הרב מרדכי אליהו:
בימי חורפו של הרב, עת שקד על לימודו בישיבת "פורת יוסף", נכנס אדם מבוגר, שבעיני עצמו היה חכם גדול, והחל להתווכח עם תלמדי הישיבה בלימודם, והם מוכיחים לו את טעויותיו הרבות ומראים לו שלא הבין את הגמרא וכדומה, עד שהוא נפגע ונעלב. הלך היהודי לראש הישיבה לספר לו על התנהגות תלמידיו. בא רבי עזרא להיכל הישיבה, ואותו אדם הצביע לו על המקום שבו ישבו הבחורים. הללו כמובן נעלמו מהספסל, ורק הרב, שלא ידע דבר ממה שאירע, נשאר שקוד על תלמודו. התפלא רבי עזרא, איך ייתכן שכך יעשה חכם מרדכי, וקרא לרב לבוא לחדרו, שם הוכיחו בתוכחת שבט מוסר על התנהגות זו, לפגוע ולהעליב אדם מבוגר ח״ו. והרב שומע, משפיל ראשו ושותק. למחרת, כשנודע לרבי עזרא שהרב כלל לא היה שותף בעניין, קרא לרב לבקש ממנו סליחה ומחילה ושאלו למה לא אמר לו שהוא לא היה מעורב בזה. ענה לו הרב: לשמוע מוסר זה תמיד טוב. והוסיף הרב ואמר לרבי עזרא: שתקתי על מנת לזכות למה שהגמרא (ברכות ל״א) לומדת ממעשה עלי וחנה, "כל החושד בחברו ואין בו חייב לברכו", ועכשיו מגיעה לי ברכה מכבודו, ובירכו רבי עזרא. הי חסיד הי עניו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה