ר עקיבא

בס״ד

ר' עקיבא- חלק א'

ר' עקיבא היה אחד מגדולי הדורות שחי בתקופת התנאים ובחורבן בית שני.

בתחילת דרכו של ר' עקיבא היה עם הארץ (לא יודע ללמוד) והיה רועה את צאנו של כלבא שבוע, שהיה אז עשיר גדול. רחל ביתו של כלבא שבוע ראתה את הענוה שטמונה בר' עקיבא ואמרה לו שהיא מוכנה להתחתן איתו בתנאי שהוא ילך ללמוד תורה. הסכים ר' עקיבא. שמע את זה כלבא שבוע והתנגד מאוד, כיון שרצה שביתו תתחתן עם אדם תלמיד חכם, אך רחל לא הקשיבה לאביה והתחתנה עם ר' עקיבא.

בתחילה לא היה להם כלום והם חיו חיי עוני — ללא אוכל וישנו על קש. רחל ביקשה מר' עקיבא שילך ללמוד תורה, אך הוא התנגד כיון שלא ידע ללמוד וחשש שיצחקו עליו. רחל החכמה לקחה חמור עם שקע בגב ושתלה בפנים עציץ ולקחה אותו לשוק. כל מי שעבר צחק. כך יום אחר יום, לאחר שבוע, כולם התרגלו לחמור זה ואף אחד לא צחק. אמרה לו רחל: "אתה רואה, גם אם יצחקו עליך, מהר מאוד הם יתרגלו והם יפסיקו. אין לך מה להתבייש, הרי אתה הולך ללמוד תורה."

הלך ר' עקיבא ללמוד תורה. בתחילה למד לקרוא ולכתוב, ובמשך 12 שנה למד הרבה תורה ונהיה לרב חשוב. הגיע הזמן לחזור הביתה עם 12 אלף תלמידיו. כשהגיע לביתו שמע זקן שמדבר עם אשתו רחל, איך היא עזבה את אביה העשיר בכסף וזהב ונשארה בלי כלום, וגם אין לה בעל כיון שהוא כבר עזב אותה 12 שנה. אמרה לו רחל: "הלוואי ויישאר שם עוד 12 שנה." ר' עקיבא שמע זאת וחזר לבית המדרש לעוד 12 שנה. לאחר 24 שנה חזר עם 24 אלף תלמידים, וכשחזר באה אשתו ונשקה את כפות רגליו. התחילו התלמידים לדחוף אותה ולומר לה שלא ראוי לנהוג כך ברב. אמר להם ר' עקיבא: "הניחו לה. שלי ושלכם — שלה הוא. כל התורה שלמדתם וכל התורה שלי — שלה הוא, כיון שהיא שכנעה אותי ללמוד תורה."

בין כל האנשים שבאו לכבד את ר' עקיבא הגיע גם כלבא שבוע, שלא ידע כלל שר' עקיבא הוא החתן שלו. אמר לו כלבא שבוע: "אני מבקש מהרב שיעשה לי התרת נדרים." שאל אותו ר' עקיבא: "על מה לעשות התרת נדרים?" השיב לו כלבא שבוע: "כיון שביתו התחתנה עם אדם שלא יודע ללמוד, אז הבטחתי לה שלא אתן לה כלום מהכסף שיש לי, ועכשיו אני רוצה לתת לה." אמר לו ר' עקיבא: "האם כאשר נדרת ידעת שתתחרט על כך אחר כך?" אמר לו כלבא שבוע: "לא." אמר לו ר' עקיבא: "אם כך מחול לך, ועוד יותר — שהחתן שלך שהתחתן עם ביתך זהו אני." שמח כלבא שבוע ונשק את ידיו ונתן לו חצי מכל נכסיו.

תלמידי ר' עקיבא, בגלל שלא נהגו כבוד אחד בשני, מתו כולם במגפה בספירת העומר עד לג' בעומר, שבו מת ר' שמעון בר יוחאי. לכן אנו נוהגים מנהגי אבלות בימים אלו.

בס״ד

ר' עקיבא חלק ב'

לאחר מות 24 אלף תלמידיו ירד ר' עקיבא לדרום ולימד חמשה תלמידים שלאחר מותו הם העבירו את כל התורה שבעל-פה לעם ישראל.

ישנו מדרש המספר: כשמשה רבינו הביא את התורה לעם ישראל ראה שהקב״ה עושה תגים לכל התורה. אמר לו משה: "מדוע אתה מעכב את ישראל מלקבל את התורה?" אמר לו הקב״ה: "ישנו אדם בעוד כמה דורות שידרוש הלכות על כל תג ותג." אמר לו משה רבינו: "הראה לי אותו." לקח אותו הקב״ה והראה לו את ר' עקיבא מלמד בבית המדרש. הלך משה וישב בסוף בית המדרש ולא הבין כלום ממה שר' עקיבא מלמד, ונחלשה דעתו של משה רבינו עד ששמע שמקשים שאלה על ר' עקיבא. אמרו לו: "זו הלכה למשה מסיני." אז משה שמח.

לר' עקיבא היתה תפיסה אחרת מאשר לכל החכמים שחיו אז. מסופר על ר' עקיבא וכמה מחבריו תלמידי חכמים שהגיעו להר הצופים ומשם ראו את מקום בית המקדש חרב, ושועל יוצא מקודש הקודשים. התחילו אותם תלמידים לבכות, ור' עקיבא התחיל לצחוק. אמרו לו: "ר' עקיבא, מדוע אתה צוחק?" אמר להם: "מדוע אתם בוכים?" אמרו לו: "שועל יוצא מקודש הקודשים, מקום שאסור לאף אחד להיכנס חוץ מלכהן הגדול, ואנחנו לא נבכה?" אמר להם: "בגלל זה אני צוחק! כמו שהנבואה שיצא שועל מקודש הקודשים הוגשמה, כך גם הנבואה שיבנה בית המקדש מחדש תתגשם. בעזרת ה׳ נראה את בנין בית המקדש בבנינו בקרוב בימינו."

יחד עם גדולתו של ר' עקיבא בתורה היה גם מנהיג את העם. הוא נפגש עם שליטי רומא כדי שייטיבו את מצבם של היהודים. כאשר פרץ מרד בר כוכבא היה ר' עקיבא אחד ממעודדיו ומתומכיו הבולטים, ואף היה נושא כליו של בר כוכבא. ר' עקיבא חשב שבר כוכבא הוא מלך המשיח.

הרומאים גזרו על עם ישראל שלא ילמדו תורה. ר' עקיבא כלל לא הקשיב לגזרה זו, ואף הקהיל קהילות ברבים ולימדם תורה, ובכך סיכן את נפשו. הרומאים שראו שר' עקיבא לא מקשיב לגזרות החלו לחפשו כדי להרגו. הוא נתפס על ידי הרומאים והומת על ידם במיתה אכזרית — סרקו את בשרו במסרקות של ברזל, והוא היה צוחק כיון שידע שהוא מת על קידוש ה׳ ולימוד תורה, ולכן כלל לא הרגיש בכאב. רגע לפני מיתתו אמר את הפסוק "שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד" ויצאה נשמתו באחד. ר' עקיבא היה אחד מעשרת הרוגי מלכות.