בחור אחד טוב השתדך עם בחורה טובה. שידוך טוב, משפחות טובות, ענבי הגפן בענבי הגפן — דבר נאה ומתקבל.
ההורים שמחים, החתן והכלה נרגשים. נרשמים לחתונה, ועורך החופה מורי ורבי ועטרת ראשי מרן הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו עליו השלום.
הגיע היום המיוחל. ההורים מקבלים את פני האורחים. הרב מזמן את החתן, את ההורים והעדים. כותב את הכתובה ומבקש ש״כולנו נקבל עלינו את מצות התשובה״.
מלווים את החתן לחופה. הרב והעדים מתקרבים לכוון הכלה לראות את עטיפת ההינומא, ולפתע החתן ברח.
אמר לחבריו: ״אל תחפשוני, איתה אני לא מתחתן״.
שמע הרב אליהו את בכיה של הכלה, ראה את צער ההורים ואת המהומה והרחש שהיו בקהל, וכולם אובדי עצות.
הרב עלה למקום החופה. הקהל שתק לשמוע את דבריו ודיבר בשבח הכלה, ומעלותיה וצניעותה. אמר: ״מורי ורבותי, יש כאן בקהל מישהו שרוצה לזכות בכלה זו ולהתחתן איתה. הנני ממליץ ומברך אותו בשפע ברכות — בגשמיות, ברוחניות, בני חיי ומזוני רויחי״.
ניגש בחור שקט ומביישש ואמר לרב: ״אני מוכן״.
שאל הרב את הכלה אם היא מוכנה. אמרה: ״מוכנה״. ושניהם הכירו מכבר, אך לא עלה בדעתם להתחתן.
קרא לקרוב משפחה של החתן ואמר לו: ״תתקשר דחוף להורים ולכל בני המשפחה שיגיעו לכאן מהר — עוד שעה החתונה״.
קרא לבעל האולם ואמר לו: ״הגש להם מנה ראשונה״. ישב עם החתן. ברר לפני כן אם אינם קרובים. למד את החתן מתי הכלה תטבול ותהא מותרת לו. למד אותו כמה הלכות. כתבו כתובה חדשה.
נערכה חופה מרגשת. הרב יצא מגדרו לשמח את החתן והכלה.
וברוך השם, הם הקימו בית לתפארה.
נ. ב.
א. אל תשאלו אם זה סיפור אמיתי — אכן זה מעשה שהיה.
ב. איני יודע מה קרה עם החתן הבורח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה