בערב פסח תרע”א (1911), שני ילדים ששיחקו בשדה בקרבת העיר ליוקאנובקה (פרבר של קייב), נתקלו בגופת נער נוצרי שהיתה מוטלת באחת המערות. ידי הנער היו קשורות לאחוריו ועל גופו נמצאו סימני אלימות קשים. שוטרים הוזעקו למקום, והילדים הובילו אותם אל גופתו של הנער. חקירה קצרה העלתה שמדובר באנדריי יושצ’ינסקי נער כבן 12 שנעלם מבית אמו שמונה ימים קודם לכן. בדיקה נוספת העלתה שהוא נרצח על ידי אשה נוצריה בשם ורה צ’יביריאק שעסקה בגניבה וחששה כי הנער נחשף לסודותיה.
רגע לפני שעצרו את הרוצחת, התעשתו בכירי המשטרה, ובעצה אחת עם הפיקוד העליון, שר המשפטים ושורה של בכירים נוספים, החליטו להשתמש במקרה כדי להחיות מחדש את עלילות הדם: היהודים רצחו את אנדריי הקטן, כדי לסחוט את דמו מגופו, ולהשתמש בו לאפיית המצות לכבוד חג הפסח.
היהודי שעליו הוטלה האשמה הכבדה היה “מנחם מנדל בייליס”, ששימש כפקיד בבית חרושת ללבנים הסמוך למקום הרצח, והיה בידו מידע מפליל אודות כמה מבכירי השלטון. הללו רצו להשתיקו לָנֶצַח ולהוריד את סודם אלי קבר יחד עם גופתו, כשעל הדרך הם גם יכולים ליזום פוגרום נוסף ביהודי אוקראינה, ולשעשע את עצמם במחזות של יהודים נשחטים ובתי כנסת עולים בלהבות.
מכאן והלאה נכנסה קייב למערכת דמים מטורפת שכונתה בשם ‘משפט בייליס’. השלטונות גייסו סטודנט בשם גולוביוב שהעיד בשבועה שראה את מנדל בייליס רץ אחרי הנער במפעל ליצור לבנים. הוא לא העיד שראה את הרצח, ככל הנראה בשל החשש שהוא לא יידע לענות על שאלות כמו מספר הדקירות שדקר הרוצח את הנער או להצביע על זירת הרצח עצמה.
מנדל בייליס נעצר לאלתר ומיד החלה מהומה גדולה. הלוויתו ההמונית של הנער הפכה עד מהרה להפגנה אנטישמית ענקית שבמהלכה קראו לחולל פרעות ביהודים. האוירה ברחוב הרוסי היתה מתוחה וטעונה.
רק בשנת תרע”ג, כשנתיים וחצי מיום מעצרו, נפתח משפטו בקייב. התביעה התכוננה היטב למשפט, ושאפה להפוך אותו למשפט ראוה כנגד כל יהודי המדינה. במקביל אורגן מסע הסתה מתוזמן בעיתונות דאז כנגד היהודים.
העולם היהודי כולו עמד על רגליו והתגייס כדי לאפשר לאותו בייליס הגנה נאותה. סוללת עורכי דין ידועי שם גויסה מכל העולם על מנת להפריך את הטענות השקריות. מי שעמד בראש צוות ההגנה היה אחד מעורכי הדין המפורסמים והמוכשרים ביותר ברוסיה, יהודי בשם אוסקר גרוזנברג.
רבה של העיר מוסקבה, הרב יעקב מזא”ה [-מזרע אהרן הכהן] זצ”ל, נטל על עצמו ביחד עם צוות שלם של רבנים את המשימה לעזור לעורכי הדין להוכיח מדברי חז”ל שליהודים אסור באיסור חמור להכניס דם לפה, אפילו של בהמות וחיות, קל וחומר דם אדם!
מכיון שעדויות בעלות משקל נגד בייליס עצמו לא היו קיימות, בחרה התביעה ללכת סחור סחור ולנסות להוכיח שהרצח נעשה ממניעים פולחניים שמקורם בדת היהודית. לשם כך חיפשה התביעה תיאולוגים ‘מומחים’ בספרות היהודית שניסו להוכיח מהתלמוד את השקפת היהדות על נוצרים.
התביעה הביאה, בין השאר, כומר קתולי מהעיר טשקנט בירת אוזבקיסטן, שהוצג כמומחה ליהדות, והיה אמור להוכיח על פי המקורות היהודיים כי ישנה מצוה לערב דם במצות.
באחד הדיונים בבית המשפט, ציין הכומר שיש לו הוכחה ניצחת מהתלמוד מה “באמת” חושבים היהודים על הנוצרים. הכומר שלף מקור תלמודי מסעיר, שהדהים את צוות ההגנה היהודי אשר התקשה להתמודד נגדו. הכומר ציטט את דברי הגמרא: “אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם” (בבא מציעא קי”ד ע”ב).
“אם היהודים אינם מחשיבים אותנו לבני אדם”, פנה הכומר לשופט, “מה פלא שדמנו הותר והם יכולים גם לשחוט אותנו ולערב את דמנו במצות? ! ”.
הטענה הזו התפרסמה מיד בכל רחבי העולם, ואפילו המועצה הרבנית בראשות הרב מזא”ה לא הצליחה למצוא תשובה מניחה את הדעת, עד שב”ה נשלח אליו מכתב מאת הגאון רבי מאיר שפירא זצ”ל (שהיה אז אברך צעיר עדיין ולא נודע בגדלותו) ובו תשובה ניצחת:
למין האנושי יש בתורה ארבעה שמות נרדפים: אדם, איש, גבר, אנוש. כל אחד מהשמות הללו מופיע גם בלשון יחיד וגם בלשון רבים: איש – אישים; אנוש – אנשים; גבר – גברים. רק המלה “אדם” אינה קיימת בלשון רבים, שהרי לא אומרים “אדמים”.
המלה “אדם” מסמלת שכולם באים מאדם אחד וכולם מרגישים חלק מאותו גוף. כל אחד מרגיש שהשני הוא חלק ממנו, בשר מבשרו. רק העם היהודי יכול להתהדר בתואר הנפלא שהוא חטיבה אחת שאינה נראית כמורכבת מאנשים רבים, כולם מרגישים גוף אחד ונשמה אחת. רק אצלנו, עם ישראל, כשיהודי אחד בסוף העולם שרוי בצרה, חבריו חשים את כאבו ומנסים לעזור לו בכל ביכולתם.
אם כן, צדקו חז”ל באומרם: אתם אלו שיכולים להתהדר בתואר ‘אדם’ – תואר המבטא את ייחודיותו ואחדותו של העם היהודי, ואין הגויים יכולים להיקרא ‘אדם’. הם אמנם קרויים ‘בני אדם’, אבל לא ‘אדם’ אחד.
בטרם סיים הרב מזא”ה להשיב תשובה ניצחת זו לפני התביעה והשופטים, הוסיף: “ההוכחה הטובה ביותר לדברי, היא מעצם משפט זה – מתקיים כאן משפטו של יהודי עלום בעלילה שפלה, ומכל קצוות תבל התגייס העולם היהודי יחד כאיש אחד לעמוד בפרץ. אמור נא אדוני השופט, מה היה קורה אילו גוי היה נשפט על עלילה דומה? האם למישהו היה אכפת? וכי לגויים במדינה אחרת היה הדבר משנה? אולי בני עירו היו מגלים סקרנות אך לא מעבר לכך… כאשר יהודי כמו מנדל בייליס מואשם ברצח – כל יהודי באשר הוא מרגיש כאילו הוא בעצמו יושב על ספסל הנאשמים.
“ולא עוד אלא שאתם בעצמכם מודים בעובדה שאנו מוגדרים ‘אדם’ אחד… הלא כל בעל שכל יודה, שאף אם נניח שהנאשם חטא – שאר היהודים מה עשו? ! ומה טוענת התביעה: עם ישראל רצח… לא אומרים “מנדל בייליס רצח”…
אגב, על פי עצת חכמי ישראל, כדי להוכיח שהכומר הנזכר אינו מבין דבר בתלמוד, טמן צוות ההגנה ‘מוקש’ שגרם לפגיעה קשה באמינותו של הכומר האנטישמי.
במהלך המשפט שאל אותו נציג ההגנה: “אמור נא באיזו תקופה חיה בבא בתרא”. הכומר לא ידע שבבא בתרא זהו שמה של אחת המסכתות בתלמוד, וחשב שהכוונה לסבתא בתרא, שכן ברוסית “בבא”, זה התרגום של סבתא.
“איני יודע באיזו תקופה חיה אותה סבתא ואיני מבין איך היא קשורה למשפט החשוב שמתנהל כאן” ענה הכומר, ושם את עצמו ללעג וקלס. כשהסבירו לשופט מה זה “בבא בתרא”, פרצו כל הנוכחים בצחוק ולעגו לבורותו של הכומר בתחום שבו הוא מגדיר את עצמו כמומחה.
בסופו של דבר, בשנת תרע”ד, זֻכָּה מנדל בייליס ושוחרר וכל העם היהודי נשם לרווחה. על פי הזמנתו ובקשתו של הרב קוק זצ”ל, עלה בייליס לארץ ישראל בשנת 1914 אולם לא הסתדר תעסוקתית וכלכלית, ובשנת 1920 היגר עם משפחתו לארצות הברית והתיישב בניו יורק.
לאחר המהפכה הבולשביקית, נפתח מחדש תיק הרצח של הנער בן ה-12, והחקירה גילתה שעלילת הדם נרקמה היטב על ידי מספר רב של בעלי תפקידים שחברו יחד כדי להעליל על מנדל בייליס ולהחיות את עלילת הדם. הקומוניסטים הוציאו להורג חלק מהאחראים לעלילת הדם, וכן הוצאה להורג גם הרוצחת האמיתית ורה צ’יביריאק.
בייליס נפטר בכ”ד בתמוז תרצ”ד (1934) ונקבר בבית העלמין בקווינס במדינת ניו יורק. וכך נכתב על מצבתו:
בן אדם, שים לב לזה הקבר / בו ינוח איש קדוש בחיר גבר / רשעי קייב העיר שמוהו למטרה / ועל כל ישראל פרשו הצרה / העלילו דם ילד נוצרי דורשת אמונתו / לימי חג הפסח הוא לעדתו / אסרוהו בכבלים ויורידוהו אל הבור / ושנים אחדות לא ראה אור / ובעד כל ישראל עוּנה עד דכא / תנו כבוד לנפש טהורה וזכה / יתלונן בצל שדי במרומי שמים / עד יקיצו הנרדמים לחיים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה