בס׳ד
יש שכר לפעולתך
אשה גלמודה נפטרה בתל אביב והובאה לבית עולמה. בהלוויתה לא השתתפו אנשים רבים, ומניין וחצי של יהודים ליווה את מיטתה. אנשים רבים לא היו שם אבל צפרים רבים היו שם. המלווים נדהמו לראות להקות של ציפורים ''ליוו'' את המיטה, והיה הדבר בולט ואי אפשר היה שלא לשים לב לכך. מרגע יציאת המיטה מבית המנוחה, הנסיעה ברכב של החברה קדישא נראו מספר רב של צפרים חגות סביב מיטת הנפטרת. דבר נוסף שהיה יוצא דופן, הצפרים חגו נמוך סביב המיטה ולא נראו להקות נוספות של צפרים במקום אחר. גם לאחר שהמלווים עזבו את מקום קבורת האישה, עדיין צפרים חגו סביב רגבי העפר שהונחו על קברה של האישה, כאילו מסרבים להפרד ממנה.
בדרך חזרה נזכר בנה של האישה, שבמשך שנים רבות הקפידה אמו לא לזרוק את פירורי הלחם שנשארו אחרי האוכל, היא אספה אותם בצלחת ומדי בוקר הניחה את הפירורים על אדן החלון, כדי שהצפרים יבואו ויאכלו את הפרורים. אני גדלתי על הדבר הזה שלחם לא זורקים, אלא נותנים לצפרים שהיו מגיעים בהמוניהם לאדן החלון של ביתנו- אמר הבן. [על פי עלינו לשבח].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה