בס''ד
שני סיפורים על הרבי מצאנז
הרבי כעורך-דין
כהקדמה: היו צדיקים מאד גדולים, תלמידי הבעש״ט, שכולם היו גדולים בתורה, אבל לא כולם כתבו ספרי הלכה. אפילו בחב״ד, רק אדמו״ר הזקן והצמח-צדק כתבו ספרים בהלכה, אבל הרביים האחרים לא כתבו, אף שכולם היו מאד גדולים. בין שאר צדיקי החסידות, הרבה לא כתבו ספרי הלכה בחלק הנגלה, אבל אחד הכי גדולים – אולי הכי גדול בהלכה, חוץ מאדמו״ר הזקן – היה הרבי מצאנז, שספריו נקראים "דברי חיים".
ר' חיים היה מאד מאד גדול בחלק הנגלה שבתורה, ופעם אפילו אמר על עצמו שכאשר יבוא מלך המשיח אני אהיה אחד מהסנהדרין שלו, אחד משבעים החכמים בסנהדרין של מלך המשיח. צדיקים אחרים באותו דור מאד התפלאו (לחיוב) מהאמירה הזו, כמה גדול צריך להיות בשביל זה! שהרי כשיבוא מלך המשיח, במהרה בימינו, כל חכמי כל הדורות יקומו, כולם יחזרו, ומתוך כל אלפי אלפי החכמים, תנאים ואמוראים ונביאים, יהיו רק שבעים אנשים שהם יהיו הסנהדרין של מלך המשיח, אז כמה גדול רבינו חיים מצאנז שיכול לומר על עצמו בוודאות גמורה שהוא יהיה אחד מהשבעים סנהדרין שלו. זה הקדמה בכדי להבין את הסיפור הבא:
פעם אחת היה יהודי עשיר שגר באזור של רבי חיים מצאנז, ה״דברי חיים", והיתה לו אחוזה עם בית מאד גדול. לאחר שאותו יהודי נפטר מן העולם, הוא השאיר אחריו בן, שגם היה חסיד צאנז. הבן נכנס לגור בבית של אבא שלו – בית מאד גדול ומפואר באחוזה – ושם הוא גר במשך כל שנת האבלות אחרי פטירת אביו. פתאום, בסוף שנת האבלות של אביו, קבל הבן בדואר מכתב רשום מהפריץ הגוי – שהוא בעל הבית על הרבה הרבה אחוזות וכל מיני רכוש ונכסים באותו איזור – ובו כותב הפריץ: כל השנה הזאת לא רציתי לצער אותך, מכיון שהיית בשנת אבלות על אביך, אך דע לך שלפני שאביך נפטר הוא מכר את האחוזה שלו, ויש לי שטר מכירה על האחוזה, לכן אני מבקש ממך שפשוט תעזוב את המקום. הדבר הזה נפל על הבן כרעם ביום בהיר – מצד אחד זה היה נשמע רציני, אך מאידך לא היה יכול להבין בשביל מה אביו ימכור את האחוזה, הרי היה עשיר ולא היה צריך כסף, ובשביל מה ימכור את הבית והאחוזה לאותו פריץ. הבן לא ידע מה לעשות, והפריץ נהג כאילו בדרך ארץ, ונתן לו ארכה להיות שם – אך בסוף נתן תאריך שאם לא תצא מהאחוזה אביא אותך לבית משפט עם החוזה, והמשטרה תוציא אותך מהבית (זה לא היה פריץ כמו פעם, שהיה בא עם כח ואלימות שמביא אנשים ומגרש אותו, אלא על פי חוק המדינה).
הבן היה ממש אובד עצות ולא ידע מה לעשות, אז הוא בא לרבי שלו – הרבי מצאנז – ושאל מה לעשות. הרבי אמר שאתה בשום פנים ואופן אל תצא מהבית, ואותו פריץ יביא אותך למשפט – בערכאות שלהם – וכשהוא יזמין אותך ותקבל מכתב רשום שאתה מוזמן לבוא למשפט תאמר שאתה בא עם העורך דין שלך, ואני אהיה העורך-דין שלך! זה משהו מאוד מיוחד, שהרבי הצדיק אומר שאני אבוא לבית משפט של גוים ואני אהיה העו״ד שלך (אינני זוכר סיפור דומה לזה מהצדיקים מאז הבעש״ט).
רבי חיים מצאנז היה ידוע כחכם גדול גם בקרב הגויים שמאד כבדו אותו, וקראו לו ראבין הלברשטאם. כששמעו בבית משפט הגויי שהוא בא להיות עו״ד של היהודי, כולם נחרדו מאד, אבל כך היה – ראבין הלברשטאם בא כעו״ד, ודבר יפה עם השופט הגוי. אמר לגוי שודאי מכיר שאביו של היהודי הזה היה יהודי חרדי, שומר תומ״צ, והשופט הסכים. אמר לו – אתה יודע שאצל יהודים לא עושים עסקים בשבת, ובודאי לא כותבים שטר מכירה בשבת קדש – וגם לכך השופט הסכים. אז אמר הרבי מצאנז שיוציא את החוזה ונראה את התאריך שלו, ואז בדקו את השטר וראו שהחוזה הזה נכתב ביום הכפורים שחל להיות בשבת – ברגע שהשופט הגוי ראה זאת מיד הסתכל על הפריץ הזה הוא כבר החויר (כמו בסיפור של המן הרשע), כבר ידעו שהכל שקר, והוא התחיל לחקור את הפריץ והתברר שכל השטר הוא מזויף. ובסוף אסרו בבית הסהר את הפריץ בעצמו.
זה זה משהו מאד חשוב של אהבת ישראל של הצדיק. צדיק כזה שמוכן, בשביל לעשות טובה ליהודי, ללכת לבית משפט ולייצג אותו ולהיות עו״ד שלו. וזה גם עם מופת כי ידע על תאריך השטר רק ברוח קדשו.
"אשר יצר" של הרבי
עוד משהו קטן, מוסר השכל שטוב בשביל כל אחד ללמוד:
פעם שאלו את אחד מצדיקי אותו דור שהיה תלמיד וחסיד של רבי חיים מצאנז, מה למדת מהרבי שלך. והוא אמר, למדתי מהרבי איך לכוון בברכת "אשר יצר". כידוע, זו ברכה שרוב האנשים אומרים אתה מתוך שגרה, ולא כל-כך שמים לב לברכה.
סיפור נוסף הוא על צדיק אחר מאותו דור, שהיה קשור לרבי אחר, שפעם בא לצאנז, ופעם אחת הרבי יצא לשירותים באמצע התפלה, וכשחזר לעמוד – הוא היה חזן – התחיל בהתלהבות לא את התפילה אלא אשר יצר. אותו אחד אמר שכוונתו כל כך תפסה את לבי שכמעט התנתקתי מהרבי שלי ונעשיתי חסיד שלו.
הדבר דומה למה שמספרים על אחד מתלמידי הבעש״ט, גאון גדול מאד, שחזר הביתה אחרי כמה שנים אצל הבעש״ט, וכשחבריו שאלו מה למד אצלו הוא ענה, למדתי לברך "שהכל נהיה בדברו". התפלאו – הרי זאת אתה יודע מילדותך – וענה שתמיד אמרתי זאת סתם, וכעת אני מרגיש זאת כאשר אני אומר זאת.
גם כאן יש ברכה שמזלזלים בה – אשר יצר – אבל אצל רבי חיים מצאנז יש שני סיפורים כמה שתפס צדיקים איך שהיה אומר ברכה זו בהתלהבות. כל אחד יכול ללמוד מזה כמה קדושה יש בדבר שלכאורה שגרתי, שלא שמים לב אליו.
זכותו תגן עלינו, ובזכותו ובזכות כל הצדיקים והתלמידים יבוא מלך המשיח, והרבי מצאנז יהיה אחד מהסנהדרין שלו, ונזכה לשמוח ביחד עם כול
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה