היה זה בשנת ה׳תשמ״א.
נערה צעירה ישבה בחדרה, בשכונת קראון הייטס, והתכוננה לכתוב לרבי לקראת יום ההולדת המשמעותי של גיל 12, בת מצווה.
כילדה חסידית, חשבה, שלא נאה רק לבקש ברכה מהרבי האהוב, אלא יש גם לברך את הרבי.
היא החליטה לבסוף לכתוב לרבי איחול מאוד אישי, לזרעא חייא וקיימא. אולם הבינה שמדובר בנושא אישי ועדין, ולכן התלבטה איך תוכל לכתוב זאת בצורה שרק הרבי יראה זאת ולא אף אחד אחר, גם לא המזכירים.
הרעיון נבט במוחה, ובשולי המכתב הרגיל שלה, הוסיפה שורה של כמה מילים, בכתב הסתרים ובו האיחול האישי.
●
ביום בהיר, חזר האבא בשמחה גדולה הביתה, בתיבת הדואר ביצבצה המעטפה המוכרת. יש מכתב מהרבי.
כולם התכנסו במטבח הבית, נרגשים, פותחים את מכתב הברכה של הרבי, לרגל השמחה הגדולה, הבת מצווה.
בשולי המכתב, כמה מילים לא ברורות. ההורים מנסים להבין מה כתוב פה. אין אפילו את הנ. ב. הרגילים, אולם לא עלה בידם לפתור זאת.
כלת השמחה נשארה חתומת פנים. היא ידעה, כן היא ידעה, שהרבי הרגיש והאוהב קרא את הברכה האישית שלה.
היא התרגשה, הלכה לחדרה, והרשתה לעצמה להביט בשורה המיוחדת שהרבי כתב לה, רק לה במכתב הנושא את התאריך ו' תשרי ה׳תשמ״ב (צילום המכתב המלא שמור במערכת).
שלוש מילים: "תודה על הברכה".
●
בשולי הסיפור יש לציין כי שפת הסתרים בה בחרה הנערה לכתוב, ובו השתמש גם הרבי במענה שלו אליה, הוא אחד מכתבי הצופן המקובלים מדורות קודמים והוא דומה ברעיון לכתב הסתרים הנקרא "כתב מזוזה". כך כותבים את שמות הקודש בגב קלף המזוזה. כאשר במקום האות עצמה כותבים את האות הבאה אחריה
כאן בחרה הנערה לעשות בכיוון הפוך, במקום האות עצמה כתבה את האות שלפניה. וכך השיב לה הרבי באותו מטבע.
http: //shturem. net/index. php? section=news&id=64166
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה