הכפרי הפשוט והכומר הרשע

מעשה ביהודי אחד כפרי שלא למד תורה מקטנותו, אבל היה בעל אמונה. היתה לו עגלה שפעם בשבוע היה מביא בה ירקות מהכפר לעיר. והנה פעם אחת בא לעיר כרגיל ומצא כל החנויות סגורות ואפילו ילד אחד לא נמצא ברחובות ולא ידע מה קרה. רק שמע קולו של בכיות, הלך באותו כיוון וראה בית הכנסת הגדול מלא מפה לפה וכולם בוכים. שאל מאחד: "מה קרה?" אמר לו: "אין אתה יודע? הלא ששני ימים כל ישראל בתענית ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שיבטל מעלינו הגזרה הזאת. והגזרה כך היתה: שבאותה העיר היה כומר רשע גדול ורצה לנקום מישראל על ידי עלילות דברים. בא לפני המלך ובקש ממנו הרבה שיוציא המלך כרוז כזה: בעוד שבוע ימים, אם יש חכם בישראל, צריך שיעמוד לפני המלך ביום פלוני בשעה פלונית. ושם על ידי המלך יעמוד כומר אחד שרוצה לשאול שלוש שאלות, אבל בלי דיבור, רק ברמזים בלבד בפנטומימה. והעונה גם כן צריך להשיב לו ברמזים. ואם לא יצליחו היהודים, סכנת גרוש מרחפת עליהם וזוהי צרה גדולה."

כששמע הכפרי את הדברים האלה, רץ אל הרב הקדוש הזקן בתוך בית הכנסת שהיה מעוטף בטלית ומכותר בתפילין ופניו ממש על הרצפה ויורד ממנו דמעות כמים. אמר לו: "כבוד הרב, מה אתם כל כך מצטערים? בעזרת השם אני הולך תכף ומיד אל המלך ואני אשיב לכומר. אתם תפסיקו את הבכיות ותלכו הביתה."

הרב וכל הציבור כששמעו את דבריו חשבו אותו למשוגע. אבל הכפרי נסע בעגלה שלו ישר אל המלך. באמצע הדרך מצא יהודי אחד. אמר לו: "תעשה לי טובה, תמכור לי חתיכת גבינה כשרה, בגלל שאני רעב." היהודי נתן לו ככר גבינה לבנה. הכפרי שם בחיקו והלך.

ומכיון שהוא היה לבוש הדיוט, שומרי ארמון המלך הכירו בו שהוא בעצמו הדיוט ולא נתנו לו להכנס לפני גדולי המלכות. התפתח בין השומרים ובינו צעקות. אותו הרגע נכנס אותו הכומר ושאל ממנו: "מה אתה רוצה יהודי?" אמר לו שהוא בא לתת תשובות, הוא מוכן להשיב על כל החכמות. צחק הכומר ואמר לו: "אם אתה חכם ונבון, איפה הכבוד שלך? הלא הבגדים מכבדים את האדם?" ענה לו: "זה לא עסקך. בין היהודים כך הוא."

תכף הודיעו למלך שבא עגלון יהודי ורוצה להשיב את השאלות. אבל לא נאה להכניס את היהודי הזה בבגדים סרוחים. שלח לו המלך בגדים נקיים והכניסוהו למרחץ וילבשם ויבוא. לא קיבל היהודי בשום אופן. המלך עלה בדעתו שיכול להיות שבאמת הוא פיקח גדול גדול, רק שמראה את עצמו כטיפש. המלך נתן לו להכנס עד הפתח ולא יותר, כי לא כבוד למלכות להכניסו כמו שהוא. והכומר והמלך עמדו מרחוק עם כל גדולי המלכות שהתאספו באותה שעה לראות מה השאלה ומה התשובה.

כשנכנס היהודי עד הפתח וראה את הכומר עומד על ידי המלך בגאוה ועוז, אמר לו היהודי: "דע מה למעלה ממך."

עכשיו בא לשאלה. הכומר הוציא שתי אצבעות ממול היהודי. והיהודי הוציא אצבע אחת ממולו. נשתנו הפנים של הכומר. השביע המלך לכומר שלא ישקר: "תגיד לי את האמת, מה שאלת ומה ענה לך?"

אמר לו הכומר למלך: "אני אמרתי לו שיש שני אלוה בעולם, והוא ענה לי שיש אלוה אחד בעולם. זוהי שאלה ראשונה ופתרונה."

שאלה שניה: הכומר הראה ליהודי חמש אצבעות פרודות אחת מהשניה, והיהודי הראה לו אגרוף. אמר לו המלך: "מה זה?" אמר הכומר למלך: "רמזתי לו: אתם אומרים שיש אלוה אחד בעולם, למה אתם מפוזרים? ענה לי שעתידים להקבץ על מקום אחד." זהו האגרוף.

בשאלה השלישית לקח הכומר בקבוק יין אדום, הראה ליהודי מרחוק. כשראה היהודי את היין האדום, תכף הוציא מכיסו את ככר הגבינה הלבנה והראה לו. ראה המלך שהכומר הולך ומתעלף. אמר לו המלך: "שמע אנוכי. הרשיתי לך על מה שבקשת ממני. עכשיו תגיד לי: מה זה היין והגבינה?"

אמר לו הכומר: "אדוני המלך, יין אדום זה דם. אמרתי לו: אתם שפכתם דם נביא שלכם בתוך בית המקדש. ואיך תתקבצו כמו שאתה אומר? והוא הראה לי גבינה לבנה. כתוב בתורת ישראל: אם יהיו חטאיכם בשנים כשלג ילבינו."

אותו הרגע שמח המלך ביהודי ונתן לו מתנה הגונה ושלח אותו.

למחרת בעתונות יצא דבר המלך על המעשה שהיה אתמול. פתאום בא אחד ועתון בידו ואמר לרב: "אדוני הרב, העגלון שהיה פה אתמול, נכון שהלך ועמד לפני המלך והכומר? וזה פלא! הנה כתוב בעתון: שאלה ראשונה כך וכך, והשניה והשלישית." והוציא כרוז המלך שהיהודים זכו ונתבטלה הגזרה.

תכף הפסיקו את תעניתם. שלח הרב אחרי הכפרי שיבוא, ובא.

סביב לרב התאספו כעשרים רבנים מגדולי התורה כדי לראות את הכפרי ולשמוע ממנו. נתנו לכפרי כסא לשבת על יד הרב ושאל ממנו: "ידידי, תגיד לי, שאלה ראשונה מהכומר מה היתה?"

אמר לו: "הוא הראה לי שתי אצבעות. אני הבנתי שרוצה להוציא ממני שתי עיניים. ואני הראתי לו אצבע אחת, שיבין שאני לא פחדן, כלומר: באצבע אחת אני מוציא את שתי עיניו."

התחילו כולם לצחוק. כך לא היה כתוב בעתון. הבינו שזה היה באמת נס.

המשיך: "תגיד לי, מה היתה השאלה השניה?"

"הראה לי חמש אצבעות. רצה לתת לי סטירה. ואני הראתי לו אגרוף. אם תרצה לתת לי סטירה באגרוף שלי, אני אוציא את השניים שלו."

ונתמלא כל החדר צחוק.

אמר הרב: "טוב, השאלה השלישית מה היתה?"

אמר לו הכפרי: "כמדומה לי שפחד ממני. הלך והביא בקבוק יין. אני ידעתי שרוצה לפייס אותי, ואני נתתי לו גבינה לעשות שלום בינינו."