נלסון העלים עין בקרב קופנהגן

המונח "להעלים עין" (To turn a blind eye) נקשר היסטורית לאחד הסיפורים המפורסמים והדרמטיים ביותר בתולדות הצי הבריטי, בכיכובו של סגן-אדמירל הורשיו נלסון במהלך קרב קופנהגן בשנת 1801. אף על פי שהביטוי היה קיים עוד קודם לכן, המעשה הנועז של נלסון הפך אותו למטבע לשון עולמי.

כדי להבין את הסיפור, צריך לחזור שבע שנים אחורה, לשנת 1794. במהלך המצור על העיר קלבי שבאי קורסיקה, נפגע נלסון בפניו מרסיסי פגז שפגעו באדמה לידו והעיפו חול ואבנים. הפגיעה הקשה בעין ימין הותירה אותו עיוור כמעט לחלוטין בעין זו, אם כי היא לא נראתה פגועה מבחינה אסתטית.

בשנת 1801, במהלך המלחמות הנפוליאוניות, בריטניה מצאה את עצמה בעימות מול קואליציה של מדינות ניטרליות, ובראשן דנמרק, שאיימו לחסום את נתיבי הסחר הבריטיים בים הבלטי. הצי הבריטי נשלח לקופנהגן כדי לנטרל את האיום.

מפקד המבצע העליון היה אדמירל סר הייד פארקר, אדם שקול וזהיר, בעוד שקורפוס ההתקפה העיקרי הופקד בידיו של סגן-אדמירל נלסון, שהיה ידוע כאגרסיבי וטקטיקן מבריק.

ב-2 באפריל 1801 החל הקרב. ספינות הצי הדני והסוללות המוצבות על החוף הפעילו אש תופת והתקדמות הבריטית נתקעה. כמה ספינות בריטיות עלו על שרטון, והמצב נראה קטסטרופלי מעמדתו של פארקר, שהיה מרוחק משדה המערכה המרכזי.

מתוך חשש כבד לגורל הצי, קיבל פארקר החלטה והורה להניף על ספינת הדגל שלו את סורק הדגלים (איתות ימי) שמספרו 39 – שמשמעותו: "הפסק את הקרב ונסוג מיד".

על ספינתו של נלסון, האלפנט, קציני האיתות הבחינו בדגלים של פארקר. תת-הקצין פנה לנלסון ודיווח לו כי מפקד הצי מאותת להם לסגת.

נלסון, שהיה משוכנע כי הניצחון נמצא בהישג יד וכי נסיגה ברגע זה תהיה הרסנית ותוביל לטבח של הכוחות הבריטיים, הגיב בקור רוח מדהים. הוא פנה לקצין האיתות שלו ואמר לו: "יש לי רק עין אחת, ויש לי זכות מלאה להיות עיוור לפעמים".

באותו רגע, נלסון הרים את הטלסקופ שלו, הצמיד אותו בכוונת מכוון לעינו הימנית הפגועה (העיוורת), הביט לעבר ספינתו של פארקר ואמר בקול רם לעיני כל צוותו: "אני באמת לא רואה את הסימן!".

נלסון התעלם לחלוטין מהפקודה והמשיך להוביל את ההתקפה במלוא העוצמה. תוך שעות ספורות, הצי הדני נאלץ להיכנע, ונלסון השיג ניצחון מוחץ שהציל את המערכה הבריטית כולה.

בעקבות הניצחון:

האדמירל הזהיר סר הייד פארקר הוחזר לבריטניה בבושת פנים והודח מתפקידו.

נלסון מונה למפקד העליון של הצי והפך לגיבור לאומי נערץ.

הביטוי "Turn a blind eye" הפך לתיאור הרשמי של מצב שבו אדם בוחר במודע ובכוונה להתעלם מעובדות, חוקים או פקודות שנמצאים ממש מול עיניו, מתוך אינטרס או הבנה אחרת של המציאות.

הקצין שחזר מן המוות

ארל קוק ג׳וניור היה קצין מודיעין אמריקאי במלחמת העולם השנייה, שסיפור הישרדותו נחשב לאחד המדהימים והבלתי יאומן ביותר בהיסטוריה הצבאית. הוא שרד 87 ימי קרב, שלושה ניסיונות בריחה, דקירה של הגסטפו, ונס רפואי חסר תקדים – ישרדות לאחר שנורה על ידי כיתת יורים נאצית.

קוק נולד בג׳ורג׳יה בשנת 1921. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא שירת כקצין מודיעין ומבצעים באוגדה ה-103 של צבא ארצות הברית. הוא היה קצין צעיר, נמרץ ונועז, שמצא את עצמו בלב הקרבות הקשים באירופה נגד גרמניה הנאצית. במהלך שירותו הוא הפגין תושייה רבה, אך גם נפל בשבי הגרמני. כחייל שלא היה מוכן להיכנע לגורלו, הוא ניסה לברוח מהשבי שלוש פעמים שונות. במהלך ניסיונות אלו ואחרים הוא חווה את אכזריותם של הנאצים ממקור ראשון, כולל אירוע שבו נדקר על ידי אנשי גסטפו.

האירוע המכונן והבלתי יאומן ביותר בחייו התרחש ב-24 באפריל 1945, ממש ימים ספורים לפני סיום המלחמה באירופה. קוק, שהיה אז בן 23, נתפס שוב על ידי הגרמנים לאחר שניסה לארגן התנגדות או בריחה.

הנאצים החליטו להוציא אותו להורג במקום. הוא הועמד מול כיתת יורים נאצית ונורה ארבע פעמים מטווח קרוב. הגרמנים היו בטוחים שהוא מת, והשאירו את גופתו מאחור יחד עם שאר המוצאים להורג.

באופן פלאי, קוק לא מת. הוא נפצע אנושות אך נותר בחיים. אזרחים מקומיים (מאיכרי האזור) מצאו אותו כשהוא עדיין נושם, חילצו אותו והחביאו אותו מפני הגרמנים עד שהאזור שוחרר על ידי בעלות הברית.

כאשר פונה לבסוף לבתי החולים של צבא ארצות הברית, מצבו היה כה חמור שהרופאים לא האמינו שיש לו סיכוי לחיות. הוא סבל מפגיעות קשות באיבריו הפנימיים כתוצאה מהירי ומפגיעות קודמות של צלפים ודקירות.

כדי להציל את חייו, עבר קוק סדרה מטורפת של 17 ניתוחים גדולים. הרופאים נאלצו לשחזר חלקים מגופו, והוא בילה חודשים ארוכים במיטות בתי חולים, כשהוא נלחם על כל נשימה. הרופאים העריכו שהוא יישאר נכה לצמיתות ולא יוכל ללכת, אך קוק הוכיח שוב כוח רצון תת-אנושי, למד ללכת מחדש והשתקם כמעט לחלוטין.

לאחר שחזר מן המתים, קוק סירב לתת לפציעותיו לעצור אותו והפך לאיש עסקים ומנהיג ציבורי מצליח מאוד בארצות הברית:

הוא נרשם לאוניברסיטת הרווארד היוקרתית. מכיוון שלא היו מקומות פנויים בכיתות בגלל עומס הסטודנטים שחזרו מהמלחמה, הוא פשוט הגיע עם כיסא משלו, התיישב בכיתה עד שאישרו לו ללמוד, וסיים בהצלחה תואר שני במנהל עסקים.

באוקטובר 1950, כשהוא בן 29 בלבד, נבחר לקצין הפיקוד הלאומי הצעיר ביותר אי פעם של הלגיון האמריקאי (The American Legion) – ארגון הווטרנים הגדול והמשפיע ביותר בארה״ב. בתפקידו זה פעל רבות למען ביטחון המדינה וזכויות החיילים המשוחררים.

הוא ניהל את מחלקת המסחר של מדינת ג׳ורג׳יה, ניהל את חוות הבוטנים המשפחתית, ופעל בתפקידים פדרליים בכירים ובעולם הבנקאות תחת מספר ממשלים אמריקאיים.

קוק נהג לחגוג מדי שנה את ה-24 באפריל כ״יום השנה להוצאה להורג שלי", כשהוא מודה על כל שנה נוספת שקיבל במתנה. הוא נפטר בשנת 2000 בגיל 79, 55 שנים אחרי שהנאצים היו בטוחים שחיסלו אותו.