י״ג שבט הוא יום ההילולא של רבי מרדכי מלעכוויטש, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
פעם נסע רבי מרדכי עם רבו המובהק, רבי שלמה מקרלין בדרך ונכנסו יחד לפונדק. שם הם פגשו עוד צדיק מצדיקי הדור – רבי מרדכי מנעשכיז. ישבו שלשתם יחד ורבי שלמה מקרלין נכנס לדבקות. באותו זמן נכנסו שני גנרלים של הקוזקים לפונדק וראו כיצד יושב יהודי הדור מכובד – רבי שלמה – וכלל לא מגיב למראיהם, לא זע ולא נע. הם התחילו לצעוק עליו חזק שיגיב אך ללא תועלת.
ברוב רוגזם הם שלפו את החרבות והחזיקו אותן על צווארו של רבי שלמה – כל זה לעיני תלמידו המובהק, הקשור אליו כבן ויותר מבן, רבי מרדכי מלעכוויטש.
כאשר הקוזקים ראו שרבי שלמה עדיין לא שם לב אליהם הם הרפו ממנו והלכו משם, אך רושם ממקרה זה נשאר אצל התלמיד, רבי מרדכי: פניו של רבי מרדכי נעשו חוורות כסיד, ועד סוף ימיו – האריך ימים עוד כחמישים שנה – נשאר חוורון בפניו מסיפור זה.
לאחר מכן התבטא רבי מרדכי, מי שבאמת עבר את החוויה, שעכשיו הוא מבין את מאמר חז״ל "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים", כלומר, שגם לאחר גזר דין מות יש מקום לבטל את הגזירה על ידי תפלה מקירות הלב, ככתוב על חזקיהו שפנה לקיר והתפלל מקירות הלב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה