פעם בא לרב מרדכי אליהו זצוק״ל בחור שחזר בתשובה ובפיו שאלה.
כשהגיע לבית הוריו לראשונה עם כיפה, אמרה לו אמו שאם הוא דתי אסור לו לאכול זיתים בפסח.
הבחור התפלא, הוא לא נתקל בשום מקום בהלכה או במנהג כזה.
הוא שאל את רבותיו, וגם הם לא שמעו על מנהג כזה, לא מצאו אותו בשום מקום בספרי הפוסקים, ולא הבינו את ההיגיון שבו.
שלחו אותו לרב אליהו. אם יש מישהו שידע מה לעשות במקרה כזה.
שאל הרב: "ההורים שלך ממרוקו?"
ענה הבחור בחיוב.
"האם אמך ממשפחת לנקרי"?
התפלא הבחור; מהיכן יודע הרב את משפחת המוצא של אמו? ואמר שאכן כן.
הסביר הרב: "יש מנהג כזה. הוא לא בגלל חמץ בפסח אלא מסיבה אחרת.
הגמרא במסכת הוריות (דף י״ג עמוד ב') אומרת כי זית עלול לשכח לימוד תורה של 70 שנה, ולעומתו שמן זית, מחזיר לימוד של שבעים שנה. לכן שיבחה התורה את ארץ ישראל בשמן זית ולא בזית לכשעצמו. בפסח, חובה עלינו לחזק את הזיכרון. שהרי החג הוא כדי לזכור את יום צאתנו מארץ מצרים.
היתה משפחה אחת במרוקו שנהגו לא לאכול זיתים בגלל הסיבה הזו. משפחת לנקרי. אמא שלך זוכרת נכון, ועליך להמשיך עם המנהג הזה, כדי להראות לאמך שהמנהגים שלה חשובים ואמיתיים"
(אביהם של ישראל, חלק רביעי עמוד (168).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה