גמ' נדרים (מט:): "דביתהו דרבי יהודה נפקת, נקטת עמרא (אשתו של רבי יהודה מצאה פעם שמוכרים גיזי צמר בזול) עבדה גלימא דהוטבי (עשתה מאותם גיזים כעין בגד צמר להתכסות בו), כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה, וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי (תפרה את הבגד בחכמה שלא יהיה מתאים לנשים או לגברים בלבד, אלא שיהיה מתאים לשניהם, וכך היו משתמשים היא ובעלה לסירוגין, וזאת משום שלא היה זה מעיל גמור אלא כיסוי בעלמא). . .
זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל (הוא היה הנשיא) תעניתא, ר׳ יהודה לא אתא לבי תעניתא, אמרין ליה לא אית ליה כסויא (לא הלך לעצרת התענית. אמרו לר״ג שר״י לא בא כיון שאין לו בגד ללכת בו), שדר ליה גלימא ולא קבילת, דלי ציפתא ואמר ליה לשלוחא חזי מאי איכא, מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא (שלח לו גלימה ולא קבלה ר׳ יהודה, כי הסתפק במועט במינימום שצריך וזהו, ונעשה לו נס כשהרים את השטיח שעליו ישב והנה זהובים לרוב)."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה