כ' בטבת - יום פטירת רבי יעקב אבוחצירא זצוק״ל
רבינו יעקב אבוחצירא ע״ה היה איש אלוקים קדוש ונורא, תלמיד חכם ענק. עוד מילדותו, בתלמוד התורה, היה שקדן גדול והיה מפליא את כולם בחכמה והפיקחות שלו. הוא היה מסתגר בבית משבת לשבת בעמל התורה, ומרבה בתפילות ובסיגופים כדי להגיע לכמה שיותר מדרגות גדולות ונשגבות של קדושה וטהרה. כל שאיפתו של רבינו יעקב אבוחצירא היתה לעלות מעלה מעלה, להתחזק ככל האפשר בתורה ויראת שמים, בקדושה וטהרה. אחד הדברים שהיה אהוב על רבינו יעקב אבוחצירא היה לעזור לתלמידי חכמים, לעזור ליתומים, לאלמנות, עד כדי כך שהוא היה הולך מעיר לעיר, ומכפר לכפר, כדי לאסוף תרומות לעזור לנזקקים. כמו כן הכנסת האורחים אצלו היתה פלאי פלאים, ועד היום ידוע שמשפחת אבוחצירא מצטיינים בעניין הזה של הכנסת אורחים. כך היה רבינו יעקב אבוחצירא ע״ה.
שמו של רבינו יעקב אבוחצירא הלך למרחקים, מסוף העולם ועד סופו. היו באים אליו ממרחקים גדולים כדי לקבל את הברכות שלו. יום אחד רבינו יעקב אבוחצירא בא לעיר אחת, ובעיר הזאת באותו זמן נפטר איזה תלמיד חכם. באו שני בני תורה לרבינו יעקב אבוחצירא והזמינו אותו שיבוא להלוויה להספיד שם. אמר רבינו יעקב אבוחצירא: "לכבודו של אותו תלמיד חכם אני אשמח לבוא". אחר כך בחוץ סיפרו לראש הקהילה שהיה אדם קשה, טיפוס לא קל, עשיר, השם ירחם. סיפרו לו שהזמינו את רבי יעקב אבוחצירא, הוא הגיב: "מה, חסר לנו רבנים בעיר שלנו? !". הוא השמיץ את רבי יעקב אבוחצירא, ואמר: "לכו מהר ותבטלו את ההזמנה!". הם לא ידעו איך ללכת לרבי יעקב ולהגיד לו לא לבוא. איך יעשו דבר כזה? הם לא ידעו מה לעשות, אז הם הלכו לרבי יעקב אבוחצירא ואמרו לו: "רבינו, הדרך עד ההלוויה ארוכה מאוד, ואנחנו לא רוצים להטריח את כבודו. אולי כבודו יבוא בשבעה". אמר להם רבי יעקב אבוחצירא: "אני יודע שראש הקהילה שלח אתכם אליי כדי לומר לי שלא אבוא. אני רציתי לבוא ולעשות כבוד לנפטר, לעשות תיקון לנשמה שלו, אבל ראש הקהילה שהשמיץ אותי כאלה השמצות עוונו יישא". חזרו הבחורים אלה וראו רעש גדול בעיר. מה קרה? ראש הקהילה נפטר. התברר להם שבאותו רגע שאמר רבי יעקב אבוחצירא "עוונו ישא", באותו רגע ראש הקהילה מת! הלכו וסיפרו לבני המשפחה אחרי השבעה, כדי שיבינו מי זה רבי יעקב אבוחצירא, אבל בני המשפחה רתחו מכעס והלכו לבית של רבי יעקב אבוחצירא, כביכול להרוג אותו ח״ו. הם באו לבית של רבי יעקב עם מקלות. שמשו של הרב ראה זאת ופחד לפתוח את הדלת. אמר לו רבי יעקב אבוחצירא "תפתח את הדלת". אמר להם רבי יעקב אבוחצירא: "תסתלקו מכאן, ואם לא תסתלקו אש תאכלכם!". מייד יצאה אש מתחת לאדמה, וכולם ברחו! רבי יעקב אבוחצירא היה בבחינת "צדיק גוזר והקב״ה מקיים", היה קודש קודשים, בעל רוח הקודש גדול.
פעם רבי יעקב אבוחצירא התארח אצל יהודי ירא שמים, והיהודי הזה עשה סעודה גדולה לכבוד רבי יעקב אבוחצירא. הביאו עופות, הביאו אוכל. כשהביאו את העופות שאל רבי יעקב אבוחצירא את בעל הבית: "מי שחט את העופות האלה?", אמר לו: "מחילה רבינו, באף מקום כבודו לא שואל את השאלה הזאת, מה קרה שאצלי כבודו שואל את זה?". אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "שאלתי אותך, תענה לי". אמר לו: "יש לי בנים יראי שמים שלקחו את העופות לשחיטה". שאל: "מי מהם לקח את העופות לשחיטה?". כל הבנים על פי הסדר אומרים "לא אני", עד שהגיעו לבן האחרון שאמר: "לא היה לי זמן אז שלחתי את המשרת". המשרת היה יהודי עם הארץ, שלא יודע בין ימינו לשמאלו. אמר רבי יעקב אבוחצירא: "תקראו למשרת". הם קראו למשרת, ורבי יעקב אבוחצירא שאל אותו: "תגיד, אתה לקחת את העופות לשחיטה?", ענה לו: "כן", אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "מי שחט אותם?", אמר לו: "כבוד הרב, אני מצטער, הלכתי לכל השוחטים אף אחד לא היה בבית. היה באותו זמן עצירת גשמים וכולם הלכו להתפלל, אז אמרתי מה יש, גם אני יודע לשחוט, אז לקחתי סכין וחתכתי את כולם והבאתי". אמר לו רבי יעקב אבוחצירא לבעל הבית: "אתה רואה? ! מחר תעשה שוב סעודה, תכשיר את הכלים, ונעשה סעודה חדשה להודות לקב״ה שהציל אותנו מאכילת טריפה".
פעם רבי יעקב אבוחצירא היה באלג׳יר, אצל יהודי עשיר אחד. כשהגיע יום שישי אמר רבי יעקב אבוחצירא: "אני צריך ללכת", אותו עשיר ביקש: "כבודו יישאר אצלי בשבת", אבל אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "אני חייב ללכת". לעשיר הזה היה צאן בחצר, גדיים וכבשים, ובזמן שהם מדברים גדי אחד מהעדר ניגש לרבי יעקב אבוחצירא, שהיה יושב בפתח של הבית, והגדי שם את הראש שלו על הברך של רבי יעקב, והסתכל לו בעיניים, ורבי יעקב מסתכל בו בחזרה. בעל הבית מסתכל ולא מבין מה קורה. רבי יעקב אבוחצירא אומר לבעל הבית: "אם אתה רוצה שאני אשאר פה בשבת, אני מוכן להישאר אבל בתנאי אחד: את הגדי הזה שאתה רואה פה תשחט לשבת, ונאכל אותו בארוחות של שבת". אמר לו העשיר: "כבוד הרב, בשבילך את כל העדר אני שוחט, רק בשביל שכבודו ישאר אצלי שבת". רבי יעקב אבוחצירא הורה לו: "בארוחות האלה תביא לבית שלך עשרה תלמידי חכמים שיאכלו יחד אתנו", אמר לו העשיר: "כבוד הרב, אין בעיה". אחד מהתלמידים שלו שחט את הגדי וכיוון את הכוונות של השחיטה לפי הקבלה. באו תלמידי חכמים, עשו סעודות גדולות, ורבי יעקב אבוחצירא אמר דברי תורה. עשו סעודה, שירה, דברי תורה. באמצע הלילה הלכו לישון, ובעל הבית שומע מישהו מדבר עם רבי יעקב אבוחצירא ואומר לו כך: "תנוח דעתך כפי שהנחת דעתי, ותזכה לאורך ימים ושנים", אבל בעל הבית לא רואה אף אחד. בבוקר קם העשיר ואמר לרבי יעקב אבוחצירא: "מחילה שאני שואל את כבודו, אבל מה זה שבאמצע הלילה שמעתי כך וכך?". אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "דע לך, הגדי הזה שראית שבא אלי היה תלמיד חכם שנכשל באיזו עבירה, שהוא לא עשה תיקון עליה. הוא התגלגל בגדי הזה והוא בא לבקש ממני תיקון, וזה ששחטנו אותו ואכלנו אותו, ודיברנו דברי תורה, זה היה התיקון שלו, והוא בא להודות לי שעשינו תיקון לנשמה שלו", כך היה רבי יעקב אבוחצירא.
פעם אחת רבי יעקב אבוחצירא הלך לאסוף כספים, כהרגלו, למוסדות תורה, ליתומים ולאלמנות. בדרך חזרה הוא לקח איתו גוי אחד שיעזור לו. היו שתי דרכים, הרב אמר לגוי "אנחנו נלך בדרך הזאת", הגוי אמר: "מה פתאום?". אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "למה 'מה פתאום'?". אמר לו הגוי: "פה יש שודדים, אך אחד לא מעיז ללכת לשם". אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "אתה עובד אצלי, אני אחראי עליך, אתה הולך איתי". הם הלכו ואחרי כמה מטרים הם פתאום רואים קבוצה של ארבעים שודדים עם נשק. הגוי, מסכן, התחיל לרעוד, ורבי יעקב אבוחצירא המשיך ללכת כאילו לא קרה כלום. השודדים באו אליהם. הם ידעו שרבי יעקב אבוחצירא הלך לאסוף כספים (הם היו מהעיר שלו), ובידי רבי יעקב אבוחצירא היה כסף רב. הם באו אליו ואמרו לו: "תביא לנו את הכסף שלך", אמר להם: "טוב, הנה התיק". אמרו לו: "כדי לקחת את הכסף אנחנו קודם כל צריכים להרוג אותך", אמר להם רבי יעקב אבוחצירא: "בבקשה תהרגו". והנה כשהם מרימים את הנשק כדי להרוג את רבי יעקב אבוחצירא, ארבעים השודדים כולם מתאבנים! לא זזים ממקומם! ולא רק שהם מתאבנים, אלא חצי גופם גם שקע בתוך האדמה. כשהגוי ראה את זה הוא עמד בהלם. אמר רבי יעקב אבוחצירא לגוי: "תשאיר אותם ככה, שיישארו פה, כדי שגנבים אחרים יראו וייראו". הם עזבו אותם כך והלכו לעיר. המשפחות של השודדים ידעו שהלכו לשדוד את רבי יעקב, והם ראו שרבי יעקב חזר, אבל השודדים לא חזרו. עובר יום והשודדים לא חוזרים. הם באו לרבי יעקב אבוחצירא ושאלו אותו אם הוא ראה את השודדים, והוא לא ענה להם, הוא לא התייחס אליהם, הוא התחמק מהם. הם הלכו לעוזר שלו, הערבי, והוא סיפר להם את כל העניין. אמר להם: "תרוצו לבקש סליחה". הם רצו לרבי יעקב אבוחצירא ובכו בכיות נוראות. אמר רבי יעקב אבוחצירא: "כדי שלא יהיו צרות ליהודים אני אמחל להם, אבל תלכו אליהם ותגידו להם שיבטיחו שמהיום והלאה הם יפסיקו עם הדברים האלה, ואם לא אוי ואבוי להם". הם הלכו אליהם, דיברו איתם, והם כמו בול עץ. אחד האנשים צעק להם: "האם אתם מקבלים עליכם יותר לא לגנוב, ולא לעשות צרות לאנשים", ואז נפתח פיהם ואמרו: "מקבלים עלינו", ואז הם התרוממו ויצאו. מכאן נבין מי היה רבי יעקב אבוחצירא!
מכל הסיפורים האלה אנו רואים מי היה רבי יעקב אבוחצירא: ענק בענקים גדול ונורא. כיצד הוא זכה לכל זה? רבותיי, צריך להבין, שזוכים לגדולה רק בעמל התורה, בשקידה בלימוד התורה. בין אם זה הבאבא סאלי, בין אם זה רבי דוד אבוחצירא אחיו, בין אם זה כל הצדיקים בכל הדורות, להגיע לדרגות גדולות ונשגבות של קדושה וטהרה, לדרגות גדולות של דבקות בקב״ה, הכל בזכות עמל התורה, הכל בשקידה עצומה בלימוד התורה הקדושה.
בסוף ימיו הגיע רבי יעקב אבוחצירא למצרים. ידוע שרבי יעקב אבוחצירא הוא ניצוץ של יעקב אבינו, וגם יעקב אבינו ע״ה בסוף ימיו בא למצרים. אז רבי יעקב אבוחצירא הגיע למצרים, והוא היה שם בערב שבת אצל יהודי אחד, כמדומני ר' משה סרוסי, ובערב שבת רבי יעקב אבוחצירא היה חולה. בעל הבית הזמין רופא, והרופא אמר לבעל הבית בצד, בשקט: "תשמע, עוד שעה הוא לא יישאר, אין מה לעשות", והלך. רבי יעקב אבוחצירא שאל את בעל הבית מה אמר הרופא. בעל הבית ניסה להתחמק, אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: "אל תפחד, מה אמר הרופא?". בעל הבית אמר לו את דברי הרופא. אמר לו ר' יעקב אבוחצירא: "דע לך, הרופא אמר לך שעוד שעה אני הולך, אז דע לך שהרופא לא מבין כלום. אני בשבת חייב להישאר פה!". בערב שבת באמצע הלילה בעל הבית שומע את רבי יעקב אבוחצירא מדבר כמה מילים, לא הבין מה זה, וביום ראשון נפטר רבי יעקב אבוחצירא. לפני הפטירה שלו הוא אמר שהוא רוצה ששני תלמידים שלו יתעסקו בטהרה שלו, אבל בתנאי שידעו ששבועיים אחרי הפטירה שלו גם הם ימותו (זה עניין שלו, הוא יודע את הסיבה). שני תלמידים קיבלו את זה עליהם, ועסקו לאחר פטירתו בטהרה שלו. כשהם רחצו אותו הוא היה שוכב וקם, כדי שיהיה להם יותר קל לרחוץ אותו, והם נבהלו! הם רצו וסיפרו לאנשים בחוץ, והאנשים נכנסו פנימה לראות. אמרו התלמידים: "רבינו, תראה את גדולתך, כדי שידעו שדיברנו אמת!" ואז עוד פעם הוא שכב וקם, שכב וקם. "גדולים צדיקים במיתתם יותר מחייהם"! ואכן שבועיים אחרי הפטירה של רבי יעקב אבוחצירא נפטרו שני התלמידים האלה, כמו שהוא אמר שיהיה.
גם כאן, כמו אצל יעקב אבינו שהיתה מלחמה איפה לקבור אותו עם עשו (שלא הסכים שיקברו את יעקב אבינו במערת המכפלה), גם אצל רבי יעקב אבוחצירא כשהוא נפטר בדמנהור, באו תושבי אלכסנדריה ורצו שהוא ייקבר באלכסנדריה. הם לקחו את המיטה ובאו ללכת לאלכסנדריה, ואז התחילו לרדת גשמי זעף. כשהם עוצרו הגשם הפסיק. הם הבינו שרבי יעקב אבוחצירא לא רוצה להיקבר באלכסנדריה, ולכן קברו אותו בדמנהור. והשם יתברך יעזור לנו, יהי רצון, שזכות רבינו הרמב״ם ורבי יעקב אבוחצירא יעמוד לנו, שנזכה במהרה לגאולה שלימה, לבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן ואמן, כן יהיה רצון!
סיפר מרן הרב מרדכי אליהו זצוק״ל: פעם סיפרתי מעשה ברבי יצחק אלפייה ז״ל לקדוש ישראל הבבא סאלי זצוק״ל, והוא ביקשני להביא את בעל המעשה לפניו, והבאתי. מה היה המעשה?
בשלהי מלחמת העולם השנייה התקדמו הגרמנים לכיוון ארץ ישראל דרך מצרים. צדיקי ארץ ישראל ומקובליה העתירו תפילה, וחילקו ביניהם את הצדיקים ישני עפר – לעוררם ולשתף אותם בתפילה שלא יוכחד היישוב היהודי בארץ ישראל חס ושלום.
כמה ימים קודם התפילות, הגיע הרה״ג יעקב אבוחצירא זצ״ל אל הרה״ג אלפייה זצ״ל בחלום, ושאל אותו מפני מה הם אינם מתפללים בקברו אשר במצרים. אמר לו הרב אלפייה: עת מלחמה עכשיו, ואי-אפשר להגיע לאזור הקרבות. אמר לו הרב יעקב אבוחצירא בחלום: דע לך, כל קבורתי במצרים לא נועדה אלא להגן על יושבי ארץ ישראל, על כן צריך שהוא יבוא להתפלל בקברו.
בבוקר נכנס הרה״ג אלפייה למשרדו של המושל הבריטי בירושלים, והודיע לו על כוונתו לנסוע למחרת ברכבת החיילים היורדת למצרים. המושל ההמום מהבקשה ומהופעתו הלא צפויה של הרב כמעט סילק את הרב ממשרדו, אילולא השוטר היהודי שעמד שם והזהיר אותו לא להתעסק עם הרב המורגל בנסים. הרב אלפייה המשיך וביקש מהמושל לעכב את הרכבת עד שהוא יסיים תפילתו ב 7: 30. אומנם הוא מתפלל כ״ותיקין", אך תפילתו מסתיימת מאוחר בגלל התפילה על-פי הכוונות. זה כבר היה למעלה מכוחותיו של המושל – עדיין לא נתן את הסכמתו לרב שייסע, וכעת גם הבקשה המיוחדת הזאת?
למחרת, כשהרכבת עמוסת החיילים לא הצליחה לנוע בזמנה הקבוע, הבין המושל כי יש דברים בגו. וכשהרב אלפייה הגיע לתחנה והורה לנהג הקטר להניע והניע, לא היה אחד שיעז למחות בידו.
סוף הסיפור ידוע. הצבא הגרמני ניגף באופן נִסי באל-עלמיין, ימים ספורים אחרי שהרב זצ״ל התפלל בקברו של אותו צדיק. כשחזר הרב יצחק אלפייה ממצרים, כבר הבין אותו מושל נוכרי עם מי יש לו עסק, עמד וקיבל את פניו בתחנת הרכבת בירושלים במילים: "עכשיו אני יודע שיש אלוקים, והוא אלוקי ישראל".
מאז, היה הבבא סאלי מעריך מאוד את הרה״ג רבי יצחק אלפייה זצ״ל ונקשר עמו בעבותות אהבה. גם בגלל הקשר עם מרן אביר יעקב אביחצירא זיע״א וגם בגלל שהיה שותף להצלת כללות עם ישראל מידי הגרמנים ימ״ש. ולהראות חיבת אהבתו עמו, היו נפגשים בקביעות בכל ראש חודש, והיו סועדים יחדיו סעודת ראש חודש. גם היה מבקש ממנו ברכות על ילדיו שימשיכו את דרך הקודש. וגם היה נותן לו פדיון כדי שהברכה תחול.
הרבה אנשים היו באים לבבא סאלי והיו מספרים לו את צרותיהם. לפעמים הייתה רוחו נופלת מרוב צרות שהיו מספרים לו האנשים, והיה מפסיק לקבל קהל, כי היה אומר בלי שהשכינה שורה אין לברכות שלי שום ערך. על כן היה עוסק בתורה כמה זמן, תורה שנאמר עליה "פיקודי ה' ישרים משמחי לב" והיה שמח וחוזר לברך את האנשים.
סיפר הרב מרדכי אליהו זצוק״ל כי פעם סיפרו לו שהבבא סאלי זצ״ל בעצבות. על כן קראו לי כי אמרו שכשאני מגיע יש לו שמחה. באתי לשמח את לבבו. ומיד כשהתקרבתי לביתו הוא הרגיש בדבר ואמר לאנשים שאני צריך להגיע. וכשנכנסתי לביתו הוא הרגיש בדבר ואמר להם להכניס אותי לחדרו.
נכנסתי ואמרתי לו שיש לי קושיה. אנחנו אומרים בהגדה "אלו הוציאנו ממצרים ולא קרע לנו את הים - דיינו" – ולכאורה, מה איזו חשיבות ביציאת מצרים אם הקב״ה לא היה קורע לנו את הים. הרי המצרים היו תופסים אותנו והורגים אותנו.
אמר לי הבבא סאלי: אכן זו שאלה טובה.
אמרתי לו, יש לי תשובה, אבל אני מבקש שכבודו לא יכעס עלי אם אני אומר אותה. אמר לי: תגיד, לא אכעס. אמרתי לו: שמעתי ששם המשפחה המקורי שלכם היה 'אלבז' ולא אבוחצירא, אלא שזקנכם היה בדמשק ורצה לנסוע לארץ ישראל, לא היה לו כסף ולא רצו לתת לו לעלות לספינה, לקח מחצלת הניחה על הים וכך הגיע לארץ ישראל, ועל שם הנס הזה שינו את שם משפחתכם לאבוחצירא שפירושו מחצלת בערבית.
אמר לי: נכון.
אמרתי לו: אני חושב שבעל ההגדה התכוון לומר כך, "ואילו הוציאנו ממצרים ולא קרע לנו ואת הים" אלא היה עושה לנו כמו שעשה נס לרב אבוחצירא עם מחצלת "דיינו".
עכשיו שגם הוציאנו ממצרים וגם קרע לנו את הים, וגם העבירנו בתוכו בחרבה, אנחנו מודים לו יותר ויותר. צחק הבבא סאלי ואמר לי: "הכנסת אותנו להגדה של פסח"? .
רבנו יוסף חיים נולד לאביו רבי אליהו חיים זצ״ל נצר למשפחת חכמים וגאונים ביום י״ג באב התקצ״ד יש אומרים לאחר 7 שנות נישואים ישנן 2 גרסאות גרסא אחת אומרת שאמו הלכה עד למרוקו לקבל ברכה מרבי יעקב אבוחצירא זי״עא לזרע של קיימא וכשראה את מסירות נפשה ברכה שתזכה לבן גדול בישראל.
גרסא שניה אומרת שאביו רבי אליהו חיים כשנה לפני לידת רבי יוסף חיים שלח ר' יעקב אבוחצירא זלה״ה להודיע לאביו שלתקופת השנה אשתו תלד בן זכר קדוש מרחם בעשר קדושות, אשר עתיד הוא להאיר עיני כל ישראל בתורה. ואביו שמר את
הדבר.
(כך הגרסא לפי הראשל״צ הרב מרדכי אליהו שליט״א).
הצדיק ר' יעקב אבוחצירא- "אביר יעקב" זיע״א
הרב רונן טמיר
" 'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו'. אפשר לרמוז, דעיקר ביאת האדם לזה העולם הוא כדי להשלים רוחו ונשמתו, והשלמתם היא ע״י עסק התורה והתדבקות במצוות ובתפילה כראוי. וכישזכה לתיקון נפש רוח ונשמה - בזה יזכה להתדבק בשכינה. . . וזהו שאמר 'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה' 'מצרימה' - גימטריא שכינה, ובאו לומר כאן מי הם בני ישראל הראויים לידבק בשכינה - הם 'את יעקב', דהיינו שיש בהם המידות הרמוזים בראשי התיבות של 'יעקב' - יחוד, ענוה, קדושה, וברכה. יחוד- שיהיו מייחדים את השם כראוי בכל עומק ליבם. ענוה - בכל אשר עושים יהיו ענוים ולא יתנשאו בשום דבר. קדושה - שיקדשו אותם כראוי בקדושה ובטהרה ויהיו עסוקים בתורה הקדושה. ברכה - שיהיו נותנים ליבם בכל הברכות לברכם כראוי. . . וכשיהיו בהם כל המידות הללו - אז יהיו ראויים לידבק בשכינה" ("פיתוחי חותם", תחילת ספר שמות).
מצעירותו הצטיין יעקב בהבנה ישרה להפליא ובכושר התמדה מדהים. הוא למד עם אביו, ר' מסעוד, - בתחילה מקרא, אח״כ משנה ותלמוד, בבקיאות מופלאה. עד מהרה נודע ר' יעקב בשערים גם כבעל מופתים, ששכינה מדברת מתוך גרונו. מסופר כי בהיותו כבן 26 בלבד, בשנת ה׳תקצ״ב, שלח ר' אליהו חיים זצ״ל, ראש רבני בבל, וביקש מר' יעקב ברכה עבורו ועבור אשתו לפרי בטן. ר' יעקב בירכם שיזכו בקרוב לבן שיאיר עיני ישראל בתורה, וב״ה ברכתו עשתה פירות, ולאחר כשנה זכו לחבוק בן - יוסף חיים, הוא הגאון האדיר ה״בן איש חי".
ר' יעקב נתמנה כמנהיגה הרוחני של הקהילה בתאפילאת שבמרוקו. הוא נודע כגאון עצום בנגלה ובנסתר, ובהדרכתו בלימוד כתב: "דבתחילה לומד אדם המקרא, ואח״כ לומד המשנה, ואח״כ לומד הגמרא, ואח״כ לומד ההלכות על בוריין, ואח״כ העיקר- הוא הסוד, על אמיתתו" (הקדמתו לספר "אלף בינה")
כח ברכותיו של ר' יעקב היה מן המפורסמות, בקרב יהודים וגויים כאחד. נכדו, ה״בבא סאלי", סיפר כי פעם הגיע ר' יעקב לעיר תומיסנת שבמרוקו והתאכסן אצל אחד התושבים בכבוד רב. ר' יעקב למד תורה בחדרו, וילדים ערבים החלו להשליך אבנים על חלון חדרו. ר' יעקב ביקש לסגור את חלונות הזכוכית, ולמרבה הפלא כל האבנים שהושלכו חזרו כבומרנג אל הזורקים ופצעו אותם. הורי הילדים, שהבינו שמדובר באיש קדוש, באו עד מהרה לבקש את סליחת הרב. . .
פעם אחרת, כשהיתה שנת בצורת והשערים האמירו, הבטיח ר' יעקב לאחד מעשירי העיר כי אם יתרום את כל כספו לעניי העיר - יהיה עמו במחיצתו בגן עדן. הלה, ר' דוד אזרואל, הסכים מיד והפקיד אצל ר' יעקב כד מלא מטבעות ושטרות. בכל פעם שהיה עני מתדפק על דלתו, היה ר' יעקב מוציא מהכד ונותן לו. לאחר שנה, כאשר השתפר המצב, קרא ר' יעקב לעשיר, הודה לו והשיב לו את הכד. כאשר מנה ר' דוד את תכולת הכד, נדהם לגלות שלא חסר ממנו מאומה!
מה גדולה היתה כמיהתו של ר' יעקב לעלות לארץ הקודש. חמש פעמים ניסה לעלות לארץ ובכל פעם הניאוהו בני הקהילה בהפצרות ובתחנונים. בפעם השישית הודיע להם כי הוא עולה לארץ הקדושה, וממנה את בנו ר' מסעוד תחתיו. ר' יעקב נסע דרך אלג׳יריה ומשם לתוניס, לוב ומצרים בדרך לארץ ישראל. תוך כדי מסעו, בעיר דמנהור שבמצרים, נפל לחולי, והשיב את נשמתו ליוצרה ביום כ' טבת ה׳תר״מ, השבוע לפני 134 שנים.
סיפורי מופתים רבים נקשרו בשמו גם לאחר מותו. סיפור מדהים קשור לתבוסת הנאצים באל-עלמין שבמצרים. הנאצים פלשו למצרים, בדרכם לארץ ישראל. לילה אחד חלם ר' יצחק אלפייה זצ״ל, מגדולי מקובלי ירושלים, ובחלומו פונה אליו ר' יעקב אבוחצירא ומפציר בו לערוך בדחיפות לימוד על קברו בדמנהור. בדרך לא דרך הגיע הרב אלפייה לציונו של ה״אביר יעקב" עם מנין אנשים, ולאחר תיקון שארך שלושה ימים ושלושה לילות, שמעו קולות שמחה מהעיר. השמועה נפוצה במהירות שהגרמנים נסוגו. מיד קראו הלל ועשו שמחה גדולה, ויהי הדבר לנס.
הקדוש ר' יעקב אבוחצירא הותיר אחריו משפחה ענפה של צדיקים, ותלמידי חכמים עצומים. היא משפחת אבוחצירא המעטירה.
ר' יעקב אבוחצירא, "אביר יעקב". זכותו תגן עלינו, אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה