רבי יצחק לוריא אשכנזי

רבי יצחק לוריא אשכנזי

בלילה אחד, בישיבה של ר' שמעון בר יוחאי אמרו לו: מה לך בארץ טמאה [מצרים] זאת? לך לגליל העליון, לצפת, ושם תזכה לעלות למעלה יותר גדולה. גם דע שימי חייך מעטים, ושם תזכה לקבורה. ואת החכם ר' חיים ויטאל תמשח לנביא וחכם תחתיך, כי הוא נשמה גדולה, ניצוץ של ר' עקיבא

האר''י הקדושמדברי תלמידו, רבי חיים ויטאל: ''אביו ואימו היו דרים בירושלים. בשנת הש' (לפני כ- 460 שנה), בא אליהו זכור לטוב ואמר לאביו ז''ל: ''הנה אשתך הרה ותלד בן וקראת שמו יצחק. וביום השמיני יום המילה אני אבוא ואהיה סנדקו''. ותלד האשה בן כדבר אליהו זכור לטוב. וביום השמיני באו הקהל למילה ונתקבצו כולם, ואביו היה מעכב ומאחר את המילה עד שיבוא אליהו, והקהל היו דוחקים אותו למהר למולו ולא רצה, עד שראה את אליהו זכור לטוב, ומיד לקח את הילד וישב על הכסא, ואליהו זכור לטוב על ברכיו, ומלו אותו וקראו את שמו יצחק. ויגדל הילד לעבודת האל, ויוליכוהו לבית הספר וילמד יותר מכל הילדים, עד כי בהיותו בן שמונה עשרה היה מעיין בהלכה כתלמיד ותיק, ושום בעל תורה לא היה יכול לעמוד לפניו מעוצם פלפולו. ובזמן ההוא נפטר אביו, ואמו ירדה עמו למצרים, לבית אחיה שהיה עשיר גדול, דודו קבלו בכבוד גדול ויהי לו כבן. ודאג לו למלמד, את הרב בצלאל אשכנזי. ואח''כ השיאו עם בתו. ומעיד הרב חיים ויטאל זצ''ל: ''והרני מודיעך השגת מורי בחכמה. והנה בתחילה היה קורא בזוהר והיה עמל הרבה בדיבור אחד כדי להבינו יפה, ולא היה שוקט ומתקרר דעתו עד שהיה מבינו על בוריו ומתכונתו. ולפעמים היה עמל וטורח בדיבור אחד שבוע. ולפעמים היו אומרים לו בחלום כי עדיין לא ירד לסוף דעתו, והיה חוזר ומעיין יותר. ולפעמים היו אומרים לו שטעה בדבר מסויים, והיה דואג ומצר מאוד על זה. ולפעמים היו אומרים לו שכיוון יפה, ושזו היא כוונת רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום, אבל מכל מקום צריך להעמיק יותר באותו לשון. ולפעמים היו אומרים לו שכדי להבין את המאמר ההוא צריך סיגופים אחרים קשים מהראשונים. בראותו כן, יצא להתבודד שש שנים בכפר שהיה סמוך לנילוס והיה ברשות חמיו שהיה עשיר גדול. ועל ידי מעשים אלו זכה לרוח הקודש. ונגלה אליו אליהו זכור לטוב, ויאמר לו: ''הנה נא שלחני ה' לומר לך כל סתרי תורה, וכל רז לא אעלים ממך. ולכן חזק ואמץ, ואל תפסוק ממעשיך הטובים, שאם כה תעשה תהיה כמלאכי מרום''. גם זכה שבכל לילה שהיתה נשמתו עולה למרום, והיו באים מלאכי השרת ושואלים אותו לאיזה ישיבה הוא רוצה לילך. לפעמים היה אומר לישיבה של ר' שמעון בר יוחאי או לישיבה של ר' עקיבא או של ר' אליעזר הגדול או שאר תנאים ואמוראים או נביאים ומלוים אותו. ולמחר היה אומר לחכמים מה שקיבל באותה ישיבה. בלילה אחד, בישיבה של ר' שמעון בר יוחאי אמרו לו: מה לך בארץ טמאה [מצרים] זאת? לך לגליל העליון, לצפת, ושם תזכה לעלות למעלה יותר גדולה. גם דע שימי חייך מעטים, ושם תזכה לקבורה. ואת החכם ר' חיים ויטאל תמשח לנביא וחכם תחתיך, כי הוא נשמה גדולה, ניצוץ של ר' עקיבא, וגם שאתה תלמידו מגלגול אחר, והרבה תורה לימד לך, וצריך אתה לשלם לו שכרו וללמדו כל רזין עילאין שאתה שומע. וישכם הרב בבוקר וירכב את בני ביתו על הגמלים וילכו לצפת. שם מצא את החכמים הצדיקים רבי יוסף קארו והרב משה קורדוברו והרב יוסף אשכנזי ועוד. בבואו לשם שכח חכמתו ונסתלקה ממנו רוח הקודש. ומרוב צערו נרדם. ויחלום והנה איש עומד לנגדו ויאמר לו: ''מה לך נרדם? קום קרא לאלוקיך ועשה סיגופים וטבילות כדי שתשוב לאיתנך ותזכה למעלה גדולה יותר, כי הסיגופים שעשית בארץ הטמאה אינם מועילים לארץ ישראל, כי אויר של ארץ ישראל רוחני יותר''. ויעש כן. ונחה עליו רוח ה' בתגבורת שפע מבראשונה. ומעיד ר חיים ויטאל: ''והיה יודע היכן הוא באר מרים בים טבריה. ואני חיים, כשבאתי אצל מורי ללמוד חכמה זאת ממנו, הלך מורי לטבריה, ושם היתה ספינה קטנה והוליכני בה בתוך הים, כנגד העמודים של בית הכנסת הישן. ולקח מורי טס אחד ומילא אותו מים משם מבין העמודים והשקה לי אותם ואמר לי: ''עתה תשיג בחכמה זאת, כי אלו המים ששתית הם מבאר מרים''. ואז התחלתי להיכנס בעומק חכמה זאת. והיה יודע במשנה ובתלמוד ובהגדות ובמדרשים על כל דבר ודבר כמה פנים על דרך פרד''ס [פשט, רמז, דרש, סוד]. והדברים מוכיחים. והיה מפרש ההלכה בכל יום בששה דרכים על דרך הפשט כנגד ששת ימי המעשה, ואחר כך היה מפרש ההלכה כולה על דרך הסוד [הקבלה] כנגד יום השבת. והיה יודע חכמה זו על אמיתתה, והיה יודע במעשה בראשית ובמעשה מרכבה. והיה יודע כמה מדרגות בנבואה, ומאיזו בחינה נתנבאו הנביאים, וכמה מדרגות יש ברוח הקודש. וכל דבר ודבר היה יודע על אמיתו. גם היה יודע כל מיני חכמות בשפת אילנות ודקלים ועשבים ודומם, בסוד: ''כי אבן מקיר תזעק'', ובציפצופי עופות ובשיחת מלאכים ובשלהבת האש ובשלהובי הפחמים. והיה מכיר בריח הבגדים, והיה יודע חכמת קפיצת הדרך על כמה אפנים ודרכים. והיה יודע כמה טעויות נפלו בספרים, בין בדפוס בין כתיבת יד, ומתקנם. והיה יודע להכות בסנוורים, וכל זה היה יודע בכל עת וכל רגע, וכל החכמות וידיעות אלו וכהנה רבות היו אצלו תמיד כאילו מונחים בחיקו. וגם היה יודע בחכמת הפרצוף ובשרטוטי הידים, והיה בקי בפתרון חלומות על אמיתתם כאשר הם''. העיד תלמידו החסיד הקדוש, הרב אברהם הלוי זצ''ל שפעם אחת היה הרב ישן שנת צהרים, וראה שהאר''י היה רוחש בשפתיו בתוך השינה, והיטה אוזנו על גבי פיו לשמוע מה ידבר הרב בחלומו, ובתוך כך נתעורר הרב משנתו, ומצאו עומד על פיו. אמר לו: מה לך פה? אמר לו: ''ימחל לי האדון, כי ראיתי שפתי האדון דובבים. הטיתי אזני לשמוע מה ידבר''. אמר לו הרב: ''תמיד כשאני ישן עולה נשמתי למעלה דרך שבילין ונתיבות הידועים לי, ומלאכי השרת מביאים נשמתי לפני מ' שר הפנים, והוא שואל אותי לאיזו ישיבה אני רוצה לילך, ובאותה הישיבה מוסרים לי סודות ורזין וגנזי התורה אשר מעולם לא נשמעו ולא נודעו אפילו בזמן התנאים''. אז התחילו להפציר בו שיגלה להם איזה סוד מהם. התחיל הרב לשחוק בהם, ואמר: ''מעיד אני עלי שמים וארץ, אילו הייתי חי שמונים שנה רצופים, בלי גוזמא, לומר מה שלמדתי בזה הפעם בפרשת האתון של בלעם, לא הייתי יכול לסיים. אם כן היאך אומר לכם סוד אחד מהם, והם בלתי נפרדים, כי כל אחד כלול בחברו? ! לכן אל תדברו גבוהה גבוהה''. פעם אחת בליל שבת נכנס הרב לפני החכם ר' יוסף אשכנזי, ומצאו שהיה לומד המשניות על פה כמנהגו, ובאמצע הלימוד התחיל הנר לפעפע, כדרך הנר הנופל למים, ועשה כך כחצי שעה. וכשיצא הרב לביתו, פגש את הרב אביגדור בנו של הרב יוסף אשכנזי. אמר לו: ''אחיך הקטן, מה שלומו? אז נבהל להשיב ואמר: ''למה אדוני שואל עליו? הנה הוא ישן במיטה בקו הבריאות!'' אמר לו הרב: ''הנר סיפר לי שבשבוע זה יפטר לבית עולמו'', וכך היה. דברי ר' חים ויטאל: ''והיה מכיר במצח האדם מה שחשב בלילה ומה שחלם ומה פסוק קרא בעלות נשמתו בלילה בגן עדן. והיה מלמדו פסוק של שורש נשמתו. והיה קורא במצח האדם הזכויות והעבירות שעשה או שחשב. והיה יודע עוצם הפגם של כל עוון והיכן פוגם, ומה פגם עושה, ועוצם תיקונו במנין התעניות ובכוונותיו ובקריאת הפסוקים, והיה נותן תיקון לכל אחד ואחד לפי עוונו''. פעם אחת היה הרב חיים ויטל חולה מכאב העינים יותר משלושה חדשים, ושאל להרב מה הסיבה. אמר לו: ''מפני שהיה מסתכל ברב בשעת קריאת שמע וברכת כהנים, שאז הוא היה מכוון כוונה גדולה, והשכינה שורה עליו, ולכן חלה זמן רב. ואם יקבל עליו שלא יסתכל עוד, יתרפא. וקיבל עליו ומיד נתרפא. פעם אחת השתתף הרב חיים ויטאל בסעודת אירוסין ואחר כך בא וישב לפני הרב. אמר לו הרב: ''היום הזה אכלת חצי שרץ אחד, ואם לא תאמין אוציא חצי מן העוגה ששמרת לאשתך ואראה לך חצי השרץ שנשאר שם. מיד הוציאה וחתכה וראה חצי נמלה נתון בה. מאותו היום לא רצה לילך לשום סעודה. גם היה שומע הכרוז כשהוא מכריז ברקיע על כל דבר שיהיה בעולם. גם תמיד היה האר''י ז''ל הולך במדברות ובדרכים, והיה מגלה להם סודות נוראים, והיה אומר שעושה כן להתחבר בגלות השכינה, וגם להכניע את כוחות הטומאה השורים במדברות. פעם אחת באמצע הדרוש שהיה דורש, אמר לחברים: ''דעו שבשעה זאת אני שומע קול הכרוז עומד ומכריז: ''. . . שיהיה ארבה אין קץ בגבול צפת, ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ ולא ישאר שום מחיה בכל ארץ ישראל. וכל זאת הוא בעבור עני אחד תלמיד חכם ושמו ר' יעקב אלטרץ שיושב ומתרעם על מדותיו של הקב''ה. והקב''ה אינו יכול לסבול ולהתאפק על שכניו הרעים שאינם משגיחים עליו לתת לו מחיה, ולכן בני למען ה' קבצו איזה מעות ושלחו לו, אולי ישוב ה' מחרון אפו וינחם על אשר דבר לעשות''. מיד קבצו ביניהם כ- 28 זהובים ושלח אותם הרב על ידי אחד מן החברים בשם הרב יצחק כהן. הרב יצחק כהן רץ מהרה לבית העני ומצאו עדיין בוכה. אמר לו: ''למה אתה בוכה?'' ענה לו: ''איך לא אבכה על רוע מזלי, כי לא די לי עניותי, אלא שגם עתה נשברו החביות של חרס שהייתי ממלא אותם מים לכל השבוע ואין בידי לקנות אחרים, ולכן אני בוכה לפני ה' שמפני מה אני בזה הדוחק? וכי אני רשע מכל בני אדם? !''וכשמוע הרב כהן את דברי העני תמה מאוד, כי צדקו דברי הרב. אז נתן לו המעות ואמר לו שיזהר מכאן והלאה שלא יתרעם על מדותיו של הקב''ה. שבשבילו כבר היה נחתם גזר דין חס-ושלום. וקיבל עליו שלא יתרעם עוד, ומלבד זה נשתטח בארץ והתפלל לפני ה' שימחל להם. וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות. אחר כך שב הרב כהן לפני האר''י והחברים וסיפר להם את כל המאורע. אז אמר הרב לחברים: ''ברוכים תהיו, שבשבילכם בטלה הגזרה''. וחזר ללמוד. ובעודו לומד נשאו עיניהם לשמים והנה ארבה בא בחיל גדול, ויראו מאוד החברים. אמר להם הרב: ''אל תיראו, שכבר מחל העני ההוא על עלבונו ובטלה הגזרה''. וכן היה שבאה רוח סערה ונשאה את כל הארבה לתוך הים, ולא נשאר מהם עד אחד. ומאותו יום והלאה היו אנשי צפת משגיחין על אותו עני לספק לו צרכו ברווח. באותו היום הגיע איש עשיר מקושטנדינא אשר בא לחוג את חג המצות, ושמע על מעשה הארבה ותמה מאוד. ויאמרו לו עוד מעשים מהרב. ובחזרתו לעירו סיפר שם על האר''י הקדוש, ואיך הוא מגלה לאדם העוונות שעשה מנעוריו. והיה שם אחד רשע שלא הניח עברה שלא עשאה, והחליט ללכת אל הרב, ואמר בלבו: אם יגיד לי כל העברות שעשיתי- אשוב בתשובה על ידו ואקבל כל מה שיגזור עלי. ואם לא- אדע שאין דין ואין דיין ועולם כמנהגו נוהג. אז יצא לו מקושטנדינא, ובאמצע הדרך ישב ליד נהר ואכל ושתה שם והרים כוס יין ואמר: ''חכם ר' יצחק, אני שותה כוס זה לחייך ולחיי החברים שלך''. ובעודו שם אמר הרב לחברים: ''דעו לכם שזה כמה ימים יצא אדם רשע מקושטנדינא ובא לי לנסות אותי, והנו עתה במקום פלוני אוכל ושותה כוס של יין לחייכם ולחיי, וביום פלוני יבוא הנה, וכך וכך תוארו ודמותו, לכן כשיבוא וישאל עלי, הביאוהו לפני, כי הוא נשמה גדולה- ניצוץ מאחאב מלך ישראל, ועל ידי יתוקן. והנה הגיע האיש וישאל על הרב, ויביאוהו החברים לפניו. ויהי בבואו לפני הרב נבהל, כי ירא להביט בפני השכינה. ויגש אליו ויאמר: ''האתה האיש הרואה המגיד לבני אדם עוונותיהם?'' ויאמר: ''אני, וחכמת אלוקים היא להנהיג האדם במעגלי יושר וצדק''. אז אמר לרב: ''תדע לך שאני רשע גדול, ואם תגיד לי מה שעשיתי, אדע נאמנה כי רוח ה' דבר בך''. אז אמר הרב לחברים שיצאו כולם, כדי שלא יתבייש בפניהם. ויצאו כולם. אז אמר לו הרב: ''אתה נקרא פלוני בן פלוני, וביום פלוני במקום פלוני עשית עברה פלונית, וביום פלוני כך וכך, עד שאמר לו כל מה שעשה מיום היותו עד היום ההוא, ואפילו שיחה קלה שהיתה בינו לבין אשתו אמר לו. וכאשר שמע כל זאת, נפל לרגלי הרב ואמר: ''כן דיברת, וחטאתי עוויתי ופשעתי, ועתה תן לי תיקון לעוונותי, וחי ה': אם תאמר לי שאין לי תיקון בלתי הרג או חנק- אקבל עלי לכפרת עוונותי''. אז נתן לו הרב תיקונים לנפשו בתעניות, טבילות ולבישת שק על מתניו וללמוד בכל יום עשרה דפים מן הזוהר [קריאה ללא הבנה]. ומן היום ההוא והלאה היה בעל תשובה גמור. פעם אחת היה הרב יושב עם החברים אמר להם: ''הכרתם פלוני בן פלוני?'' אמרו לו: ''הכרנוהו שהיה רשע גדול ומלשין''. אמר להם מפני חטאו נכנס בגלגול עכבר''. אז ציווה הרב ותקנו מלכודת עכברים, ומיד נכנס לשם אותו עכבר. ודבר עמו הרב ואמר לו: ''רשע, מה היית חושב כשהיית בעולם הזה מלשין על עניי ישראל, שאין דין למעלה?'' השיב ואמר: ''חטאתי אדוני, חמול עלי והתפלל אל ה' שיוציאני ממסגר זה ואכנס לגיהנום ושם אקבל ענשי ולא כאן שיש לי צער גדול''. אמר לו הרב: ''עדין אינך ראוי לכנס לגיהנום, כי גזל הרבים בידך''. וציווה הרב שיפתחו התיבה ויצא אותו עכבר ונכנס לחורו. גם היה יודע איזה נשמה נתעברה באדם לסייעו במצוות. פעם אחת היה יושב הרב והחברים לפניו, ונכנס הרב שמואל אוזידה, שחיבר ספר ''מדרש שמואל'' על פרקי אבות, לדבר על עסק אחד, והיה עדיין צעיר. ויהי כראות אותו הרב, קם מלוא קומתו ואמר לו: ''ברוך הבא'', ולקחו מיד והושיבו לימינו ודבר עמו כל צרכו. ולאחר שיצא, שאל ר' חיים ויטאל את הרב מדוע הרב התנהג היום כך, שלא כתמיד? אמר לו הרב: ''בחייך, לא מפני הבחור הזה חרדתי, אלא מפני ר' פנחס בן יאיר שנכנס עמו, שביום הזה נתעברה בו נשמתו מחמת מצווה אחת שעשה היום, שהיה ר' פינחס בן יאיר עושה, ולכן נתעברה בו נשמתו לחזקו ולעזרו במצווה זו''. וכשמוע זאת רץ ר' חיים ויטאל אחר ר' שמואל אוזידה והשיגו ושאלו מה המצווה שעשה היום. אמר לו: ''קמתי בהשכמה לילך לבית הכנסת להיות מעשרה ראשונים כמנהגי ובדרך עברתי על יד בית אחד. שמעתי קול בכיה גדולה בפנים, ואמרתי: אסורה ואראה על מה הם בוכים. אביט ואראה והנה כולם ערומים מחמת שבאו עליהם גנבים בלילה זה וגנבו כל אשר להם, אף מלבושיהם הפשיטו מעליהם. ונכמרו רחמי עליהם ופשטתי מלבושי מעלי והלבשתי לבעל הבית וחזרתי לביתי ולבשתי בגדי שבת. והנך רואה בעיניך בגדי שבת עלי''. מעשה היה בימי האר''י, שהיה בחור אחד חולה כמה שנים והיו הרופאים מנסים לרפאותו ולא יכלו, ואמרו השכנים לאביו אולי יש בו איזה רוח. ואמר אביו: ''חס ושלום, והלא הוא חולה בקדחת''. והשכנים הפצירו באביו, עד שהלך אביו של הבחור אל הרב וחילה פניו והביא בנו לפניו, ובבואו החזיק הרב בדופק ואמר שיש בו רוח. ואם אינכם מאמינים אעשה שידבר בפניכם''. מיד השביע הרב לרוח ודיבר לפניהם ואמר שהוא פלוני בן פלוני. ושאל לו הרב: ''למה נכנסת בו?'' והשיב הרוח: ''מפני שבגילגול אחר זה הנער היה גבאי של צדקה ואני הייתי איש עני ושאלתי ממנו פעמים שלוש צדקה ולא רצה ליתן לי, עד שמתי ברעב. ועתה ניתן לי רשות, כיוון שהוא היה סיבת מיתתי, גם אני אהרגנו''. אז אמר לו הרב שיצא ממנו, שמאחר שבאה נשמתו בגוף אחר נחשב לאיש אחר ואינו חייב שום דבר. וכך אמר לו הרב: ''אם תצא ברצונך- מוטב, ואם לאו- אוציאך בעל כרחך''. וכראות הרוח צרת נפשו אמר שיצא ברצונו הטוב, אך בתנאי שלא יראה לפני אותו בחור שום אשה עד מלאת לו שבעה ימים רצופים, ום יראה לפניו שום אשה מיד אמיתהו''. ויאמר הרב לאביו ולאימו: ''שמעו דברי הרוח הזה אשר דיבר. אם אתם יכולים לקיים תנאי זה אשתדל להוציאו, ואם לאו אמנע מעשות זאת''. השיבו אביו ואמו: ''יצא, ואנחנו נשמור עליו כל שבעת הימים''. חזר הרב והזהירם פעם אחרת והודו לו. מיד יצא הרוח ממנו, ובסוף שלשה ימים קם הבחור ההוא על רגליו ויתהלך בבית. אז נשמע הדבר לדודתו שהיתה בצידון, ובאה לשמוח עימו שנתרפא מחוליו. וביום השביעי הגיעה לצפת ובאה ונכנסה בבית הבחור ההוא, אשר היה יושן ללא השגחה, שכל בני הבית היו טרודים בהכנת סעודה לאורח שהגיע אליהם. ואז נפלה על פניו ונשקה אותו, ובאותו הרגע צעק הבחור על שהרוח נכנסה בגרונו וחנקו. וכשמוע הרב זה, עשה קפיצת הדרך והלך לו, שלא יתפרסם הדבר בין הגויים. יום אחד בערב שבת יצא האר''י הקדוש עם החברים לקבל שבת כמנהגו. אמר לחברים: ''נלכה נא עתה לירושלים, ושם אני יודע היכן אפר פרה אדומה גנוז, ונזה עלינו ונטהר עצמנו מטומאת מת, ונבנה בית המקדש ונקיב קרבן שבת, כי רואה אני ששעה זאת הוא קץ אמיתי לגאולה. מקצת החברים אמרו: ''איך נלך לירושלים בשעה זאת, והיא רחוקה ממנו יותר משלושים פרסאות?'' וקצתם אמרו: ''טוב הדבר, הננו מוכנים לילך, אלא נלך קודם ונודיע הדבר לנשותינו, שלא ידאגו לנו, ואחר כך נלך''. אז צעק הרב ובכה ואמר לחברים: ''איך הועיל קטרוג השטן לבטל גאולתן של ישראל. מעיד אני עלי שמים וארץ שמזמן רבי שמעון בר יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה, היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים. ועכשיו עברה אותה שעה ונכנסו ישראל בגלות מחדש. וכשמוע החברים דבר זה נתחרטו ממה שעשו ולא הועיל להם. פעם אחת היה יושב ודורש, והיה שם תלמיד של ר' משה קורדובירו זצ''ל, שאמר לרב: ''יש לי הרבה קושיות בדבריך''. אמר לו הרב: ''המתן עד גמר דברי ואני משיבך''. לאחר שגמר, אמר לו הרב: ''הקושיות שיש לך הם כך וכך''. אמר לו: ''כן אדוני''. אמר לו הרב: ''יש לך לדעת הקדמה פלונית ופלונית, ובזה אין שום קושיה עוד''. מיד שתק אותו תלמיד ולא השיב עוד. פעם אחת היה תלמיד חכם בצפת ורצה ללכת לעיר אחרת, וקודם שהלך בא להקביל את פני הרב, להיפרד ממנו ולהודיעו שרוצה ללכת לדרכו. כשנכנס לפניו ישב לו מעט, וקודם שפתח פיו לדבר קדמו הרב ואמר לו: ''חכם, כבודך רוצה ללכת לעיר פלונית?'' אמר לו: ''כן אדוני''. אמר לו: ''רצונך לדעת מה יעבור עליך שם?'' אמר לו: ''הן''. אמר לו: ''דע לך, שבאותה העיר תנשא עם בת עשיר אחד מופלג בעושר, ותכניס לך נדוניא וממון הרבה, ותהיה נשוי עימה כמו ששה חדשים ותפטר אחר כך לבית עולמה, ומכל אותו ממון לא תירש בלתי שש מאות זהובים ולא יותר''. אמר לו החכם ההוא: ''איני יכול להתאפק מלשאול למה הם ששה חדשים ושש מאות זהובים ולא יותר, לא בזמן ולא בממון?'' אמר לו הרב: ''יש לך לדעת שפעם אחת בגלגול אחר הייתה אשה זאת איש כמוך, והיית שותף עימו כמו ששה חדשים, ובאותם ששה חדשים ציער לך בחברתו, ואחר כך הוליך אותך בערכאות של גויים והפסידך שש מאות זהובים. לכן כנגד ששה חדשים שציערך תתענג בה ששה חדשים, ואחר כך תירש השש מאת זהובים שהפסידך, ולא יותר''. וכן ארע.