מעשה היה ברבי מסאטמר זצ״ל, שנכנס אליו יהודי וסיפר באריכות על מצוקתו הגדולה בגלל בתו החולנית הזקוקה לטיפולים מיוחדים, שעלותם גבוהה ביותר. נגע הדבר מאוד ללבו של האדמו״ר והוא הוציא ממגירת שולחנו חבילת שטרות כסף מכובדת ונתנה לאותו אדם. ויהי אך יצוא יצא האב המסכן – נכנס המשמש הקבוע של הרבי, ולשאלתו מה ביקש כאן אותו האיש, סיפר לו הרבי את סיפור הבת החולה. החוויר המשמש ובירר כמה נתן לו הרבי, וכאשר גילה את המגירה הריקה ספק את כפיו וקרא: "הלוא אנוכי מכיר את הנוכל הזה ואת בתו, ושניהם בריאים ושלמים כשורה, וכל הסיפור כולו אינו אלא מעשה רמייה!"
מיד בשומעו זאת אחז האדמו״ר בלבו, ונשף בהקלה עצומה: ״ברוך השם! החייתני בדבריך! אינך יודע כמה צער היה לי בלבי בחושבי על בת ישראל הסובלת ייסורים קשים, ועתה בישרת לי כי היא, תודה לאל, בריאה ושלמה!". . .
מתוך הספר האמונה החיה של הרב זאב קרוב זצ״ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה