מעשה מיוחד במינו בספר "אני מאמין":
היה זה בתשעה באב תש״ד במחנה הריכוז ברגן – בלזן. זו הפעם הראשונה שכל המחנה הזה, (היה זה מחנה של יהודים בעלי דרכונים של מדינות שמחוץ לארצות הכיבוש הנאציים והיו אלה "מחנות משפחתיים" בברגן בלזן) קיבל עונש: היום אין אוכל לא למבוגרים ונשים ולא לזקנים וילדים.
אימא הסתכנה ובישלה דייסת מים בשביל בתיה, אחותי הפעוטה בת השלוש וחצי. לרוע מזלה נתפסה האימא ע״י אנשי השמירה היהודית שבמחנה והם חרצו את דינה: משפט!
וזה דבר המשפט במחנה: נוסף לעונשים שהגרמנים מטילים עלינו, מוטל על האחראים היהודים שבמחנה להעניש את "העבריינים". למטרה זו קיים משפט פנימי והגרמנים נהנים מאוד לראות איך יהודי מעניש יהודי.
משפטה של אימא נקבע ליום שישי בערב, ליל שבת. , שבת נחמו תש״ד. בדרך כלל מתנהל משפט כזה זמן רב ובעסק גדול. מופיע תובע יהודי, עדים, הודעת הנאשם, נאום הסניגור ולאחר מכן פסק הדין של השופטים. אולם משפטה של אימא נערך זמן מועט.
מיד הוצא פסק דין: שלילת מנת לחם למשך יומיים.
אימא וויתרה על זכותה להכחיש חלק מן האשמות המופרזות ואף ויתרה על השתתפותו של הסנגור כדי לבקש הקלת העונש על בישול עבור תינוקת בת שלוש. "מוטב לקבל עונש חמור ולא להאריך את הדיון" – אמרה אימא.
שאלתי את אימא למה לא ניצלה את זכותה להכחיש חלק מן האשמות ולמה לא טענה כי באותו היום לא חילקו אוכל והדייסה הייתה בשביל בתיה הפעוטה?
אימא לא השיבה לי. ראיתי שהיא נרגשת כולה. העזתי ושאלתי שוב ואז השיבה לי אימא: "היו שם לא רק שופטים, גם תובע וגם סנגור וגם מזכיר שישב ורשם את הפרוטוקול. כל מילה שהייתי אומרת, הייתה מיד נרשמת על ידי יהודי וזה בליל שבת? ! לכן שתקתי.
אמרתי לעצמי כי מוטב לרעוב קצת יותר מאשר לגרום לכך כי יהודי יכתוב ויחלל שבת!"
היום ברוך ה' אין קושי גדול לשמור על השבת. אדם החפץ לקדש את השבת, יוכל לעשות זאת ללא קשיים. בזמן השואה שמירת השבת הייתה קשה ביותר וייתכן שמצד פיקוח נפש היה אף מותר לחללה, אך רבים הם היהודים שהיו מוכנים למסור נפשם למען שמירתה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה