רעש האופנועים והמשאיות החריד את תושבי העיירה הרוסית השקטה. שעות ספורות לאחר שנמלטו מהעיירה כוחות הצבא האדום, הופיעו החיילים הגרמנים כחלק מהכיבוש של שטחים נרחבים מאדמתה של רוסיה הגדולה, בדרכם למוסקבה. כהרגלם, מיהרו הגרמנים לאחר כיבוש העיירה לטפל באויביהם: שעות ספורות לאחר כיבוש העיירה הופיעו יחידות ה׳איינזצגרופן' הידועות לשמצה של הס. ס שמיהרו להוציא להורג את כל יהודי העיירה, ביערות הסמוכים. לאחר שהרגו את כל היהודים המקומיים, התפנו הנאצים 'לטפל' בפעילי המחתרת המקומית, כל מי שניסה להתנגד הוצא להורג במהירות ובאכזריות. תושבים רבים הפכו למשתפי פעולה עם הנאצים, וגילו להם את מקומות המסתור של כל מי שנחשד בסיוע למחתרת ולכוחות ההתנגדות. למרבית ההפתעה של הנאצים, שני מנהיגי המחתרת, אדרוס ואליסטר לא נמצאו גם לאחר ימים ארוכים של חיפושים. הנאצים חיפשו אותם בכל פינה אפשרית, הבטיחו פרסים עצומים על ראשם, ואיימו במקביל בעונשים אכזריים למי שייתפס כשהוא מסייע להם להסתתר. אך השניים נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.
להיכן באמת נעלמו השניים? התשובה הייתה מפתיעה במיוחד: בעיירה שכן גן חיות מקומי. על ניהול הגן הופקד תושב מקומי שאמנם נחשב לאדם ניטרלי, אבל במעמקי לבו אהד את פעילי המחתרת וניסה לסייע להם בכל יכולתו. כאשר הופיעו בביתו באישון ליל אדרוס ואליסטר, והתחננו לפניו שימצא עבורם מקום מסתור, ידע מנהל גן החיות בדיוק מה לעשות. הוא הוביל אותם למחסני הגן, הביא להם פריטי לבוש מוזרים, וציווה עליהם להתעטף בהם. השנים גילו כי המנהל מציע להם להתעטף בפרוות נמרים ואת ראשם לעטוף בראש מפוחלץ של נמר אמיתי. המנהל הסביר להם כי התלבושות הללו משמשות לימים שבהם היו מבקרים בגן תלמידי בתי ספר, וצוות גן החיות היה מתעטף בפרוות הללו ומבצע תעלולים להנאתם של הילדים. מנהל הגן הבטיח להם כי אם לא יעוררו רעש ומהומה, איש לא יבחין בתרמית.
השניים התעטפו בפרוות והוכנסו אל כלוב הנמרים הריק. הם שכבו בצד בסמוך למקור מים, ומידי יום היה מנהל גן החיות משליך עבורם בסתר, מזון הראוי למאכל. על אף שהיו אלו ימי מלחמה אנשים פקדו עדיין את גן החיות, וחלקם אף התעכב ליד כלובי הנמרים, והצטלם על רקע הטורפים למזכרת. איש לא חשד שבתוך שתי החיות המנומרות הרובצות בקצה הכלוב שוכנים שני פעילי מחתרת מבוקשים.
השניים יכלו להמשיך ולהסתתר בגן החיות עוד תקופה ארוכה, אילולי האופי הרע והאנוכי של שלהם עצמם. במשך כל התקופה שקדמה לפלישה הגרמנית נאבקו השנים על ראשות הארגון, כאשר כל אחד מנסה להדיח את חברו מהמנהיגות על פעילי המחתרת. באופן מפתיע ועצוב המשיכה היריבות בין השנים אפילו בתוך הכלוב הקטן. המריבות שלהם היו אפילו על האוכל המועט שהושלך לעברם על ידי המנהל, ובלילות נשבע כל אחד מהם לעצמו שברגע שיוכל להשתחרר יקים מחדש את המחתרת כשהוא עומד בראשה. יותר מכך, האמין כל אחד מהם כי חברו מוכן להיכנע לנאצים ואף יכול להסגיר אותו לידיהם.
העובדה שהם לא יכלו לדבר זה עם זה אל מול הקהל שביקר בגן החיות, רק העצימה את שנאתם, ובלילות פרצה ביניהם לא פעם מריבה קולנית, שרק בנס לא הזעיקה אנשים מבחוץ. באחד הימים הופיעה בגן החיות משלחת גדולה של הפיקוד הגרמני הבכיר ששהה בעיירה. הנאצים שנחלו באותם ימים ניצחונות רבים, הצטלמו לידם, ואף ניסו להאכיל אותם. כאשר התקרבו לכלוב הנמרים, אמר אחד הקצינים הבכירים לחבריו: 'תראו את הנמר הזה, הפנים שלו נראות כאילו הן קפואות' אמר בקול צחוק מתגלגל. 'הם כנראה מפחדים מאתנו, אפילו הנמרים מפחדים מהנאצים' אמר סגנו לקול צחוקם של חבריו.
אדרוס שמע את חילופי הדברים וזעמו הכבוש צף מחדש. הקצינים דיברו על הנמר שבתוכו הסתתר אליסטר, והוא היה משוכנע שחברו בהתנהגותו התבוסתנית והאדישה חשף אותם לנאצים. הוא החליט ללמד את חברו לקח. הוא ניגש כשהוא הולך על ארבעת ידיו ורגליו לעברו של אליסטר, ודחף אותו. הקצינים הריעו: מתחיל להיות מעניין, קרב בין נמרים, אינו דבר שמתרחש בכל יום. אליסטר צלע בחזרה אל חלקו האחורי של הכלוב ולא הגיב, אלא שאז ניגש אליו אדרוס ובעזרת שבר זכוכית שמצא החל לקרוע את פרוותו של אליסטר. הנאצים שרקו בהתלהבות, כזה מחזה הם לא ראו בחייהם. אליסטר ניסה להתגונן אולם היה זה מאוחר מדיי, לא חלף זמן רב וגופו של אליסטר נראה היטב מבעד לפרווה, והמסכה הוסרה מראשו. הנאצים הביטו במחזה בתימהון, אך הבינו את המצב במהירות. הם גררו את מנהל גן החיות לעבר הכלוב והכריחו אותו לפתוח את השער. אליסטר, שנחלץ בינתיים מתוך הפרווה ניגש אל המפקד הנאצי ואמר: 'אתה חושב שהנמר השני הוא אמיתי, הוא בן אדם מחופש בדיוק כמוני, אדרוס נמצא בפנים!'.
האמת היא שגם המפקד לא חשב אחרת, הוא פקד ללכוד מיד גם את 'הנמר' השני, והשניים מצאו את סופם באחת ממפקדות הגסטאפו הידועות לשמצה. . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה