"תמים תהיה עם ה' אלהיך" (יח, יב)
רבי יעקב מוצפי זצוק״ל, היה נוהג לספר את המעשה הבא להמשיך איך בזכות התמימות של אשה בנה התרפא:
מעשה במשפחה שבנם הקטן היה בוכה יום ולילה, שלא כדרך כל התינוקות האחרים אלא בצרחות מחרידות, כל סדר יומו היה הפוך פעמים רבות לא היה רוצה לאכול כלל, וכן לפעמים לא היה נרדם בלילה אלא בוכה וצורח, הוריו ניסו בכל דרך איך להשתיקו ולהרגיעו, אך ללא הועיל.
הם פנו אצל רופאים ופרופסורים רבים, בכדי למצוא ממה נובעת מצוקת ובעית התינוק ולא נושעו, אז החליטו לפנות לרבנים מקובלים גדולים, וקיבלו מהם כל מיני סגולות וקמיעות אך עדיין המצב לא השתנה כלל.
והנה, באחד הימים האם הלכה ברחוב וראתה דף של חומש זרוק ברחוב, הרימה את הדף בכבוד רב, נשקה אותו ואמרה לעצמו זו סגולה טובה לבני שאניח את הדף הקדוש הזה מתחת לכרית שלו, ובטחה שבזכות הכתב והפסוקים הקדושים תעלה רפואה לבנה, וכן עשתה.
כאשר הגיעה לביתה, לקחה את הדף שמצאה ברחוב והניחה מתחת הכרית של בנה, והנה פלאי פלאות הילד מיד הפסיק לבכות ונרגע, והאם שמחה עד אין קץ.
לאחר זמן, חזר בעלה לבית ומיד בישרה לו אשתו את כל המעשה שבזכות הדף הקדוש שהניחה מתחת לכר התינוק הוא נרגע.
האב הסתקרן לראות את דף החומש מאיזה פרשה וחומש הוא, והנה כאשר לקח לידו והביט בדף חשכו עיניו, הדף היה לא פחות ולא יותר פרשת התוכחות והקללות, והתחיל לצעוק ולגעור באשתו: את יודעת מה הדף הזה, זה קללות? איך את מעיזה להניח דבר זה תחת הכרית של בננו, זה רק יכול להזיק לו! אבל מאחר ואשתו היתה תמימה ולא ידעה קרוא וכתוב האמינה בזכות הקדושה של הדף שתבוא הישועה, ולכן הניחה אותו.
והאמת היא, שהתמימות שלה לא רק שלא הזיקה כלל, אלא אדרבה עזרה לה ובאה הישועה.
ממעשה זה אנו לומדים שלהיות תמים וישר בדרך התורה והמצוות, זה דרך ההצלחה בחיים. (עלה אור)
מעשה באדם תמים שהיה מברך את בניו בערב שבת "אלו ואלו נשרפים בבית הדשן" כי לא היה יודע פירוש המילים והיו שמחים בזה מאד בשמים ומסדרים המילים לברכה
יתר על כן אף אם תצא חלילה קללה מהתמים בחשבו שזו ברכה, הרי יתברכו גם ממנו. וכמו שסיפר רבינו יוסף חיים מבבל זצ״ל על אדם תם עם הארץ שלא ידע להתפלל, ואפילו פירוש מלים של הפסוקים ושל תורה לא ידע. וה' יתברך חננו בעושר וברבוי בנים יותר מעשרים בנים זכרים. בבית הכנסת שבו היה מתפלל היה חזן שאומר הקרבנות בנעימה וכשמגיע לפסוק, "אלו ואלו נשרפים בבית הדשן", היה אומרו בנעימה מיוחדת יותר מכל התפילה. וזה העם הארץ שאינו יודע פירוש המילים חשב שכנראה תיבות האלו הם ברכות גדולות ובהם החזן מברך את הקהל, ולכן מגביה קולו בכדי להשמיע לציבור. במשך הזמן קלט את חמשת התיבות האלו בעל פה וכשהיו בניו נגשים לקבל ממנו ברכה בערב שבת היה מברך אותם ואומר: "אלו ואלו נשרפים בבית הדשן".
פעם התארח בביתו תלמיד חכם וכששמע אותו שמברך את בניו, – "אלו ואלו נשרפין בבית הדשן", אמר לו: מה אתה עושה? ! אתה מקלל את בניך ולא מברכם! ! אותו עם הארץ נדהם, והצטער צער גדול. בלילה באו לתלמיד החכם הזה בחלום מן השמים בכעס, ואמרו לו: דע לך שכשהעם הארץ הזה היה אומר את המלים הללו בתמימות בחשבו שזה ברכה, הקדוש ברוך הוא היה לוקח את המילים ובחסדו מסדר אותם לברכה. כשקם אותו תלמיד חכם משנתו נצטער עד למאוד.
ועל כיוצא בזה דרשו, "ודגלו עלי אהבה" ודילוגו עלי אהבה, שאף על פי שהוא מדלג אותיות או תיבות, ובזה משתנה משמעות הדברים, או תתהפך מטוב לרע, עם כל זה הם אהבה שיהיו נשלמים ונתקנים בסדר הנכון (עוד יוסף חי פרשת מטות עה״פ לא יחל דברו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה