סיפור ולקח בצידו – ''יש קונה עולמו בשתי מילים''.
מעשה בתלמיד חכם, שהגיע לירושלים לספריה גדולה כדי לעיין בכתבי יד לצורך חיבור הלכתי שהוא כתב. הוא ישב שם מבוקר ועד ערב, ובצהרים נטל ידיו ואכל פת לחם שהביא מביתו. כאשר סיים לאכול בירך ברכת המזון. כאשר הוא הגיע למילים "ונא אל תצריכנו ה' אלוקינו לא לידי מתנת בשר ודם…שלא נבוש ולא נכלם" הוסיף את המילים ''ולא נכשל לעולם ועד'', האחראית בספריה שעברה לידו באה מבית דתי ופנתה לאורח חיים חילוני. כאשר היא שמעה אותו מברך היא העירה לו שלא אומרים 'ולא נכשל', ולחזק את דבריה לקחה סידור מהספריה והראתה לו שנוסח ברכת המזון הוא כמו שהיא אומרת. התלמיד חכם השיב לה שכך קיבל במסורת בבית הוריו, והוא עוד יוכיח לה זאת מן הכתובים. הוא חזר לביתו מצא בסידור שלו את הנוסח ''שלא נבוש ולא נכשל''. הוא צילם את הדף מסידור, סימן בהדגשה את המילים ''ולא נכשל'', ושלח את הדף לספריה הגדולה בירושלים. עבר זמן והנה אותו תלמיד חכם ששכח מכל הענין מקבל הזמנה לחתונה, אך להפתעתו הוא לא הכיר את החתן ולא את הכלה. הוא לא התכוון להשתתף בחתונה ושכח מהעניין. הוא שכח אך "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום'', והוא מוצא את עצמו ביום החתונה, בזמן החופה, ליד האולם בו מתקיימת החתונה. היא החליט לעלות לחופה, והנה רק רואה אותו הכלה, היא מקבלת אותו בשמחה ובהתרגשות גדולה ואומרת לו "תדע לך שאתה המחותן הראשי בחתונה שלי". היא ספרה לו שכאשר הוא היה בספריה היא עמדה להנשא לגוי שהיה חבר שלה. כאשר היא קבלה את הדף המצולם מהסידור עם ההדגשה של המילים ''ולא נכשל'', התעוררו בה רגשות חרטה על כך שהיא נכשלת ומתחתנת עם גוי. היא לא רצתה לעזוב אותו, אך רצתה לחשוב עוד קצת על הצעד הגורלי שהיא עושה, ובקשה לדחות את החתונה. החבר שלה הגוי כעס והחליט שאם היא לא מוכנה להתחתן איתו כעת הוא עוזב אותה, וכך ''נתפרקה החבילה''. הבחורה הלכה ''מחיל אל חיל'' שבה בתשובה גמורה הכירה בחור בעל תשובה שהתמיד בלימוד התורה ונהיה תלמיד חכם, ואיתו היא זכתה להקים בית בישראל. ''עכשיו אתה מבין למה אתה המחותן הראשי'' בחתונה שלי''? ! ! אמרה הכלה. לא היה קץ לשמחתו של אותו תלמיד חכם על הזכות שנפלה בחלקו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה