פרותך מתוקים / יד בנימין / כ״ה שבט תשע״ד
הרבנית שרה טולדנו בתו של הרב עובדיה זצ״ל
אבא מרן זכר צדיק לברכה, "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו". איכה אוכל וראיתי אך עמך נעצב, נעזב, איך נשרוד והלב כואב ודואב, ורק לנו כל הוואי. . . לב במר בוכה. . . צדיק, נשיא, גדול. . . אבד לנו מורה. . . טעינו בדרך כמו ילדים כמו צאן בלי רועה, ענף ללא עלים. . . . (המשיכה להקריא את השיר שכתבה ולא הצלחתי לרשום)
התלבטתי על מי לדבר על אבא או על אימא?
"כל כבודה בת מלך פנימה". אמי הייתה בבית פנימה. הייתה יוצאת לקניות ולסידורים בחוץ אך כל מעייניה פנימה, סביב אבא. חינוך הילדים היה סביב אבא: "ילדים דברו בשקט אבא לומד, אבא ישן", הינו משחקות בבובה ומדברות בשקט. פעם בכתה א' ביקרה אותי חברתי והתפלאה איך בית עם כ״כ הרבה ילדים יכול להיות כ״כ שקט. כך הרגילו אותנו. הינו מתלחשות שיהיה שקט כשאבא לומד תורה. כשהיו מדברים עלנו בעניני שידוכים היו אומרים: בית שקט מאד.
כשאימא התחתנה עם אבא גם בעלת יחוס ביתו של רב מקובל וגם הייתה יפה. היא התייתמה בגיל צעיר מאימה ואביה נעזר בה. יום אחד רצו למכור ארון ואביה שלחה לעשות זאת. הגיע אבא שלי ובמקום להסתכל על הארון הסתכל עליה. ראתה זאת אימא וחזרה הביתה, אמרה לאביה הבחור שבא לקנות מסתכל עלי, אני מתביישת. הלך אביה במקומה למכור את הארון. אבא ביקש את ידה של אימא מסבא. אימא הסכימה אך סבא ניסה להניע אותה מהשידוך ואמר לה: "חתנך עני ורק לומד ויהיו לכם חובות. אין לי מה לתת לך". השיבה לו: אני רוצה בן תורה והרי אתה הוא שלימדת אותי "טוב שכרה מכל סחורה". והסכים. אחיותיה וחברותיה צחקו עליה: "ממה תחיי? איזה סל ברכה יביא לך בעלך?" ענתה בהחלטיות: "הקב״ה זן ומפרנס".
הורי חיו בעוני ומחסור. היה להם כף ומזלג וכשאכלו התחלפו בניהם. אבא אכל סלט ואימא מרק ולהפך. 10 ילדים גידלו בחדר אחד. כשבאו אורחים לאבא כדי ללמוד הייתה אימא נכנסת מתחת לשולחן מאחורי המפה הגדולה כדי להניק. אחרי שקבל אבא את פרס ישראל ליצירה תורנית על חיבוריו הגיע רווחה מסוימת. אז קראה אימא לחברתה שצחקה לה ואמרה: "בואי ותראי את סל הברכה שהוריד לנו ה' מהשמים". מעטפה ובה 10, 000 לירות וכך הרחיב ה' גבולם.
יום אחד נאנח אבא ואימא מהרה בדאגה לשאלו:"מה קרה?" סרב לענות ושתק. אמרה: "ספר לי הרי אנו בעל ואשה". השיב אבא: "אני רוצה להוציא ספר". אמרה אימא: " יש לי כסף לתת לך חסכתי קצת כסף לארון ממכירת תלושי מזון שקיבלתי, לא נורא יהיה פחות כסף ואוכל, נוותר על ארון, לך ותוציא את הספר שרצית" שמח אבא מאד. כך יצא ספרו הראשון. 54 חיבורים הוציא אבא ובכל ספר שיצא הייתה אמא זורקת עליו סוכריות ואומרת: "אבא ילד עוד ילד, מזל טוב", הייתה קוראת לנו ושרה לו שירים של הולדת בן. 55 ספרים כתב אבא הספר האחרון כתב בסוף חייו ואחי סיימו והוציאו אחרי מותו של אבא. זכו שניהם שהתחילו מכלום והגיעו להמון.
אימא הייתה בעלת תפילה, כשגדלנו הייתה מתפללת שלושה תפילות ביום. כשהייתה מתפללת הייתה מושכת את המילים רצה והח-לי-צ-נו, לנו-ח בו להת-ע-נ-ג בו. בבישולי השבת הייתה אומרת לכבוד שבת קודש, על כל סיר ששמה אמרה לכבוד שבת קודש. אבא היה אומר גם אני רוצה לזכות ולהשתתף בהכנות של שבת. היה אומר לה: כשתשימי את סיר החמין על הפתילה קראי לי ואשים את המים.
אבא היה שקוע כולו בתורה ואימא הייתה עושה הכל לבד. קונה לו הכל למשל כשהיה צריך להחליף לו נעלים הייתה לוקחת את נעלו הישנה אל הסנדלר כדי שיתקין לו חדשה כדוגמתה. יום אחד התעורר אבא משנתו והיה צריך ללכת להעביר שיעור, אין נעל, אימא מתעכבת וחסרה לו הנעל. קרא לנו: "ילדים עזרו לי למצוא את הנעל". תוך כדי חיפושים בבית מגיעה אימא מתנשפת כולה: "היה תור ארוך אצל הסנדלר, חיכיתי, כששמעו האנשים שיש לרב שיעור מיד פינו לי את התור וכך הצלחתי לחזור."
זכתה שיהיה לה רב גדול. בבית הייתה שומרת עלנו מכל משמר, לטיולים שהיו צריכים לישון מחוץ לבית לא יצאנו. אבא אמר שיהלום צריך לשמור בכספת כך שמרו עלנו הורינו. אימא לא עזבה את הבית אלא לסידורים נצרכים ביותר. כשהייתה צריכה ללדת אמרה לאבא: "אני צריכה ללדת אני הולכת לבית חולים תתפלל עלי שתהיה לי לידה קלה". אין צורך שיהיה בלידה, הרי אם יתפלל עליה יעזור לה יותר. אכן זכתה אימא ללדת לידות קלות.
יום אחד נפל אחי יצחק על מסמר ביום שישי. אימא נבהלה וצעקה ירד לו דם רב. אבא היה בחדרו ולא שמע כלום כי היה שקוע בלימודו. אבא שאול שגר מעלנו ירד מהר. אימא נסעה עם יצחק לביה״ח, ואחותי בת ה14 מתחילה לבשל ובוכה, השבת עומדת להיכנס ואימא עדין לא שבה. סמוך לשבת הפסיק אבא מתלמודו כדי להתרחץ לשבת. שאל על אימא ומשסיפרו לו מה קרה אמר: "אוי ואבוי, אמשיך להתפלל וללמוד לרפואתו." אכן אימא הגיעה לפני שבת, מיד נכנסה למטבח לגמור את הבישולים. כששאל אותה אבא: "למה לא קראת לי?" השיבה: "לא מפריעים ללמוד תורה" וכך היה גם כשבאו אנשים לשאול את אבא שאלות ביקשה שימתינו שיסיים ורק בפיקוח נפש הרשתה להם להיכנס. פעמים רבות הייתה שומעת את שאלתם ומשיבה להם בעצמה כי הייתה למדנית והכירה את פסיקותיו. כך סיננה בעצמה את השאלות וחסכה לאבא זמן מיותר. אבא היה נוסע ממקום למקום ומרביץ תורה לרבים. כאשר הילדים גדלו והתחתנו הינו הבנות עושות תורנות כדי להיות לידה שלא תישאר לבדה. אימא הייתה מחכה לאבא. מפהקת ועייפה אך נשארת כדי להגיש לו תה כפי שהיה רגיל כשיחזור. כשהייתה עייפה שידלנו אותה: "אימא לכי לישון אנו נדאג לאבא" סרבה. 5 ד' לפני שאבא היה חוזר היה הנהג מתקשר אליה: "רבנית הרב יהיה בבית בעוד 5 ד' ". כך היה הנוהל. אימא הייתה לוחצת על הקומקום החשמלי להכין את התה. ושוב ידה לוחצת עוד ועוד עד שאבא היה נכנס. היה מתיישב, אימא מקררת לו את התה, מגישה לו, שומעת אותו מברך, עונה אמן. רואה ששתה ורק אז נכנסת לישון.
פעם הייתי בערב כזה. אבא היה אצל רשב״י, חזר מאוחר ועייף, לבש פיז׳מה וקם ללמוד. אמרתי לו: "אבא לך לישון" ענה: "לא בא לי שינה". ישב ולמד. היה כולו שקוע בספרים, רכון ומעיין, פותח ספר ועוד ספר, וקדושה סביבו, לא היה מרגיש כלום, לא ניתן לתאר את האווירה והמראה. . .
פעם בא ראש הממשלה ופמלייתו. אמרו לו כבוד הרב רה״מ הגיע. לא שמע כלום היה שקוע. אמר רה״מ: "עזבו אותו כשיגמור ירים את ראשו". רק הוא והתורה. פעם אמרתי לו: "אבא אני מקנאת בך גם אני רוצה ללמוד" ענה: " בע״ה כשיהיו לך ילדים ונכדים אז תרגישי את "לולי תורתך שעשועי"
אכן כפי שאמר לי אני זוכה לנחת מהתורה. תורה שהיא דרך חיים, לא השכלה אלא מראה לנו איך להתנהג. תורה מעדנת נשמת האדם. אני מכירה אדם חסר מידות והתורה עידנה אותו. הכל כתוב בתורה, איך להתנהג, מה לעשות בכל מצב. מי שזכתה שבעלה לומד תורה טוב לה כי הוא לומד איך להתנהג לאשה ולכן כדאי לאישה. "חוכמת נשים בנתה ביתה". לאשה ניתן רגש זהו דבר מיוחד. לבעלים חסר רגש כי נבראו מהאדמה. אישה נבראה מהאיש וכבר יש לה נשמת חיים. דרך הרגש אפשר לעשות הרבה בבית, באהבת ה', אהבת הבריות, לעבוד את ה' ברגש. החוכמת נשים שלנו יכולה להוביל את בעלנו ילדנו לתורה.
סגולתה של האישה היא הארת פנים. מי שמאיר פנים למטה מקדם לו שלום, כך מאירים לו מלמעלה. מי שאומר שלום ראשון מזריח שמש בלב חברו. אימא הייתה כזאת, אהבה את כולם, חייכה מאירת פנים. שכנה יוצאת הייתה שואלת בשלומה, מקשיבה לה. כל מסכן ודל מצא אצלה אוזן קשבת.
נשים יקרות! תאהבו אהבת חינם כמו שהקב״ה מה הוא נותן אף אנחנו נאהב לתת ונאהב את עם ישראל. זה שכרנו.
ליל שבת אבא חלם חלום: ראה אדם נשוא פנים בכותל שאמר: "אני המשיח" ענה אבא:"בא תיכנס" "אינני יכול יש מליון ילדים שלא יודעים להגיד קריאת שמע ולכן בשמים לא נותנים לי להיכנס." נרדם אבא ושוב חולם אותו חלום. משדל אבא את המשיח: "אתה חייב להגיע". ושוב עונה לו המשיח שאינו יכול כי לא מכירים את ה'. קודם שיכירו בה' ואחר יבוא. ושוב מופיע החלום בשלישית. לאבא היה חשוב מאד חינוך ילדי ישראל, וכל חייו הקדיש ללמד תורה.
יום אחד לקחתי על עצמי את העניין והלכנו לבי״ס יסודי חילוני. רצינו לומר עם הילדים קריאת שמע. לא נתנו לנו להיכנס. היום יותר פתוחים וצריך להוסיף ולחנך ולעשות כך שעוד ועוד ילד יהודי יכיר את ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה