עזות דקדושה
לרב מרדכי אליהו זצוק״ל היתה עזות דקדושה. כשהיה צריך לעשות משהו, היה אומר לנו: "תעשה. אתה מה אכפת לך?" עם זאת, היה רגיש מאוד לאנשים. אם היינו מלווים אותו בדרך רחוקה, הוא היה זוכר איפה גר כל אדם, וכשהיה מגיע לצומת שהוא צריך לפרוש בה, היה הרב אומר לו למהר כדי שיגיע לביתו בזמן, שלא יחכו לו.
הרב כיבד מאוד את הרבנית שתחיה, ויחד עם זאת רצה מאוד להעביר את השיעור גם כשחזר מנסיעות ארוכות וכד'. כשהרב היה חוזר מחו״ל או מנסיעות ארוכות, היינו מחכים לתשובה האם יהיה השיעור או לא, והשיקול היה הרבנית. אם היא דואגת לרב – לא יהיה שיעור. כי אם היא לא תשמור על הבריאות שלו, מי ישמור? התלמידים היו שואלים את הרב שאלות בלי להתחשב בזמן שלו ובצורך שלו לאכול או לנוח.
כשהיינו הולכים עם הרב בעליות, התלמידים לא היו מפסיקים לשאול שאלות. והעוזרים, הרב מוצפי או רבי שלום קנוניאן הכהן, היו אומרים לנו לפעמים: תנו לרב לנשום בעלייה. תשאלו שאלות במישור או בירידות. אבל הרב תמיד היה עונה, בירידות או בעליות. לא משאירים שאלה הלכתית בלי תשובה.
(משה כהן, בית-אל)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה