שלח לחמך ... כי ברוב הימים תמצאנו

סיפור הפרשה: נאמר בפרשה ''התיצבו וראו את ישועת ה' ''. אדם צריך לדעת שיש דברים שהוא איננו מסוגל לחזות בהם מראש, כי אין לו את המשקפת הנדרשת לכך. אנחנו נתקלים בבעיה ונראה לנו שלא נוכל לצאת ממנה, כמו נמלה שסוחבת גרגיר קטן של חיטה ונתקלת בגבשושית חול קטנה וחושבת שיש לפניה מחסום ענק. אנחנו צריכים להתרגל לעובדה שהעולם לא מתחיל ולא נגמר בגובה העיניים שלנו, צריך להסתכל קדימה ולמעלה ''דע מה למעלה ממך''. אדם צריך לעשות את המעשים הטובים והישועה תבוא. מסופר במדרש קהלת רבה על התנא בר קפרא שהלך ליד חוף ימה של קיסריה וראה אניה שטבעה בים. תוך כדי שהוא צופה בטביעת האניה הוא רואה אדם שניצול מהטביעה והיה נראה במצב עלוב ביותר. בר קפרא ניגש אליו ונתן לו שני סלעים – סכום כסף גדול בתקופה ההיא. לאחר מכן הזמין בר קפרא את האיש לביתו, נתן לו לאכול ולשתות וכאשר האיש התכוון לצאת מביתו הוא העניק לו עוד שלושה סלעים. לאחר אותו ארוע עבר זמן רב וחבורת יהודים נפלה בשבי של חייליו של הקיסר הרומאי ששלט באותה תקופה. בר קפרא שהיה נחשב כמקורב למלכות נבחר לצאת לארמון הקיסר כדי לנסות לשכנעו לשחרר את היהודים. בר קפרא לקח סכום גדול של 500 סלעים כדי לשחד את הקיסר. כאשר הוא נכנס לארמון הוא פוגש את אחד השרים. אותו שר בראותו את בר קפרא קם לכבודו. מיד התברר לבר קפרא שהשר הנכבד הוא אותו האיש שניצל מטביעת הספינה ובר קפרא עזר בעת צרה, ובמשך הזמן עלה לדרגה של שר אצל הקיסר הרומאי. כאשר הוא הבין מדוע בר קפרא הגיע לארמון הקיסר, הוא אמר לבר קפרא שחמש מאות הסלעים נתונים לו במתנה והוא ישחרר את כל היהודים, וזאת כגמול על החסד שעשה לו בר קפרא באותה העת. מסיים המדרש את הסיפור בפסוק: ''שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו''.