ראה הנתינה מחיה את הנותן

מהר״ל נתיב הצדקה פרק ב

והנה בא לבאר ענין הצדקה שאין קיום של העושר של אדם כי אם על ידי הצדקה וכמו שאמרנו למעלה, כי דבר זה דומה למעין אשר הוא משפיע אל כל מקום ויתפשט מימיו, כל זמן שהמים יוצאים ומשפיעים אל כל מקום מוסיף ומתגבר מן המקור תמיד מים זכים וטובים ומיד שאין המים הולכים למקום אחר אז תיכף ומיד מתקלקל, כי כאשר המים עומדים מתקלקלים כאשר אינו נובע ממקור שלו.

וכן כאשר יש אל אדם העושר אם האדם משפיע אל אחר דהיינו שנותן לעני אז מוסיף השפע הבא מן הש״י. אבל כאשר האדם מחזיק בעושר שלו מבלי שישפיע חוצה אל אחר, הלא המעין מתקלקל כאשר אין מימיו יוצאים מן המקור, וכן כאשר יש לו עושר יש לו להשפיע אל אחר שאז אינו די שאין הברכה פוסקת ואדרבה הברכה מוספת, יען כי הברכה הוא מתגבר מן המקור הוא הש״י שהוא מקור חיים ומוסיף להשפיע ברכת הש״י, ואם אין משפיע מעשרו אז מתקלקל בעצמו שאין ברכתו מן הש״י.

סיפור על שני ימים בארץ ישראל אחד מלוח אחד מתוק