ב-13 בינואר 2006, חמישה גברים נכנסו דרך דלת הכניסה של סניף בנקו ריו באקאסוסו, פרבר עשיר של בואנוס איירס, והודיעו על שוד.
בתוך דקות ספורות, 23 בני ערובה ישבו בפנים ויותר מ-100 שוטרים הקיפו את הבניין. אנשי המשא ומתן יצרו קשר. השודדים נראו רגועים, כמעט תיאטרליים. בשלב מסוים הם הזמינו פיצה לבני הערובה. אחר כך הם שרו "יום הולדת שמח" לעורכת דין בין השבויים.
ארגנטינה צפתה בכך בשידור חי בטלוויזיה. מה שאף אחד לא ראה היה מה שקורה מתחת לרצפה. המנהרה הייתה בבנייה במשך שנתיים, ונחפרה על ידי צוות בראשות פושע מקצועי בשם פרננדו אראוחו, שבילה חודשים בלימוד רשת הביוב של בואנוס איירס. בעוד שמשבר בני הערובה העסיק כל מצלמת משטרה ומנהל משא ומתן, שאר החבורה הייתה בתוך הכספת ועבדה דרך 143 מתוך 400 כספות.
ההיסטוריה של קריסתה הכלכלית של ארגנטינה הפכה את הקופסאות הללו לאחסון המועדף על העשירים, מלאות במזומן, תכשיטים וחפצי ערך שהוחזקו במכוון מחוץ למערכת הבנקאית. כאשר הכספת התרוקנה, הצוות טיפס חזרה למנהרה, העמיס שלל בשווי בין 15 ל-20 מיליון דולר על רפסודות מתנפחות, וחתר דרך מערכת הביוב אל טנדר שחנה מעל פתח ביוב מספר רחובות משם. כאשר כוחות מיוחדים פרצו לבסוף לבנק, השודדים נעלמו. מאחור נותרו 23 בני ערובה ללא פגע, שורה של רובי צעצוע ופתק בכתב יד שבו רשום: "בשכונה של עשירים, בלי כלי נשק או טינה, זה רק כסף ולא אהבה".
המשטרה הייתה חסרת אונים עד שאשתו של אחד השודדים (רובן דה לה טורה) גילתה על השוד והלשינה עליהם מתוך נקמה אישית (לרובן הייתה מאהבת).
בזכות ההלשנה נתפסו חברי הכנופיה, כולל המוח שמאחורי המבצע, פרננדו אראוחו. הם נשפטו לתקופות מאסר שונות אך כולם שוחררו כעבור מספר שנים.
מרבית הכסף שנשדד מעולם לא הוחזר.
על השוד יצא הסרט הארגנטינאי "שוד המאה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה