השך פוסק נגד מה שכתב בספרו עקב נגיעה

מספרים על בעל ספר "שפתי כהן" (הש״ך - הרב שבתי כ״ץ) שהיה לו סכסוך כספי עם אחד מבעלי הבתים בעירו ווילנה. הש״ך, שהיה כבר אז בצעירותו ידוע כתלמיד חכם מופלג וגם צדיק גדול, חשש שאם ילך לבית דין בעירו, בית הדין עלול להטות את הדין לטובתו מתוך מעמדו. ולכן הסכימו להעביר את דין התורה לרב הנודע אז מנובהארדוק, רבי אברהם אבא, בלי לגלות את זהותו של הש״ך. כמובן שלפני הדין, הש״ך חזר על כל צדדי המקרה בסוגיות הש״ס, הפוסקים, הרמב״ם, טור ושולחן ערוך, כדי שיוכל להוכיח את צדקתו. אבל, להפתעתו, הרב מנובהארדוק פסק בעד בעל הבית ונגד הש״ך! הש״ך היה בטוח שהרב מנובהארדוק פסק שלא כראוי, וביקש שהרב יראה לו על מה סמך בפסיקתו. הרב מנובהארדוק ניגש מייד לארון הספרים שלו והוציא משם את ספרו של הש״ך "שפתי כהן" על חושן משפט, ואמר לו "על סמך ספר זה, שהדפיס בעל בית ווילנאי לפני כשנה, ביססתי את פסק הדין. . .". הש״ך נוכח לדעת שבאמת הרב צדק, ושהוא עצמו הגיע למסקנה זו בספרו – ואז הוא אמר "אין אדם רואה חובה לעצמו" [מתוך קשת גבורים, הרב שורין].