סיפר אחד מעוזרי הרב מרדכי אליהו זצוק״ל: באחת הפעמים שהייתי במשרד הרב זצ״ל, ראיתי מחזה מדהים. הרב ישב בחדרו עם שגריר גרמניה הארוכה ויייצג את היחס של מדינתו לישראל. היה ניכר כי הפגישה הזו היא למורת רוחו, אבל הוא נהג בכבוד כמו שנוהגים בכל אדם שנברא בצלם.
בכל עת השיחה חיכו באולם ילדים שבאו לשמוע את דברי הרב. אנחנו, שלא רצינו להפריע לפגישה החשובה, לא אמרנו לרב שהילדים מחכים בחוץ. אבל אחד ההורים שלא ידע מהפגישה החשובה נקש בדלת הרב ואמר שילדים מחכים לרב זמן רב באולם.
הרב נזדעזע. הוא ביקש את סליחת השגריר הגרמני ואמר לו כי הוא חייב לסיים את השיחה לצורך דבר חשוב מאוד שמחכה לו בחוץ. הוא נפרד ממנו בכבוד ויצא לדבר עם ילדי ישראל בנחת רוח, בשלווה ובמאור פנים גדול. המנהל של התלמידים היה נבוך מכך שאחד ההורים הפסיק את השיחה של השגריר הגרמני בגלל התלמידים והתנצל על כך. אבל הרב אמר לו שצריך להודות לאותו הורה, כי הילדים חייבים להבין שהם יותר חשובים מהשגריר, כיוון שהם בני מלכים ממש, וחשובים יותר מכל מכובד שבעולם.
אחרי דברי הרב אמר המנהל: אני חשבתי שאני מביא את התלמידים שלי ללמוד תורה וגדולה. אבל מסתבר שבאתי בעצמי ללמוד את השיעור הכי גדול של החיים.
בדומה לזה, סיפר הרב יוסף אליהו שליט״א על מפגש של הרב עם דוד לוי שהיה אז סגן ראש הממשלה, והרב קיצר את פגישתם לטובת חלוקת סידורים לילדים. דוד לוי טען כלפי הרב על קיצור הפגישה, אך הרב הסביר שעל אף כבודו וחשיבותו, הילדים קודמים. הרב ביקש מדוד לוי להתלוות אליו ויחד יצאו אל הילדים, שם חילק הרב את הסידורים בנחת. אחר כך אמר דוד לוי לרב שהוא בעצמו התחנך מהמעמד, שכן הוא למד להבין כמה חשובים הילדים וכמה צריך להשקיע בהם.
כאמור, יש עוד עשרות רבות של סיפורים כאלו, מאוד מגוונים בגילים, בסגנונות ובתוכן הדברים. כרגע אין כאן מקומם, ובהמשך נגיע לחלקם.
האם כל אלו נבעו רק מהיות הרב יתום? ודאי שאין רצוננו שילדים ואנשי חינוך יהיו יתומים חלילה רק כדי שיגדלו להיות רגישים. מהן אם כן התובנות השכליות העומדות מאחורי גישה כזאת? הרי היא גוזלת זמן יקר ערך, באה על חשבון דברים חשובים אחרים, ויש בה ביטול תורה ופגיעה בכבודה. הרי אין ציפייה מהראשון לציון לכלי ממוצע להגיע לכך. בלי שאוכל לוודא, ניתן לראות בדבריו של הרב, בדרשותיו, בספריו וגם בסיפורים עליו, שיכול ללמד שהיחס המיוחד לילדים ולתלמידים נבע גם מהשקפה עמוקה שהכילה כמה תובנות, ונציין אותן בהמשך.
משימתנו להאהיב את התורה על הילדים, ליצור חיבור ביניהם לתורה, "וגם כי יזקין לא יסור ממנה". לפנינו עומדות נשמות גדולות וכך יש להתייחס אליהן. הם דור העתיד עליו יעמוד עם ישראל בעוד כמה עשרות שנים. ההבנה היא שהילדים הם חומר רך שניתן לעצב אותו ומחובתנו לעצב אותו נכון, ובנוסף הם חוליה בשרשרת הדורות של עם ישראל. תפקידנו לדאוג לחוליה הזו שתהיה טובה וחזקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה