הדבר התרחש לפני שנים אחדות בעיר מנצ׳סטר שבאנגליה. אברך, תושב העיר, הקדיש את כל זמנו ללימוד התורה, ולמד בהתמדה עצומה. גם כאשר משפחתו גדלה המשיך האב לשקוד על תלמודו. רבים תמהו כיצד מתפרנסת משפחה זו כאשר האב עסוק בלימוד תורה והאם עסוקה מבוקר עד ערב בגידול ילדיה. כך חיה המשפחה בדוחק ותוך כדי הסתפקות במועט.
כאשר זכו ללידת הילד העשירי, הוריו של האברך דאגו ממש ותבעו ממנו לצאת ולעבוד, אך ללא הועיל. דבר לא השתנה גם כאשר בא לאוויר העולם הילד השלושה עשר. ימים אחדים אחרי ברית המילה לילדם האחרון, הבחין האברך, בשובו לעת ערב מהכולל, במעטפה חומה וגדולה המבצבצת מתיבת המכתבים שלו. על המעטפה היה מוטבע סמל המדינה ונכתב לידו, באותיות רשמיות: "רשם בית המשפט המחוזי".
האברך ניסה לנחש איזה עניין יש לו עם בית המשפט, אך לא הגיע לשום מסקנה סבירה. כאשר פתח את המעטפה גילה שהוא מתבקש להתייצב בבית המשפט בתאריך פלוני כדי לממש את צוואתו של מיסטר ג׳ון קלאבארי שנפטר מספר ימים קודם לכן. העניין נראה לו מוזר, מעולם לא היה לו עסק עם אדם בשם זה ואף פעם לא שמע עליו. "בוודאי זו טעות" - אמר לעצמו. לאחר מספר ימים שוב קיבל מכתב מרשם בית המשפט ובו נכתב מפורשות שעל פי החוק חייב הוא להתייצב ביום ובשעה שנקבעו לדיון. עוד הוזכר שם שמדובר בצוואה אשר מקנה לו סכום של. . . חצי מיליארד ליש״ט.
באין ברירה, נסע ביום המיועד לבית המשפט. שם התברר לו שמיסטר קלאבארי הלך לעולמו כשהוא חשוך ילדים. בצוואתו הורה לתת את כל רכושו הרב למשפחה הגדולה ביותר בעיר.
"בדקנו במרשם התושבים" – אמר לו השופט – "ומצאנו שמשפחתך היא הגדולה ביותר. אמנם עוד לפני שבועיים. היתה משפחה נוספת בעיר שלה שנים-עשר ילדים, אך הבן השלושה-עשר שנולד לכם לאחרונה הפך אתכם למשפחה הגדולה ביותר, לכן לכם מגיעה הירושה!".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה