מעשה שהיה מנדי שייקביץ
"לא לירות! יש לו ציצית"
בשמחת תורה תשפ״ד התארחו סא״ל גיא מדר ומשפחתו, תושבי היישוב כרמי קטיף, אצל הורי אשתו בקריית גת. אזעקות בלתי־פוסקות קרעו את שלוות הבוקר, והוא הבין שמתרחש אירוע חריג.
הוא היה אז מג״ד הסיור המדברי של הטייסת הדרומית באודות עזה. כדי להבין מה קורה התקשר לחמ״ל של כרם שלום, הגזרה שעליה פיקד. "יש פשיטה לסופה", נאמר לו.
"כשאומרים שיש פשיטה לסופה, זה כאילו כנסו לי לבית", הסביר לאחר מכן. לבוש בבגדי חג, וברשותו אקדח אישי בלבד, יצא מייד דרומה.
תחילה הגיע לאזור צומת עולמים. נגלו לעיניו מראות שקשה לתאר במילים. בצידי הדרך היו פצועים וחללים רבים. הוא עצר את רכבו והחל לעבור מאדם לאדם בניסיון לסייע.
בשלב מסוים חברו אליו כמה שוטרים. ופתאום נפתחה לעברם אש. גיא זיהה את המחבל והיורה והחיל אותו. בשלב מסוים ראו המחבלים דוהרים על חמישה אופנועים. מאחר שהמחבלים לא ידעו על קיומם, הצליחו לפגוע בהם.
"היינו בחינות של אנשים ובחינות של אמצעי לחימה, סיטואציה מפחידה", סיפר גיא. "ואז הגיעו המלאכים". זה היה צוות יס״מ דרום, ששעט לכיוון רעים, בלי להיות מודעים למחבלים שממתינים מעט אחרי הצומת.
בצוות היס״מ היה גם גיבור ישראל רני גואילי ה״יד, שנפל בקרב במהמך ונחשף מחלה בעקבות פציעה. לא היה מסוגל לשבת מנגד, והצטרף ללחימה.
גיא יצא וסימן להם לעצור, כדי שלא ייכנסו למארב. בשלב מסוים חלף על פניהם רכב מחבלים, ונסע לכיוון סעד או נתיבות. גיא ורני העריכו שהמחבלים מתעתדים לחבור לחבריהם שכבר נמצאים שם. יחדיו עלו לרכב ויצאו בעקבותיהם. ואולם הרכב נעלם והם חזרו לצומת עולמים.
באותו שלב החמיר המצב בצומת. רכב משטרתי נוסף, שרדף אחר רכב המחבלים וחזר לצומת, חטף ירי אר־פי־ג׳י. "הבנתי שאנחנו הבאים בתור", מספר גיא, "אבל לא הצלחתי לזהות את מקור הירי על הרכב. האצתי ככל שיכולתי".
בשעת הנסיעה הבחין במחבלים רבים על הכביש. הוא האיץ ודרס אחד מהם. בשלב זה נפתחה לעבר הרכב אש תופת. הרכב פשוט התפרק מהירי. רני נפגע, ושניות אחר־כך חטף גיא כדור בקרסול רגל שמאל. הוא ניסה להאיץ, אבל גם הרכב נפגע. מאחר שזו הייתה ירידה, הרכב המשיך ונסע עד שעצר.
"יצאנו מהרכב. רני עשה לעצמו חוסם עורקים בירך. גם אני בחנתי את הפציעה שלי. הרגשתי צמא נורא, אולי בשל אובדן דם". באצילותו הרבה נתן לו רני את טיפות המים האחרונות שנותרו לו בשלוקר האישי.
רני הסתתר בין העצים ומשם צלף במחבלים שהתקרבו, וגם סיפק מידע לחבריו מהיס״מ שנותרו בצומת. כחמישה דקות נלחם לבדו, עד שאזלה לו התחמושת, והוא הפסיק לענות לחבריו.
גיא ניסה למצוא מסתור בשדה. הוא זחל עוד כמאה מטרים עד שאזלו כוחותיו. הוא ניסה להזיז את אצבעות הרגליים, אך הרגל לא הגיבה. "נשכבתי, החזקתי את הנשק עליי ואמרתי לעצמי: מי שיבוא יבוא. . ."
אחרי כמה דקות הגיעו שני טנדרים לאזור. גיא שמע את המחבלים מדברים ביניהם. "אני מבין שעוד שניה יבחינו בי ואני הולך למות", שחזר. המחשבות על אשתו וילדיו חלפו בראשו. ואולם בנס המחבלים לא הבחינו בו.
ארבע שעות שכב כך, חסר יכולת לזוז. זקוק לדחיפות למים, מאבד דם. הרכב הצבאי שנסע על הכביש לא ראה אותו. בעודו מטושטש ניסה להתרומם, ואז הופיעו מול עיניו כתמים שחורים. הם הבחינו בו והחלו מתקרבים לעברו. שמע אחד מהם צועק: "זוז, אני נותן בו צרור!", צעק מישהו אחר. העובדה שגיא היה לבוש בגדים אזרחיים, מוכתם בדם, גרמה למחבל לחשוב שהוא מחבל.
שני לוחמים הגיעו להתקרב. המרחק הצטמצם והלך. ופתאום נשמעה צעקה: "יש לו ציצית!". אחד הלוחמים הבחין בציצית שבציצה שבחולצתו. גיא מספר שלא נהג ללכת בציציות בחוץ, אך במהלך הקרבות הציצית יצאה החוצה והצילה למעשה את חייו.
גיא יצא במצב קשה, פצוע פציעה חמורה ברגל וביד. הוא עבר שני ניתוחים וחמישה חודשים של שיקום. לפני כחצי שנה מונה למפקד חטיבה יואב (חטיבה 406) בעוצבת אדום (אוגדה 80).
נס הציצית של גיא התפרסם בכל העולם ועורר גל התעוררות רוחנית. לוחמים רבים ביקשו להשיג ציצית. ובשל הביקוש הגדול כמו ברחבי הארץ והעולם, מיזמים רבים של רכישת ציצית ותרומת ציצית יוחלקו לחיילים.
(על־פי סיפורו בראיונות)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה