הרב שחייך למי שהכשיל אותו

סיפר נחמן חיים: הייתי ילד כבן עשר, והגעתי עם אבי ע״ה לשיעור בבית הכנסת "מנחת יהודה". אהבתי מאוד להסתכל על הרב מרדכי אליהו זצוק״ל, אבל בכל פעם שהרב שהה בסוף השיעור הייתי חיכיתי יחד עם הקהל הגדול בסוף השיעור, כדי לזכות לראות את פניו של הרב, אלא שהמזכיר מהמקהל מתבקש לא לעכב אותו. כאמור, הייתי ילד, ולא הצלחתי להתגבר על הרצון שלי לקבל ממנו ולו מבט קטן. כאשר הרב חלף על פניי, אחזתי בגלימתו. את מה שקרה רגע אחר כך לא יכולתי לשער, מתברר שמשיכת הגלימה גרמה לכך שהרב מעד. אני כמובן חששתי מאוד ונבהלתי ממה שעשיתי, אבל הרב עט לאחור, ובמקום לכעוס עליי חייך אליי חיוך גדול, סימן לי להתקרב וביירך אותי. עד היום כשאני חושב על הרגע הזה, אני מרגיש חיבוק גדול שהרב זצ״ל חיבק אותי. אשריי שזכיתי.