בס׳ד
: " שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשביעי תשבות''
מעשה עם הרב "החפץ חיים", שהגיע לעיר אחת ברוסיה ושמע כי יהודי בעל מפעל מעביד את הפועלים שלו בשבת. ניסה הצדיק לשכנע את האיש להפסיק לחלל שבת. אמר לו האיש: כל יום אני מרויח במפעל 4000 רובל [=סכום כסף גדול בימים ההם] וכיצד רוצה הרב שאפסיד כל שבת סכום כזה גדול כל כך? אמר לו הרב: אם תחלל שבת אתה תפסיד את כל המפעל שלך, הרי כתוב מפורש: " שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשביעי תשבות'', ומה התורה רוצה ללמדנו? אם התורה מצווה עלינו לשבות ממלאכה בשבת, מדוע היא מצווה אותנו לעבוד ששה ימים? אלא כך אמרה התורה: אם אדם רוצה שיהיה לו פרנסה ששה ימים עליו לשבות ביום השביעי, ואם אדם לא ישבות ביום השביעי לא יהיה לו פרנסה בששת ימי החול. בעל המפעל זלזל בדברי הרב הצדיק ואמר לו בלעג: וכי סבור הרבי שפסוק בחומש מחזיק את המפעל שלי?
הרב עזב את האיש הגאה והלך לדרכו. לא עברו ימים וברוסיה היתה מהפכה והבולשביקים עלו לשלטון, הם החרימו את כל הרכוש הפרטי של בעלי הממון, וגם את המפעל של היהודי שלעג לדברי הרב. האיש העשיר ברח מאימת השלטון הבולשבקי ונשאר בחוסר כל. הוא לא שכח את דברי הרב ''החפץ חיים'' ושלח לו מכתב ושם כתב: עכשיו אני רואה שדברי הרבי צודקים ופסוק בחומש יכול לקבוע את גורלו ורכושו של האדם.
מכאן נלמד כולנו להתחזק בשמירת השבת, עליה נאמר בפיוט ''לכה דודי'': ''כי היא מקור הברכה''. בזכות שמירת השבת ברכת ה' תלווה אותנו בכל ששת ימי השבוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה