מנהגו הקבוע של מרן הרב מרדכי אליהו זצוק״ל היה לכבד מאוד כל ילד שהגיע פעם ראשונה להניח תפילין, אע״פ שעדיין לא הגיע לגיל מצוות. בדרך כלל זה היה חודש לפני התאריך, והרב היה מורה כי באותו יום לא יאמרו תחנון, כי זה יום טוב שלו. וגם שלנו.
מנהג הרב היה להושיב את הילד לידו במקום המכובד, וליד הילד היה מושיב את אביו. הרב היה מניח לו תפילין של יד, ובשעה שהילד היה מברך על התפילין היו משתיקים את כל המתפללים ומקשיבים לברכת הילד ועונים לו כל הקהל ״אמן״. אחר כך הוא היה מכבד את הסבא, אם היה נוכח במקום, לסייע לילד להניח תפילין של ראש. בסוף התפילה היה מכבד הרב את הילד לקרוא את ההלכה היומית, ואחר כך היה מסביר אותה. הכול בשביל לכבד ולייקר את נער בר המצווה, שיבין שהוא טוב ויקר ומוערך, כדרכו של מרן הרב.
בעניין זה מסופר הסיפור הבא: הגעתי עם אבי שיחיה ועם סבי לבית הכנסת, כולי נרגש. הוא היום הראשון שבו אני מניח תפילין. הייתי נרגש כמובן מהתפילין, אבל גם מכך שידעתי שביום הזה אהיה ממש קרוב לרב אליהו, שכל כך אהבנו אותו. ידעתי שאקבל ממנו תשומת לב מיוחדת, וזה ריגש ושימח אותי במיוחד.
הרב הושיב אותי לידו, ואני פתחתי את תיק התפילין בידיים רועדות, הוצאתי אותן ממנו והתכוונתי להתחיל להניחן. אלא שאז רמז לי הרב בשקט שמשהו לא תקין. לא הבנתי, הרי אבא לקח את התפילין לבדיקה, והכול נראה בסדר גמור. מה לא עשיתי בסדר? הרב ראה את המבוכה שלי, חייך ואמר: ״לא נישקת את התפילין. כשמוציאים את התפילין מהשקית צריך לנשק אותן, ורק אחר כך להניח״. עכשיו חייכתי גם אני, נישקתי את התפילין בהקלה, והרב הוסיף ואמר: ״בתפילין כתוב 'וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ'. כך אנחנו מגלים את אהבתנו לה׳ ולמצוותיו״.
מאז, בכל פעם שאני מוציא את התפילין מהשקית, אני מנשק אותן בחיבה ונזכר ברב זצוק״ל, שחיבב עלי את המצווה הזאת במיוחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה