אלפי ילדים הגיעו לחלאקה אצל הרב מרדכי אליהו זצוק״ל. אפשר לסיים ברגע את הטקס, לגזור תלתל, לברר קצרות ולשחרר. ומי שיעשה כך, ראוי להערכה גדולה. זו השקעת זמן לא קטנה במאות ילדים בכל פרק זמן קצר.
הרב היה נוהג אחרת. מוודא שיש מצלמה, נותן שיער גזור שהילד ישמור, בנחת ובהארת פנים, כאילו מדובר באירוע של מצווה דאורייתא.
ואכן הייתה זו מצווה דאורייתא מכיוונים שונים — חסד, חינוך, מסירת תורה, הכרת הטוב — וכך אכן נהג הרב.
מספרת גב׳ מיכל תשובה: כולם יודעים שהרב מרדכי אליהו זצוק״ל היה איש גדול. כל מי שהביט פעם אחת בפניו הקדושות יוכל לספר על האור שבקע מהן, בבחינת "יאר פניו".
אנחנו רוצים לספר דווקא על הדברים הקטנים. על היחס לילדים הקטנים ולאנשים הפשוטים. כשבאנו אליו לחלאקה של הבן הבכור שלנו, נכנסנו לביתו בחיל וברעדה. הרב קיבל אותנו במאור פנים, ממש כבני מלכים. ידענו שזה עתיד להיות כך. סיפרו לנו שזו דרכו של הרב, ובכל זאת הדהים אותנו מאוד.
הגיע זמן החלאקה, הילד היה מוכן, המצלמה מוכנה. . . שכחנו להביא מספריים? ! שכחנו לביתנו מספריים. הרב מרגיע אותנו, מחפש במגירות, הרבנית מצטרפת לחיפושים. בסוף נמצאו מספריים והרב גזר את שערו של הילד. אנחנו הרגשנו מעט לא בנוח. איך שכחנו דבר כל כך בסיסי? הסתכלתי על הרב, הוא לא הראה אפילו סימן קטן של חוסר נחת. בשבילי זה שיעור מוסר לכל החיים.
אחר כך עברנו ללבישת הציצית הראשונה. הרב שאל את בננו: "אתה יודע לברך על הציצית?" הילד בביטחון של ילד בן שלוש השיב: "בטח", והחל לברך: "ברוך אתה. . . אשר יצר את האדם בחוכמה. . ." הרב לא הפסיק את הילד ונתן לו לסיים את הברכה, בלי לתקן או להעיר. הוא הקשיב לו במבט מלווה, מלא אור ותמיכה. רק אחרי שהילד סיים את הברכה, ליטף הרב את לחייו של הילד, אמר לו מילים טובות ולימד אותו לברך על הציצית מילה במילה.
אחרי חלאקה של בן אחר שלנו, כשכבר פנינו לצאת, חזר אחד מהילדים לרב וביקש: "הרב, תברך אותי שאהיה רב גדול". אנחנו הרגשנו מבוכה מהבקשה של הילד. אבל הרב היה מבין יותר מכולנו לנפשם של ילדים. הוא חייך את החיוך המיוחד שלו, הניח את ידו על ראש הילד ואמר: "אמן, כן יהי רצון".
אנחנו מרגישים שהיחס של הרב בנה את הילדים שלנו. בזכותו הם רוצים להיות רבנים גדולים. זה בנה גם אותנו. כל מפגש שלנו עם הרב העלה אותנו בשלבי סולם החיים למקומות שלא היינו יכולים להגיע לבד. בזכותו אנחנו מצליחים להרגיש את האמת, את האמונה, את ה׳. בזכותו אנחנו מרגישים את ה׳ בכל מרוצת החיים. יהי זכרו ברוך.
עדות נוספת: שעת בוקר מוקדמת בבית הכנסת "היכל יעקב". זה עתה סיים הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ״ל את תפילת שחרית במניין הנץ, וכבר נעמד לידו תור ארוך של פונים, איש איש עם שאלתו ובקשתו במגוון נושאים שונים. הרב משיב לכל אחד במתינות ובהסברת פנים, וכשהתור מידלדל, מגיע אחד מיועציו ומסייע בידו לכיוון פתח בית הכנסת. אלא שמצפים לרב ילדי חלאקה חגיגיים מלוויים בהוריהם נרגשים.
הרב, שגילו נושק לגבורות, נוטל את המספריים ונעמד עדין ו. . . רגע. לפני שהוא גוזז הוא פנה לפעוט ואמר לו: "תסתכל ישר לאמא שלך, בכדי שהתמונה תצא יפה". פרטים קטנים ששייכים לענקי הרוח.
וגם כשהרב היה אחרי ניתוח, הוא ידאג שתמונות החלאקה שיישארו לילד יהיו כאלה שישמח בהן, כפי שתיארה הרבנית שרה אליסף: הייתי בבית הרב. הרב היה אחרי ניתוח קטרקט ועינו חבושה. הגיעו זוג עם ילד כדי לעשות לו חלאקה. הרב לקח את המספריים, הגיש אותם לילד ואמר לו: "המספריים שלך. אם אתה רוצה לחתוך תלתל, תן לי את המספריים שאגזור". ההורים והילד רצו להצטלם עם הרב. הרב ביקש מהרבנית רשות להוריד את התחבושת כדי שהתמונה באלבום של הילד תהיה מוצלחת. הרב הוריד את החבישה לתמונה ואחר כך חבשו לו שוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה