למה צדיקים נענים מייד ואחרים נענים רק לאחר זמן?
הרב משאש מביא משל יפה בעניין:
משל לרופא שמקבל תשלום שנתי קבוע מהעשירים על בריאות משפחתם, ותשלומים חד-פעמיים על ביקורים אצל אחרים.
כשמישהו מהעשירים חולה הוא מגיע וישר נותן לו את התרופה המתאימה, כי התשלום קבוע ממילא.
אבל כשמישהו פשוט חולה הוא נותן לו דברים פחות מתאימים יום ויומיים ושלושה כדי להרוויח כסף על הביקורים, ורק אח״כ נותן לו את התרופה המתאימה.
כך אצל הצדיקים שמתפללים כל הזמן — הקב״ה יודע שגם אם הוא יענה להם הם ימשיכו להתפלל. אבל מי שמדבר עם הקב״ה פעם ב״תשכח אותי״ — אז הקב״ה מאוד מתגעגע לתפילתו ורוצה לשמוע אותו מתפלל עוד ועוד, אז ייקח זמן עד שייענה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה