סיפור לשולחן השבת - "אם אין אני לי מי לי" – ערך הצדקה / אדם צריך לדאוג לעולם הבא שלו
נאמר בתחילת הפרשה: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" וגו'.
לא נאמר שתולדות נח הם הבנים שהוליד, אלא תולדות נח – שהיה צדיק תמים בדורותיו. מכאן למד רש״י שעיקר תולדותיהם של צדיקים הם המעשים הטובים שלהם. מעשה בעשיר מופלג בניו יורק בארה״ב שפנה אל הרב שלו ואמר לו: "במשך שנים רבות עבדתי בכל מיני עבודות וצברתי רכוש רב. כעת כאשר הגעתי לגיל זקנה אני רוצה לעשות משהו למען העולם הבא שלי, ואני חושש שהבנים שלי, כיון שהם עסוקים מבוקר ועד ערב בעסקים הגדולים שהשארתי להם, הם לא יתפנו לאחר מותי לדאוג לתיקון נשמתי. רבי, מה אעשה למען העולם הבא שלי?"
אמר לו הרב: "אתה צודק, אל תחכה לילדים שלך שידאגו לתיקון נשמתך לאחר מותך. 'אם אין אני לי מי לי', ואתה צריך עכשיו לדאוג לרוחניות שלך. עצתי לך שתתרום סכומים נכבדים כראוי לעשרך למוסדות תורה, צדקה וחסד, ובזה תזכה את עצמך לעולם הבא". והוסיף הרב ואמר: "בפרשתנו, פרשת נח, למדנו 'אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים' וגו', ופירש רש״י שהמעשים הטובים של האדם הם העיקר בחייו בעולם הזה ולעולם הבא. והמשיך הרב ואמר: "דברי רש״י נכונים בפרט בדור שלנו בארה״ב ששקועים בכסף ובחומריות, והיהדות של הדור הבא של הילדים מצטמצמת ב׳מפטיר' ו׳נפטר', כלומר בעליה לתורה וקריאת המפטיר בבר מצוה, ובקדיש שאומרים הבנים על הוריהם שנפטרו. במצב כזה, שהיהדות של הילדים כל כך רדודה, אין לצפות שהבנים יפעלו כראוי לתיקון נשמת ההורים, אלא אדם צריך לפעול במרץ למען התולדות שלו – ולעשות מעשים טובים שבעבורם יזכה לחיי העולם הבא".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה