, כדי לעבור יחד עמו על דיוק

הפרטים וכדי לבקשו לשלוח לי את המכתב המיוחד באנגלית, שהרבי שלח לאביו לאחר אותו

מבצע מיוחד במיורקה - מתברר לי תוך כדי שיחה שהוא עצמו, ר' גרשון צבי, זכה בתקופה

. האחרונה למופת מדהים, שמימי, מהרבי

: וכך מספר לי ר' גרשון צבי

כידוע לך משפחתי גדלה מאוד בלעה״ר, ועמה גדלו כמובן גם ההוצאות הכספיות שהתחילו"

מאוד להעיק עלי. אני מרגיש אמנם סיפוק רב מפעולותיי ב״שליחות הנודדת" להפצת יהדות

בהרבה ערים באירופה, אבל עם כל הכבוד - פרנסה אין מזה. משום כך התחלתי להתלבט אם

, לעזוב קצת את הפעילות ההתנדבותית שלי ולהתחיל לחפש פרנסה, להיכנס לביזנעס וכיו״ב

כדי להביא טרף לביתי

כשהלחצים הגיעו לשיאם - זה היה בסוף הקיץ האחרון - וממש לא מצאתי מנוח לנפשי ולא

ידעתי מה להחליט, החלטתי להכניס פתק ל׳אגרות', אבל לא יצאה לי שום תשובה. הייתי אובד

. עצות. גם מעצם הלחץ וההתלבטות וגם מכך שאינני זוכה לקבל תשובה מהרבי

כעבור שעה מצלצל הטלפון ועל הקו ידידי הרב לוי פריז מלונדון. "זה עתה הגעתי מפאריס"- אומר

."לי ר' לוי - "הייתי אצל חמותי, זה עתה חזרתי והבאתי לך מכתב מאבא שלך

לא הבנתי על מה הוא סח ומה טעם הוא מצא להתל בי. הרי אבי ז״ל כבר נפטר לפני למעלה משבע

. . . ! ? שנים! האם המכתב הגיע מעולם האמת

ואז מספר לי ר' לוי את הסיפור הבא: "ישנו אברך חב״די בפאריס שלפני עשרים שנה למד אתך

, בישיבת תומכי-תמים בברינואה. באותם ימים הוא נסע לביקור בלונדון, וכשאביך ראה אותו

הוא מסר לו מכתב עבורך. הבחור חזר לברינואה, אך משום מה כל סיפור המכתב פרח מזכרונו

והוא שכח לתת לך אותו. מאז עברו עשרים שנה, ועכשיו כשהוא היה צריך לעשות סדר בכל המסמכים

שלו, הוא פתאום מצא את המכתב הזה מאביך ששכב אצלו כבר עשרים שנה, וכשהוא ראה אותי

."אתמול בפאריס הוא נתן לי את זה וביקש ממני כשאשוב ללונדון למסור לך את המכתב

כך מספר ר' לוי בטלפון, ואני הייתי מופתע מאוד. כי בחיים שלי לא הכרתי אדם מסודר יותר מאותו

בחור (כיום אברך) ולא היה שייך בכלל להעלות על הדעת שאחד כמוהו ישכח לתת לי מכתב שאבא

. שלי נתן לו למסור לי

שלחתי אחד מילדיי לר' לוי בפאריס לקחת את המכתב מאבא ז״ל, וכשפתחתי את המעטפה מצאתי

בתוכה מכתב אורגינלי שהרבי כתב לאבי ז״ל מתאריך ט״ו מנחם-אב תש״מ, לפני כעשרים שנה (בדרך

. כלל, אבא היה מצלם כל מכתב שהיה מקבל מהרבי ושולח אלי לישיבה בברינואה את צילום המכתב

אבל הפעם - והיתה זו הפעם היחידה - הוא שלח לי את המכתב המקורי עצמו). קראתי את המכתב

."ובסופו הופיעה ברכה מהרבי בגוף כתב-יד-קודשו: "בברכה להרחבת הפרנסה ולהצלחה בכל ענייניו

עשרים שנה נשכח המכתב ולא הגיע לידי ( ובהכירי את אותו בחור מסודר - זה כשלעצמו 'נס' ופלא הכי

! גדול), והוא הגיע לידי בדיוק כשבפעם הראשונה בחיי נקלעתי להתלבטות בשל מצוקת הפרנסה

אני כשלעצמי פירשתי את המכתב שהרבי מתייחס אלי כרגע, וקובע כי אני צריך להמשיך בענייני הפצת

. . . היהדות כרגיל והפרנסה כבר תתרחב מאליה

, כעת נזכרתי בדברי הרבי נשיא דורנו מהתקופה שלאחר הסתלקות הרבי הריי״צ, כי גם לאחר הסתלקותו

. . ."הרבי הריי״צ יכול לענות לשאלות בדרכים שונות, וכמו שכתוב "ויבוא אליו מכתב מאלישע

" אינני רואה כלום"

הרבי קם, נשען על שולחנו הק', חבש

משקפיים והסתכל במבט מעמיק ואז פנה

אלי ואמר: "פיניע, זאג אים אז איך זע

(גארנישט" (אמור לו שאינני רואה דבר

--------------------------------------------------------------------------------

: מספר הרב פינחס-שלמה בוימגרטן

הייתי לחתן באמצע תשעת הימים בשנת תשל״ב, ובאותה שנה לא נסעתי ל״מרכז שליחות" בשל

ההכנות לחתונה. באחד מתשעת הימים, בעודי יושב בבית-המדרש ב-770, ב׳זאל' למעלה, קרה לי

המזכיר הרב בנימין קליין להיכנס למשרדו, שם פגשתי שלושה אחים מארגנטינה שהצעיר בהם

לקה במחלה ההיא בעורו. הסתבר שהשלושה הגיעו לארה״ב עם רופאו של הצעיר כדי לחפש תרופות

. חדשות, לאחר שהתרופות שניתנו לו בארגנטינה לא עזרו

האח הצעיר הגיע עם אשתו לרבי בעקבות עצתו של יהודי בשם עבוד טלגם מבואנוס- איירס שנמנה

עם ידידי חב״ד והיה בשעתו ממיסדי "שובה-ישראל". מר טלגם אמר לצעיר שאם יבקר בארה״ב

. ולא ייכנס לרבי כל נסיעתו לא תהא שווה

, כשנכנסתי למזכירות, הרב קליין ביקש ממני לומר להם שהרבי לא מקבל אנשים במשך תשעת הימים

. ואם יישארו עד אחרי ט״ו באב, יוכלו ליכנס

לאחר שהודעתי להם מה שהודעתי, יצאתי מחדר המזכירות יחד איתם והתחלנו לדבר. השלושה

נראו כאנשים בעלי אמצעים ואף הודיעו לי ששכרו קומה שלמה במלון בשדרה החמישית במנהטן

לכל ימי שהייתם. אמרתי להם שלקראת היחידות מהראוי שיתכוננו בעשיית מצוות, כמו למשל

- להתחיל להניח תפילין, והם אמנם הלכו מיד ורכשו שלושה זוגות תפילין, ומאז באתי אליהם יום

. יום כדי לעזור להםכ בהנחת התפילין

לאחר ט״ו באב כתבתי עבורם את הפתקים והם נכנסו ליחידות אצל הרבי בלעדי הרופא. החדר היחידות

היו כיסאות מוכנים והרבי הורה להם לשבת, ואילו אני עמדתי בצד שמאל של הרבי. לאחר שהרבי קרא

את הפתקים, אמר כלהלן: "די ערשטע זאך איז אז דאס ווענדט זיך אין דער עקרת בית, און אלץ וואס ער

גייט עסן זאל זיין שטרענג כשר. דאס ווענדט זיך אין דער פרוי" (לכל לראש, הדבר תלוי בעקרת הבית, וכל

. (מה שהוא עתיד לאכול שיהיה כשר לחלוטין. זה תלוי באישה

ובפנותו לעברה הרבי חייך והמשיך: "און דאס איז נישט קיין שווערע זאך, און די אלע וואס ווילן - זיין

גוטע פריינט, זיינע קרובים, זאלן אויך אזוי טען, און טאן וואס מער מצוות וואס דאס וועט צוהיילן און

צוהעלפן צו די רפואה שלימה" (וזה לא דבר קשה, וכל אלה שרוצים, הידידים שלו והקרובים שלו, יעשו

. (גם הם כך, ולעשות מה שיותר מצוות, וזה ימהר ויסייע לרפואתו השלימה

בעודי מתרגם להם את דברי הרבי לספרדית, הרבי אמר לי: "נישט דאס האב איך געזאגט" (לא את זאת

. אמרתי). ואז חזרתי על התרגום עוד פעם בשינוי והרבי נענע בראשו הק' להסכמה

לאחר-מכן הרבי ביקש ממני: "זאג אים צי ער קען מיר וויזן וואו ער האט דאס" [(אמור לו, האם הוא יכול

להראות לי היכן יש לו את זה (הכוונה למחלה)]. האח הצעיר הרים את חולצתו והראה לרבי את מקום

, המחלה. הרבי קם, נשען על שולחנו הק', חבש משקפיים והסתכל במבט מעמיק ואז פנה אלי ואמר "פיניע

זאג אים אז איך זע גארנישט" (אמרתי לו שאינני רואה דבר). אחר כך הרבי בירך אותם, וכן בירך את בתם

שנשארה בארגנטינה. ועל - אף שהיחידות נסתיימה כביכול, הרבי חזר וחבש את משקפיו ואמר לי: "בעט

: איהם צי ער קען מיר וויזן וואו דאס איז" (בקש ממנו, אם הוא יכול להראות לי היכן זה), ואמר לי עוד פעם

. (פיניע, זאג אים אז איך זע גארנישט" (אמור לו שאינני רואה דבר"

כשהאחים הבינו שהיחידות נסתיימה יצאו מהחדר, אך אני לא יכולתי לצאת מחמת הבהלה שאחזה בי לאור

מה שראיתי והמזכיר הרב לייבל גרונר נאלץ לסייע לי לצאת. כשחזרתי לעצמי שאל אותי הרב גרונר מה קרה

. וסיפרתי לו

כעבור זמן מה נסעו השלושה ורופאם בחזרה לארגנטינה. בחודשים אלול, תשרי ומרחשוון לימדתי במקסיקו

ובחודש כסלו תשל״ג נסעתי לארגנטינה והתחתנתי. לאחר החתונה שאלתי את אבי הרה״ח ר' בערל ע״ה: איך

זה שהאחים הללו לא היו בחתונה? ואבי לא ענה לי אלא הרכין את ראשו. ביקשתיו שיספר לי מה קרה, הוא

ענה לי שהאח הצעיר כבר איננו. לא שאלתי אם מותר או לא, ואמרתי לכלתי-זוגתי שנלך מיד לעשות אצלם

ניחום אבלים. לאחר שעלינו במעלית לדירה, ניגש אלי האח הגדול ואמר לי: "אתה רואה מה שקורה כשלא

שומעים לרבי?" וסיפר לי כלאחר צאתם מהרבי, ביקר אותם הרופא ומצא שהמחלה אכן נעלמה כפשוטו, אבל

אחרי כמה חודשים חדל האח לצעיר להקפיד על מצוות שמירת כשרות ואחרות שהחל בה קודם, והמחלה חזרה

. ובן-לילה והוא נפטר כעבור זמן קצר

קישורים

לאתרי דת

אחרים

WWW. RADIO2000. CO. IL

WWW. shofar. net

להצלחת. . .

לעילוי נשמת. . .

צור קשר

ומי ירפא

? את רופא הילדים

טוב, תבוא מיד, אבל לפני שאתה מנתק את"

הטלפון" - הוא צורח שוב בהתרגשות - "אני

רוצה שתדע שאתמול בערך ברבע לאחת

בלילה התחלתי פתאום להזיז את היד לראשונה

. . ."! מאז השיתוק

--------------------------------------------------------------------------------

לא-מעט מיהודי יוסטון חבים את יהדותם לרופא הילדים הנודע ד״ר נרקין שסיפורו האישי

. שימש דוגמא לרבים

: את סיפורו שמעתי מהשליח הראשי של הרבי בטכסס, הרב שמעון לזרוב

ד״ר נרקין הוא רופא ילדים נודע ביוסטון. מנכבדי הקהילה היהודית. הוא גם רופא הילדים"

. שלנו. יום אחד, כשהגעתי עם אחד הילדים, מודיעים לי שהרופא איננו. הוא נמצא בחופשה

עבר שבוע שבועיים, שלושה, ארבע שבועות, והרופא טרם הגיע. רק כעבור שישה שבועות שב

חזרה מחופשתו. אותו שבוע, כשחזר באתי אליו שוב עם אחד הילדים ומיד הרגשתי שפניו אינם

כתמול-שלשום. הבחנתי במין עצבות מסויימת. עננה ששרויה על פניו. כששאלתי אותו מה קרה

. הוא ביקש ממני שאמתין עד שיגמור לקבל קהל ואז הוא ישוחח אתי בחדרו

, אתה וודאי חושב, כמו כולם, שאכן נסעתי לחופשה" - אמר לי ד״ר נרקין כשישבתי מולו בחדרו"

פנים אל פנים - "טעות בידך. שכבתי כאן ביוסטון בבי״ח גדול כל ששת השבועות. לפני כחודש וחצי

אני מתעורר יום אחד ורואה שאני לא מסוגל להזיז את היד. שיתוק. נבהלתי מאוד וכיוון שאני רופא

התקשרתי מיד לעמיתי מבכירי הרופאים הבכירים ביותר שרק ניתן היה להשיג, אבל לשווא. הם לא

הצליחו למצוא ממה זה ועל מה זה. וכיוון שכך, גם לא היה ביכולתם למצוא לי תרופה כלשהי. הם

לא הותירו בי תקוות. הם ידעו שכרופא אי-אפשר להטעות אותי והודיעו לי - את מה שכבר הבנתי

לבד בעקבות הבדיקות - שכל יום השיתוק עלול לעלות גם לראש וזה הסוף. הם ניסו את כל העצות

."האפשריות אבל לשווא - אין תרופה

--------------------------------------------------------------------------------

הייתי נדהם" - אומר הרב לזרוב - כשהרופא גמר את הסיפור המזעזע שלו הוא פרץ בבכי נואש, התייפח"

כמו תינוק. הייתי אז צעיר, רק שנה בעיר, והרגשתי מאוד נבוך מול הרופא הגדול שבוכה בפניי ומשתף

. אותי בטרגדיה הגדולה שעוברת עליו

כשניסיתי להרגיע אותו אמרתי לו: "שמע. אני אינני צדיק ואינני אישה שעושה נפלאות. אבל 'עבד אברהם"

אנוכי'. יש לי רבי צדיק גדול שאני השליח שלו, ויש הסכם בין הצדיקים לקב״ה שהצדיק גוזר והקב״ה

מקיים. אבל אני לא יכול לבקש במקומך. אתה צריך לבקש. אני יכול להיות השליח שלך, אבל אתה צריך

. לבקש. אבל זאת דע לך: אם אתה מבקש - תקבל על עצמך לעשות מה שיאמר, אם יאמר

הרופא הסכים מיד ובו במקום הוא הכתיב לי לרבי הכל ממש, וביקש את ברכתו הק'. הוא ביקש ממני

שאהיה השליח שלו להעביר את בקשתו לרבי. כמובן שעשיתי את זה מיד והתחלתי לצפות במתח לתשובת

הרבי. עובר שבוע, שבועיים, שלושה, ארבעה - שום תשובה. אומר לך את האמת, פשוט התביישתי ללכת

: אליו. כשאחד הילדים נהיה חולה שלחתי את אשתי עם הילד. . . כששלחתי את אשתי פעם שניה הוא שאל

מדוע בעלך לא בא? האם יש לו כבר תשובה מהרבי בשבילי? אני המשכתי להתחמק. עברו כבר ששה שבועות

. ואני כבר הספקתי 'להתייאש' מקבלת תשובה

--------------------------------------------------------------------------------

יום אחד בשמונה בבוקר מצלצל הטלפון. על הקו היה מזכירו של הרבי, הרב בנימין קליין: "אתה כתבת

."? איזה פתק לרבי בקשר למישהו בשם ד״ר נרקין

."בטח שכתבתי" - עניתי בהתרגשות - "מסרתי כבר לפני יותר מ-6 שבועות ואני מחכה על הזמן לתשובה"

טוב", אומר לי ר' בנימין, "אתמול קרוב לאחת בלילה, אחרי שהרבי קיבל אנשים ל׳יחידות', הוא מסר לי

. תשובה עבור הפתק שלך, אבל לא רציתי להעיר אותך באמצע הלילה ולכן אני מצלצל עכשיו

התשובה של הרבי היא זאת: 1) ברכה לרפואה שלמה ויבשר טוב. 2) ידרוש בשלומו בשמי. 3) יבדוק את

."התפילין

אני הייתי נדהם ומופתע ור' בנימין - שרבבות תשובות ופתקים עוברים על ידו - אומר לי: "תפסיק לצאת"

מהכלים". חשבתי בליבי: חכמה גדולה למי שוותיק ורגיל וכבר לא מתרגש, בעוד שאני - אברך צעיר בתחילת

."שליחותו ביוסטון - מקבל לאחר ציפיה רבה כל-כך תשובה מפתיעה כל כך, במיוחד ה״ידרוש בשלומו בשמי

. לא חשבתי הרבה וצלצלתי למשרדו, ענתה המזכירה שמעבירה לו הודעות ואמרתי לה שאני צריך אותו דחוף

. זה "עמרג׳נסי". תוך שתי דקות הוא מתקשר אלי בבהלה. הוא היה בטוח שמשהו קרה לי

לא" - אמרתי לו "זה בשבילך, יצאה אתמול בערך באחת בלילה תשובה מהרבי בשבילך. עכשיו התקשר אלי"

."המזכיר של הרבי ואני רוצה למסור לך את התשובה

."? עוד בטרם שהספקתי למסור את התשובה, הוא צורח לי בטלפון: "מתי אמרת

. מתי - מה?" אני שואל אותו"

. מתי אמרת שהרבי נתן את התשובה" - הוא צורח בקול רם יותר"

."קרוב לאחת בלילה" - עניתי לו - "כך אמר לי המזכיר, הרב קליין"

. זה משהו לא יאומן! לא יאומן! לא יאומן!" - הוא התחיל לצווח בהתרגשות ופרץ פתאום בבכי בקול רם" -

."חכה רגע. אולי נדבר פנים אל פנים. אני מגיע אליך מיד" -

טוב, תבוא מיד, אבל לפני שאתה מנתק את הטלפון" - הוא צורח שוב בהתרגשות - "אני רוצה שתדע"-

. . ."! שאתמול בערך ברבע לאחת בלילה התחלתי פתאום להזיז את היד לראשונה מאז השיתוק

. . . הפעם הגיע תורי להריע צווחת התרגשות

תוך שעה קלה כבר ישבתי בביתו, מרוגש יחד עמו, ושמעתי ממנו שוב ושוב איך פתאום קרוב לאחת בלילה"

התחילה היד לזוז, ואילו אני נזכרתי איך הרב קליין במין "שוויון נפש" מספר לי שאתמול קרוב לאחת בלילה

. . . לאחר ה׳יחידות' הרבי מסר לו תשובה בשבילי

כשנרגענו קצת מסרתי לו את תשובתו של הרבי שכללה כאמור 3 חלקים: ברכה לרפו״ש, דרישה בשלומו בשם

הרבי ובדיקת התפילין. . . בהיסוס מסויים שאלתי אותו: "יש לך בכלל תפילין בבית?". "כן - הוא ענה לי - איזו

."ירושה

לקחתי ממנו את התפילין ועוד באותו יום טסתי עם זה במיוחד לניו יורק, מסרתי את זה לבודקים המפורסמים

. בקראון-הייטס, ביקשתי מהם לבדוק את זה בדחיפות והסברתי להם עד כמה זה חשוב לי

באותו ערב הם החזירו לי את התפילין. כן. רק פסול אחד הם מצאו. מלה שלמה חסרה. המלה החסרה

. . ."היא: "ידך

--------------------------------------------------------------------------------

סמוך לאותה תקופה, ערך אחד המיליונרים הגדולים של הקהילה היהודית ביוסטון חגיגת בר-מצווה לבן

שלו. הבן, שהמצב הכספי בבית איפשר לו לבקש כל מה שהוא רק יעלה ברוחו, החליט שבחגיגת הבר

המצווה שלו צריך להשתתף הזמר המפורסם ז׳אן פירס. לא פחות ולא יותר. בסך הכל מדובר בכששת

אלפים דולר להופעה פלוס כרטיסי טיסה ואירוח, סכום מזערי כזה לא מהווה בעיה והאב המליונר הסכים

. כמובן

'כשהגיע ז׳אן פירס; יהודי, ליוסטון, לרגל הבר-מצווה, נערכה לכבודו בערב בואו קבלת-פנים 'ממלכתית

, בבית המיליונר היהודי ובה השתתפו כל המי-ומי מצמרת הקהילה היהודית של יוסטון. אמנים, מדענים

. רופאים דגולים ועוד

בעיצומה של המסיבה, כטוב לב הזמר המהולל ביין ובזמר, הוא ביקש להשמיע מספר מלים: "דעו לכם

שלפני יותר מ-10 שנים חליתי במחלה אנושה והייתי נחשב כבר כמת. מותי ה׳רישמי' היה ענין של ימים

ספורים. בעיר מגורי, סאן פרנציסקו, יש שליח של ליובאוויטש ואחד מידידי פנה אליו בשעה הקריטית

כי שמע שהרבי שלו מחולל נפלאות. הרבי בירך אותי מיד ברפואה שלמה והנס הגדול, לתדהמת כל הרופאים

. התרחש. המחלה נעלמה כליל ומאז המקרה עברו יותר מעשר שנים אותן אני חב לרבי מליובאוויטש

וכשאנחנו מתאספים כאן לכבוד הבר-מצווה שבו מניחים תפילין ברצוני לומר לכם שזה אחד הדברים שגם

, אני התחלתי לעשות לאחר הנס של הרבי מליובאוויטש ואני ממשיך לעשות, יחד עם עוד מצוות, מיד יום

. . ."וכדאי שגם אתם תעשו כך

--------------------------------------------------------------------------------

בין המסובים היה גם מיודענו ד״ר נרקין, קרוב-משפחה של בעל השמחה. כשהוא שמע את סיפורו של

ז׳אן פירס קם הוא וסיפר בהתרגשות את הסיפור הטרי שלו. . . ז׳אן פירס, מרוב התרגשות, פרץ בבכי

. שסחף עמו עד מהרה את רוב הנוכחים

הסיפורים המופלאים עשו להם עד מהרה כנפיים בקרב כל הקהילה היהודית של יוסטון - במיוחד"

לאחר הסיקור הגדול של התקשורת למהלך המסיבה לכבודו של פירס - הם 'הזניקו' את המעמד שלי

. . ."כשליח חב״די והרבה יהודים שהתקרבו ליהודות - זה בגלל זה

הכרזה משונה

וספר מסתורי

בדרך לחתונה בלונדון

לא ידעתי מה לחשוב. פעם ראשונה בחיי"

. שיוצא לי לשמוע הכרזה משונה כזו במטוס

מבלי לחשוב פעמיים, קמתי ממקומי, הצגתי

עצמי בפני אחת הדיילות, וזו הובילה אותי

. . ."לקידמת המטוס

--------------------------------------------------------------------------------

, בסוף קיץ תשמ״א, נשלחתי ע״י הרבי לבקר אצל השלוחים שלי בלוס אנג׳לס וסביבותיה, וכך נפתחה

. . ."למעשה, הסידרה הידועה "חב״ד בעולם" בעיתון "כפר חב״ד

ביום השלישי לשהותי בקליפורניה, באותו ביקור ראשון, ביקרתי בבית-חב״ד בס. מוניקה. הייתי

במקום כחמש שעות. שוחחתי עם השליח העיר, הרב לויטנסקי, וראיתי מקרוב את הפעילות המתבצעת

, שם עם סטודנטים. לאחר תפילת מנחה הרב לויטנסקי חיפש לי 'טרמפ' שיסיעני חזרה ללוס-אנג׳לס

. שם הייתה אכסניית הקבע שלי בשבוע הביקור

במקום היה יהודי חובש כיפה, כבן ארבעים שנכנס לבית-חב״ד לתפילת מנחה, וכששמע שמחפשים

. מישהו שנוסע ללוס-אנג׳לס הציע את עצמו

את שמו של היהודי לא שכחתי עד היום. לא בגלל כושר הזיכרון המעולה שלי כמו בגלל שמו המאוד

לא-שגרתי: חיים ויצמן. לא. אין שום קירבה משפחתית, לדבריו, עם חיים ויצמן ההוא, לא לפי מה

. שידוע לו

: כשהתוודענו אחד לשני, במהלך הנסיעה, הסתבר כי בפיו של מר ויצמן סיפור מדהים

חיים נולד בבוסטון, להורים שומרי מסורת. בגיל צעיר יחסית עברו להתגורר בהונג קונג, לשם נקרא

אביו לנהל סניף של חברה מסחרית גדולה. בהונג קונג, במשך השנים, התרחקה המשפחה לחלוטין

. מענייני היהדות והמסורת וחיים גדל כילד מערבי לכל דבר

לאחר שסיים את התיכון נשלח ללמלוד באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. בשלב זה לא היה לו אפילו

קשר קלוש ליהדות ולמסורת. באוניברסיטה הכיר נערה לא יהודייה וכעבור כמה שנות ידידות עמדו

. להתחתן

--------------------------------------------------------------------------------

כאן התחיל החיכוך הגדול עם הוריו. למרות התרחקותם מהמסורת לא היו מוכנים בשום פנים ואופן

להשלים עם כך שבנם יתחתן עם גויה. הוויכוחים הרבים הביאו כל הזמן לדחיית החתונה, עד שהגיע

שלב מסויים שבו לא הסכים לוותר עוד, ובביקורו האחרון בהונג-קונג, באחת החופשות, הודיע להוריו

חד-משמעית: בשבוע הבא אני מתחתן. אתם רוצים - בואו עמי לחתונה בלונדון. אינכם רוצים - תישארו

. בבית. ההורים הודיעו לו: אנחנו נשארים בבית

, בתחילת השבוע" - מספר חיים - מיד לאחר החופשה, עליתי על מטוס ללונדון. בדרך היו כמה חניות-ביניים"

ולקראת סוף הטיסה ממש לפני הנחיתה בלונדון, שמעתי לפתע הכרזה מאוד משונה ברמקול: "לתשומת

."לב הנוסעים - אם יש במטוס יהודי הוא מתבקש לפנות לאחד מאנשי הצוות

, לא ידעתי מה לחשוב. פעם ראשונה בחיי שיוצא לי לשמוע הכרזה משונה כזו במטוס. מבלי לחשוב פעמיים

.'קמתי ממקומי, הצגתי עצמי בפני אחת הדיילות, וזו הובילה אותי לקידמת המטוס, ל׳מחלקת העסקים

להפתעתי הרבה ראיתי שם יהודי עטור זקן כשלידו עומד הדייל הראשי. הדייל התנצל בפני על ההכרזה

המשונה: 'לעולם איננו נוהגים לעשות זאת. אבל היהודי הזה מטרטר לנו את המוח מתחילה הטיסה

. שיש איזה יהודי במטוס והוא מוכרח לפגוש אותו. הוא ניסה לחפש בעצמו ולא הצליח. כל הטיסה סירבנו

אבל עכשיו, לפני הנחיתה, לא היינו מסוגלים לעמוד בלחצים שלו. אם אינך מעוניין לשוחח עם האיש הזה

ממשיך הדייל הראשי - 'אתה רשאי לשוב למקומך. אם אתה מוכן לשוחח עמו - הנה האיש. ושוב המון-

.'סליחות על ההכרזה במידה שהביכה אותך

--------------------------------------------------------------------------------

כמובן שהסתקרנתי ונשארתי לשוחח עם היהודי. היהודי כנראה התרגש קצת. הוא התחיל לדבר איתי

-במהירות, הוציא איזה ספר מהתיק שלו ונתן לי באומרו: "זה מהרבי מליובאוויטש". אמרתי לו: "בן

: אדם, תירגע. תגיד לי בדיוק מה כל העניין". ואז הוא מספר לי סיפור כזה

אני איש עסקים שעוסק באבנים טובות. אני נוסע הרבה בעולם ואני מקורב לרבי מליובאוויטש. לפני

שבוע הייתי אצלו ב״יחידות" וגם סיפרתי לו שאני נוסע להונג קונג וללונדון. לפני שיצאתי ממנו הוא

נתן לי ספר "תניא" - איזה מהדורה חדשה שהדפיסו - ונתן לי ברכת הדרך. אחר כך הוא נתן לי עוד ספר

."כזה ואמר לי: "לפעמים גם בטיסה פוגשים יהודים - אז שיהיה לך עוד תניא ביד

שאלתי את היהודי מה בדיוק כתוב בספר הזה ולא הצלחתי להין ממנו אף מילה. פתחתי את העמוד שבו

. היתה הסימנייה וביקשתי ממנו שיגיד לי לפחות מה כתוב בעמוד הזה. הוא הקריא לי ותרגם לי לאנגלית

את רוב הדברים לא הבנתי בכלל. הבנתי רק קטע אחד שבו כתוב שאפילו היהודי הגרוע ביותר מוסר את

נפשו על קידוש ה'. ואיכשהו זה התקשר לי מיד עם מה שההורים שלי צעקו לי כל הזמן שגם ליהודי הכי

. גרוע אסור להתחתן עם גויה

הודיתי ליהודי שנתן לי את הספר והמשכתי בדרכי. במוחי החלה להתרוצץ כל הזמן המחשבה על צירוף

. המקרים הזה ומרגע לרגע היססתי יותר האם באמת אני עושה צעד נכון בחתונה הזאת

כעבור יומיים הודעתי לחברתי שיש לי הרגשה מאוד לא נוחה וטובה לגבי כל העניין ואני מוכרח להיות

. עם עצמי לזמן מסויים בטרם אחליט מה לעשות

--------------------------------------------------------------------------------

עוד באותו לילה צלצלתי להורי, וסיפרתי להם את כל הסיפור, לשמחתם והפתעתם הגדולה. אבי הציע

לי לנסוע לניו-יורק, לסבא, כדי שילמד אותי קצת יהדות ויהיה לי מושג טוב יותר בכל הנושא של חתונה

. ונישואי תערובת. ועך אמנם עשיתי

. את ספר התניא שהרבי שלח לי אני שומר עמי עד היום. וכבר הייתי גם כמה פעמים בהתוועדויות שלו"

, אינני חסיד ואולי גם לא "יהודי חרדי" במלוא מובן המילה, אבל יותר ממסורתי. הקמתי בית יהודי

אשתי בת למשפחה שומרת שבת מניו-ג׳רסי. אני משמש כמרצה בכיר למינהל ושיווק ומסתובב הרבה

בקליפורניה. כשאני מזדמן לבתי חב״ד, כמו היום בס. מוניקה, ואני רואה את הסטודנטים הצעירים

ששלוחי חב״ד מנסים לקרב אותם ולהציל אותם מהתבוללות - אני מספר להם את הסיפור שלי, מוציא

להם את ספר התניא - היום יש לי כבר גם תרגום באנגלית - פותח להם עמוד כב, ומקריא להם את

. . ."השורות שבזכותן ניצלתי אני מהתבוללות

--------------------------------------------------------------------------------

כשחזרתי מאותו מסע ראשון של "חב״ד בעולם" בלוס-אנג׳לס וסביבותיה - ניתבקשתי לכתוב דו״ח

לרבי. כתבתי בקצרה על המהפכה הרוחנית שנוכחתי בה במו-עיני, ועל כך שבכוונתי החל מהגיליון

. הקרוב לפרסם סדרת כתבות על המקומות בהם הייתי

תוך דקות ספורות מאז שהכנסתי את הדו״ח, מחפש אותי מזכירו של הרבי, ומוסר לי את תשובתו

: הקדושה

. . .". אין להתפלא כלל על גודל ההצלחה דשם. שהרי הובטחנו "יגעת ומצאת" - שלא לפי ערך היגיעה כלל"

מה עניין ציצית

. . . אצל התקף לב

, באחד הימים, כששהינו במקום החופש שלנו

, הרגשתי פתאום מיחושים בלב. רק בדרך

, כשהבהילוני לבית הרפואה, תפסתי לפתע

. . . הלילה לא לבשתי את הטלית-קטן

--------------------------------------------------------------------------------

בי״ט כסלו תשמ״א, נזדמן לי להיות במסיבת-התוועדות במלון קראון במיאמי-ביטש פלורידה. באמצע

ההתוועדות, קם לפתע יהודי, הציג עצמו בשם ר' יעקב גרינברג מבורו-פארק, ניו-יורק, וביקש לספר

: משהו אישי. סיפורו היה מדהים ומרגש כאחד. וכך הוא סיפר

לא היה שום קשר לחב״ד. גם לא קשר עקיף. למרות שעברו הרבה שנים מאז שעזבתי את הארץ ובאתי

להתגורר עם משפחתי בניו-יורק, לא ביקרתי ב-770 אפילו פעם אחת. לא משום שהיה לי משהו נגד. זה

. פשוט לא עניין אותי

יום אחד, לפני כחמש-עשרה שנה, אושפז חותני בבית-רפואה גדול ביוסטון הרחוקה, ונסעתי עמו לשהות

לידו. כשהתעניינתי אצל מכרים וידידים היכן אוכל להתפלל או להשיג אוכל כשר, שם בטקסס, אמרו לי

כולם שאם יש שם משהו זה חייב להיות איזה שליח של חב״ד, ואמנם, לאחר בירורים, השגתי את

. הטלפון של השליח, הרב שמעון לזרוב, ואת העזרה והסיוע שקיבלנו שם, אינני יכול לשכוח עד היום

זה כמו ללכת באמצע מדבר שממה ולמצוא שם במפתיע מעיין מים זכים. רק כשנמצאים שם, במדבר

הנידח הזה, ופוגשים פתאום מקווה, בית-כנסת, קהילה יהודית-חסידית - מבינים מה זה חב״ד. על

. התרשמותנו מהשליח, הרב לזרוב, ועזרתו הלבבית, אינני מוצא מלים להודות

ככל שהתפעלתי אני - חותני, כך מסתבר, התפעל שבעתיים. הוא לא יכל להסתיר את התרגשותו מעצם

העובדה ששם, ביוסטון הרחוקה, הרגיש, בזכות שליח הרבי, כמו בבית. לפני שחזר לארץ, עם תום

."הטיפולים הרפואיים, אמר לי "תיגש לרבי מליובאוויטש ותודה לו בשמי על הדבר הנפלא הזה

לא יחסתי חשיבות מיוחדת לבקשת חותני. הסכמתי אמנם, בחפץ לב, לגשת לרבי ולומר לו תודה. אבל

"כשהתברר לי שלרבי אי-אפשר להיכנס סתם כך, ומדובר בפרוצדורה שלמה של הזמנת תור ל״יחידות

ויתרתי על הרעיון. הסתפקתי במכתב ששלחתי לרבי ובו הבעתי תודה והתרשמות על פעילות השליח -

. שם, בשמי ובשם חותני

--------------------------------------------------------------------------------

, אלא שחותני לא שכח את הבקשה וגם לא את השליח החב״די שם. כשביקרתי בארץ, כעבור שנה

שאל אותי חותני אם ניגשתי אז לרבי מליובאוויטש בשמו לומר תודה. כשאמרתי לו שלא הייתי אצל

. הרבי, רק שלחתי מכתב - הביע חותני אכזבה וצער, וביקש ממני שוב לגשת לרבי

אלא שגם הפעם, כששבתי לניו-יורק ולעסקיי, לא לקחתי את הבקשה ברצינות יתרה, ושקעתי בשיגרת

. חיי הרגילה. כך עברו-חלפו להם עוד שנתיים, כשיום אחד התבשרנו בטלפון על פטירת חותני

אני ואישתי מיהרנו מיד לשדה התעופה כדי להספיק להיגע לארץ להלוויה. כששבנו לניו-יורק, לאחר

ה׳שבעה', מצאתי בתיבת-הדואר מכתב מחותני. על-פי התאריך שבראש המכתב, הסתבר שחותני כתב

את המכתב בלילה האחרון שלפני פטירתו. המכתב היה מכתב רגיל, דומה בהחלט לכל המכתבים שחותני

. היה שולח לנו בערך אחת לשבועיים, אלא שהדבר הלא-רגיל היה בסיום המכתב, לאחר החתימה

היה כתוב שם (בערך הלשון:) "נ. ב. הנני להזכיר מה שביקשתי ממך עוד ביוסטון וגם כשהיית אצלי

."לפני שנתיים לגשת לרבי מליובאוויטש ולהודות לו על גודל פעליו ועל חסדו עמנו כשהיינו שם

הפעם, אולי בגלל ה״מצוה לקיים דברי המת" - ואולי בגלל עצם התחושה של בקשה אחרונה שכתב

. לילה לפני פטירתו - התייחסתי לכל העניין ברצינות יתרה

עוד באותו יום נסעתי ל- 770, לראשונה בחיי, נכנסתי לחדר המזכירים, הסברתי שברצוני להיכנס לרבי

כי יש לי "שליחות מיוחדת מחותני לילה לפני פטירתו". אווירת המסתורין הזו השפיעה כנראה גם על

. המזכיר של הרבי, וכך הסכים לקבוע לי תור ל״יחידות" עוד לאותו שבוע, ביום חמישי בלילה

כשהגעתי לשם, שאל אותי המזכיר, הרב גרונר, אם הכנתי פתק. לא ידעתי איזה פתק. ואז אמר לי

. שאכתוב את שמי ושם אמי וכתוב בקצרה את השליחות שיש לי למסור. וכך עשיתי

--------------------------------------------------------------------------------

, המתנתי כשלוש שעות עד שנכנסתי. בשניה הראשונה הייתי המום. ראיתי אמנם תמונות של הרבי

אבל כשראיתי אותו לראשונה פנים אל פנים זה היה משהו מיוחד. הרבי לחץ את ידי, נטל ממני את

-הפתק שהיה לי ביד, פתח אותו ותוך הרף-עין אמר לי: "הרי כבר כתבתם לי על כך, ומגיע לכם יישר

כח כל הנחת-רוח שהיתה לי אז מהבשורות טובות שלכם על הפעילות של השליח, ומה שלא עניתי

לכם הוא מפני שציפיתי לבואכם שהרי חזקה שליח עושה שליחותו, ובפרט שמדובר בשליחות של

."חותן שיש בזה גם משום גדר מסויים של כיבוד אב

הייתי בהלם מוחלט. לא היו לי מלים לומר ורק יצא לי מהפה: "אז הנה עכשיו אני מקיים את

."השליחות וזה עוד בתוך השלושים של חותני זכרונו לברכה

: ואז אומר לי הרבי בערך כך - אינני זוכר את הלשון המדוייק

לב בגימטריה 32 כמנין חוטי הציצית שעניינם הוא "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', וכשם"

שללב אסור להפסיק לפעול אפילו לרגע חס-ושלום, כך אסור ליהודי שחלילה יהיה אצלו אפילו רגע

אחד שבו אין את ה״זכרתם". יהודי אסור לו שיהיה היסח הדעת מהקב״ה ומהתורה והמצוות אפילו

לרגע אחד ולא משנה באיזה מצב הוא נמצא. ביום או בלילה. כשהוא ער או ישן. תמיד צריך להיות

."אצלו ה״וזכרתם". לכן גם נוהגים אצלנו, החסידים, ללבוש ציצית, טלית קטן, גם בלילה

: ואז, כאילו בלי קשר לעניין הקודם, המשיך הרבי ואמר

חותנכם היה בבית הרפואה ביוסטון, יש שם באמת רופאים מומחים מאוד. אבל לא רק שם. יש

רופאים לא רק בניו-יורק או ביוסטון, ובפרט הקב״ה שהוא הרופא האמיתי והוא נותן כח לרופא

לרפאות, הוא הרי נמצא בכל מקום. והקב״ה הוא הרי כל-יכול. הוא יכול לרפאות לא רק כשיש

CARDIAC ARRIST בעיה כזו או אחרת עם הלב אלא אפילו אם הלב מפסיק לעבוד, מה שקוראים

?"דום לב"), גםעל מצבים כאלו כבר שמענו שניצלו מזה. אלא מה? יגידו שזה כבר נקרא "תחיית המתים")

!"גם מכך אני לא נבהל! אומרים הרי כל יום שלוש פעמים בתפילה "מחיה מתים אתה רב להושיע-

. אחר-כך הרבי חייך אלי מאוד, בירך אותי ואת משפחתי, הודה לי שבאתי, ונפרד ממני בלחיצת יד

הפגישה פנים אל פנים עם הרבי, הרשימה אותי מאוד, אבל מעבר לכך אני חייב להודות שהדברים

נראו לי די מוזרים. נהנתי אמנם מה״ווארט" היפה על הקשר בין הציצית ללב, אבל לא כל-כך הבנתי

מה מצא הרבי לנכון לשוחח עמי על רופאים לבעיות לב שנמצאים לא רק ביוסטון ועל כך שאפשר

."להיוושע גם ממצב של "דום לב

אילו הייתי חסיד ייתכן שהייתי מבין כבר אז שיש דברים בגו. אבל כיוון שהייתי מתנגד בן מתנגד

בן בנו של מתנגד (לא במובן הזה שהתנגדתי לחסידות - פשוט לא הייתי שייך לזה) לא ייחסתי לכך

. שום משמעות מיוחדת

--------------------------------------------------------------------------------

מאז חלפו יותר משלוש שנים. יום אחד הייתי בהונג-קונג לרגל עסקיי. ישבתי בלובי של המלון

ושוחחתי עם יהודי אחר מניו-יורק שגם הוא שהה במקום לרגל עסקיו. דיברנו על כך שניאלץ

כנראה להישאר כאן עוד יום בגלל ביטול הטיסות לניו-יורק בשל השלג הכבד שם. עד כאן אני

. זוכר

הזכרון הבא שלי מתחיל רק כעבור יומיים, כשהתעוררתי במחלקה לטיפול נמרץ, מוקף רופאים

-ואחיות ובאשתי השספיקו להבהילה מני-יורק. רק לאחר שהתאוששתי הסתבר לי כי לקיתי ב״דום

."לב", וכי את שיבתי לחיים מגדירים הרופאים כאן כ״תחיית המתים

הזכרון הפתאומי מה״יחידות" אצל הרבי ומהדברים ה׳מוזרים' שאמר לי - עוררו בי התרגשות לא

קטנה. עמדתי על כך שאשתי תתקשר מיד בטלפון למשרד של הרבי ותבקש שימסרו לו מה שקרה

. לי ולבקש ממנו ברכה שאצא בשלום מכל הסיפור

כשהיא הגיעה אלי למחרת בבוקר, סיפרה לי כי לפינ שעה התקשר אליה למלון המזכיר של הרבי

: (והכתיב לה את דברי הרבי. (כאן מוציא ר' יעקב פתק ומקריא

הזכרתיו על הציון לישועה ולרפואה שלמה וקרובה. בטח זוכר המדובר עמו על-דבר לבישת"

." טלית-קטן גם בלילה ובעת השינה, ויעשה כן על כל-פנים מכאן ולהבא. ויבשרו טוב

-אשתי לא הבינה כלל על מה מדובר. למען האמת הפרט הזה פרח גם מזכרוני. וכשסיפרתי לה

כמעט גערה בי: "איך זה שאחרי שהרבי אמר לך לא התחלת לישון עם טלית-קטן". אין צורך לומר

. שמיד, עוד שם בבית-הרפואה, התחלתי לקיים את ההוראה הזו

השתדלתי להקפיד על כך מאז, באופן קבוע. בקיץ של אותה שנה, באחד הימים, כששהינו במקום

: החופש שלנו, הרגשתי פתאום מיחושים בלב. רק בדרך, כשהבהילוני לבית הרפואה, תפסתי לפתע

. . . הלילה לא לבשתי את הטלית-קטן

מאז אינני משחק עוד, אני נושא עמי בכיסי את הפתק לזה לכל מקום, ועד היום ב״ה אני בריא

. . ."לחלוטין