הבה נפסע יחדיו בירושלים העתיקה ונלך אל תלמוד התורה של הרב אריה לוין "עץ חיים".
מספר הילד אברהמל׳ה: "אני אוהב פודינג ממש, בכל פעם שמחלקים פודינג כקינוח בתלמוד תורה, אני עומד בראש התור.
פעם אחת הביאו סיר ענק עם פודינג אדמוני, מתוק וטעים. כולנו קיבלנו מנה אחת, וכשסיימתי, עמדתי ליד הסיר לבקש מנה שניה, הטבחית הסתכלה עליי ואמרה: "אברמ׳ל, קיבלת, למה אתה עומד כאן שוב?"
אני, מרוב עלבון וכעס, נתתי מכה לסיר ושפכתי את כולו על הרצפה.
באותו רגע השתרר שקט בחדר האוכל. כולם הסתכלו על הפודינג המתפשט על הרצפה. המורה האחראי אמר לי: "התכונן, מחר על הבוקר תכנס לשיחה אצל הרב אריה לוין".
מיותר לציין שלא ישנתי כל הלילה. רצו לי מחשבות בראש, איך הרב אריה יגיב. . ."
(כיצד היינו אנו מגיבים לסיטואציה המתוארת?)
"ובכן, למחרת הגעתי למשרד של הרב אריה לוין, הוא ישב וסימן לי לשבת על הכיסא מולו, הרב הסתכל עלי ושאל: "האם מה ששמעתי נכון"? דמעה סוררת החלה לזלוג לה, ואמרתי בקול מבוייש:"נכון".
הרב אמר לי: "אז אני מבין שאתה מאוד אוהב פודינג". . . אמרתי לו: "כן".
הוציא הרב אריה לוין שתי קערות, מזג לתוכן פודינג ואמר לי: "בוא נאכל יחד". . .
אותו ילד הוא לא אחר מאשר הרב אברהם הכהן בהר״ן זצ״ל שהפך בעצמו למחנך דגול (ראש אולפנת כפר פינס ואולפנת הרב בהר״ן) והעיד כי סיפור זה הוא היסוד שלו כמחנך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה