בס''ד
*מענין לענין, זכורני לפני כארבעים שנה, שמצבו הכספי אצל אאדמו "ר הרה״ק מלעלוב זי״ע (ÓÂÈ „"È „"Ë (˙·היה דחוק מאד, בלית ברירה יצא לחוץ לארץ כדי לאסוף תרומות לצרכי ביתו, נדד ללאנדאן ולאמריקע ושהה שם כחצי שנה עד שלבסוף הצליח לאסוף בעמל ויזע סכום מכובד. בסיום מסעו ביקר בטאראנטא שבקאנדא והתאכסן שם אצל משפחת וועכטער, בהיותו שם ביום שבת קודש נכנסו גנבים לבית האכסניא וגנבו את כל צרור הכסף, והיה הדבר לפלא שזולת צרור זה לא שלחו ידים בשום דבר אחר מחפצי הבית, בעה "ב הצטער וחשש מאד מתגובתו של אאדמו "ר זי״ע, אולם כשמוע אאדמו״ר את דבר הגניבה יצא מיד בריקוד ובמחול ושר ניגוני שבת מרוב שמחה וחדוה, וגער בבעה "ב הנוטה לחשוב ולהצטער מכך בעצם היום הזה – יום שב״ק, כראות כן בעה״ב הלך מיד לפרסם דברים כהווייתן בקרב כל בני העיר, והבינו כולם שאיש קדוש שוכן בקרבם, ולמוצש "ק שיחרו רבים לפתחו ונתנו לו נתינות הגונות, וחזר לביתו בארה״ק כשבכיסו סכום גדול יותר ממה שאסף בתחילה. וראו בעיני בשר את הבטחתם של חז "ל (˘·˙ ˜ÁÈ' (: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו ', וכביאורו של ה׳אליה רבה' (ÔÓÈÒ¯ Ó ·Ò (‚"˜ששכר זה הוא מדה כנגד מדה, שהרי הסמ "ק כתב (ÔÓÈÒ¯ Ù (‡שמחובת האדם לחשוב בשבת כאילו כל מלאכתו עשויה (ÈÈÚ' 'Âˢ '¯Â Á, (ואע״פ שמצד הדין מותר להרהר בעסקיו בשבת ורק הדיבור אסור, מכל מקום בכלל עונג הוא להסיח דעתו מכל צרכיו ושלא יהרהר כלל בחפציו ובעסקיו אלא יהא דומה לו כאילו כל מלאכתו עשויה, ובשכר שהוא מתגבר על עצמו 'לפנים משורת הדין' ומסיח דעתו לשמוח ביום השבת כאילו כל מלאכתו עשויה, לכן יזכה שכך יהיה באמת ותיעשה מעצמה כל מלאכתו, וימלא השי״ת כל משאלות לבו לטובה.
*הרה "ק רבי יצחק מווארקי זי״ע נשא את בתו של עשיר אחד שהיה מחזיקו על שולחנו, והמציא לו כל מחסורו ביד רחבה ונדיבה, באחד הימים נכנס הרה״ק מווארקי אל רבו ה 'חוזה מלובלין' זי״ע, אמר לו 'החוזה', אם יוצע לך להיות 'מלמד דרדקי' בכפרים ובעיירות – קבל נא את ההצעה, הרה "ק מווארקי לא הבין מדוע עליו לעזוב את חק לימודיו ואת ביתו בעת שלא חסר מאומה בביתו, שהרי חמיו העשיר מחזיקו על חשבונו, אך פשיטא שמששמע את ציוויו של רבו הקדוש הסכים לכך, וחזר לבית המדרש לאהלה של תורה, אדהכי והכי, נכנס יהודי מכפר פלוני אל החוזה, ושפך בפניו את מר לבו על בניו שהגיעו זה מכבר לגיל חינוך, ואינם מבינים מאומה מלימודם, אמר לו החוזה בבית המדרש יושב אברך בשם ר' יצחק, גש אליו ואמור לו ששלחתיך לקחתו למלמד לבניך, ותשלם לו סך ארבעים זלאטע 'ס עבור מחצית השנה הקרובה, ואכן הרה "ק מווארקי הלך עמו לכפרו, בהגיעו לשם שיגר מכתב לבני ביתו שבמחצית השנה הבאה לא יחזור לביתו, כי נבחר להיות מלמד באיזה כפר נידח בציווי קדשו של הרבי 'החוזה מלובלין', מה נשתומם הרה "ק לקבל מכתב תשובה מבני ביתו – כי טוב עשה, שבכך יוכל להביא טרף לביתו, באשר 'אנשי צבא' הצרפתיים נכנסו לעיר אחר שובם ממלחמה, ובזזו מכל הבא ליד, ואף את אבי – השווער (ÂÈÓÁ (בזזו, השאירוהו נקי מנכסיו, ולרש אין כל. הרה "ק מווארקי החל במלאכתו, אך מהרה נוכח לראות שמוחם של הנערים אטום וסתום ואינם מבינים 'דבר וחצי דבר' מלימודיהם, קם ונסע אל רבו להזכירם בפניו, אמר לו רבו, מה לך כי תבוא אלי, העתיר בעדם בכל תפילה ותפילה, בקש עליהם ב׳אהבה רבה ', ובשאר תפילות שתיקנו להצלחה בתורה. חזר הרה "ק מווארקי אל הכפר, קיים עצת רבו, ואכן 'נפתחו לבם ומוחם ' של תלמידיו ואט אט החלו להבין את הנלמד. בכפר נידח זה לא היה כי אם מניין מצומצם של עשרה יהודים בלבד, ביום מן הימים פרצה תגרה בין שניים ממתפללי בית הכנסת, ויקם אחד ובייש את חברו ברבים, המתבייש הבטיח נאמנה שמיום זה והלאה שוב לא ידרכו כף רגליו בבית הכנסת (‡Û˘ È„Ú·˘ ÍÎ È·˙Ïˉ ÓÔÈȉ ÈÁÈ· „ÙÎ, (¯בכדי להרגיעו ניגש אחד מבני העיירה אליו, ואמר לו, דע לך, כאשר תקבל ב׳סבלנות' כל הבא עליך, בין לטוב ובין למוטב, באהבה ושמחה, תהיה מובטח לחיים של אושר וכבוד, והדברים נרמזו בכתוב (ËÓ ÂË' (וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול ', דלכאורה סותר הכתוב את עצמו ד׳ויט שכמו לסבול ' אינו 'מנוחה ', אלא דזה גופא אמרינן, 'וירא מנוחה כי טוב' - אם הנך רוצה לחיות על מי מנוחות, אזי 'ויט שכמו לסבול ' - הטה שכמך, והיה נכון 'לסבול ' כל מה שיבוא עליך, ועל ידי זה תנוח בשלום על מקומך. ככלות מחצית השנה נפרד הרה״ק מווארקי מהכפרי, ומשנשאל האם יחזור לאחר החג, ענהו רבי יצחק, כל בואי הנה היה רק על פי ציווי מורי ורבי, גם בנוגע להבא אשאל את פיו כדת מה לעשות, משם נסע רבי יצחק לובלינה אל רבו 'החוזה הקדוש ', אשר קיבלו בסבר פנים יפות, בתוך שיחתם שאלו ה׳חוזה', האם שמעת איזה 'דבר תורה והדרכה ' בכפר ששהית זה כמחצית השנה, ענהו הרה״ק מווארקי הרי כל תושבי הכפר בורים ועמי ארצות המה, והיאך יכולתי ללמוד שם אפילו דבר אחד מן התורה. . . עד שנזכר הרה״ק מווארקי בעובדא זו כשפרצה התגרה בבי כנישתא, ושם שמע דברים נפלאים אודות מידת הסבלנות, כשמוע 'החוזה ' דבריו אלו, נענה החוזה ואמר - זה הדבר שרציתי לשמוע מפיך, אכן כעבור זמן שב חותנו לעלות על דרך המלך ושב לעשירותו ולא חזר למלמדותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה