סיפור לשולחן השבת: על הפסוק "אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. . . ראובן שמעון" וגו' אומר הספורנו שכל אחד הגיע לדרגה של מיצוי מדריגתו על פי שמו, כל אחד היה ראוי לשמו. "לכל איש יש שם", כל יהודי יכול להגיע למדריגות גבוהות ביותר גם כזה שנראה ונחשב כאיש פשוט.
בעיר לובלין היה מוכר ירקות פשוט ושמו אברהם. רבי שלמה לוריא המכונה בקיצור המהרש״ל שהיה הרב של העיר לובלין לפני למעלה מארבע מאות שנה, למד תורה והתעמק בסוגיה עמוקה ומסובכת מאד בתלמוד. היתה לו שאלה ולא היתה לו תשובה. מתחתיו התגורר אברהם מוכר הירקות ולפתע שומע המהרש״ל את קולו של אברהם מוכר הירקות. אברהם למד את אותה סוגיה שלמד המהרש״ל, הוא שאל את עצמו את השאלה הקשה שהעסיקה את המהרש״ל ולהפתעת המהרש״ל הוא תירץ את השאלה בצורה נפלאה. מסתבר שהיהודי הזה הסתיר את עצמו במשך שנים וכולם חשבו שהוא מוכר ירקות פשוט. המהרש״ל ירד לביתו של אברהם מוכר הירקות וביקש ממנו לגלות את מדריגותיו בתורה אך אברהם סירב.
המהרש״ל אמר לו שכיון שזה לטובת עם ישראל הוא גוזר עליו בגזירת רב המקום לגלות מי הוא ומה הוא כדי לדעת את דרגתו האמיתית של הירקן. אברהם לא היה יכול לסרב והוא גילה למהרש״ל על ידיעותיו בתורה ועל מדריגתו.
לפני מותו השאיר המהרש״ל צוואה ובה הוא ביקש מפרנסי קהילת לובלין למנות את אברהם מוכר הירקות כרב העיר. לובלין היתה עיר בה היו יהודים רבים ובכל הדורות רב העיר היה מגדולי ישראל כדוגמת המהרש״ל. מנהיגי הקהילה נדהמו מהצוואה והם נגשו למוכר הירקות וביקשו ממנו להיות רב העיר. אברהם ניסה להתחמק אך מנהיגי הקהילה הראו לו את הצוואה והוא הסכים. מנהיגי הקהילה הלבישו אותו בבגדים מכובדים כראוי לרב העיר לובלין והכתירו אותו ברוב עם והדרת מלך. [על פי עלינו לשבח].
ושמעתי בשם הגאון הרב אברהם שפירא זצ״ל שכולנו קראנו לו בחיבה ובאהבה ביראה ובכבוד ר' אברום שכאשר נפטר אחד הדיינים בבית הדין של וילנא [=עירו של הגאון מוילנא] מינו את אחד החייטים של העיר כדיין במקומו. אשרינו ישראל שאלה הירקנים שלנו ואלה החייטים שלנו, ואל נאמר שזה היה בתקופת של הגאון מוילנא ובתקופת המהרש״ל שהיו גדולים ועצומים, אך בדור שלנו שיש רדידות וּבורות ביהדות אין הדבר כך, כי גם היום יש צדיקים נסתרים בעלי מדריגות רוחניות עצומות ונראים כאנשים פשוטים.
והעיקר שנדע שבכל אחד מאתנו יש אפשרות להגיע למדריגות גדולות ועצומות, ואפשר שכאשר נעלה למעלה אחרי מאה ועשרים יראו לנו לאיזה מדריגה יכולנו להגיע לעומת מה שעשינו בפועל. הזמן קצר [=חיי העולם הזה] והמלאכה מרובה [=עבודת ה' – תורה ומצווות] ובעל הבית [הקב״ה] דוחק [=כדי לתת לנו שכר].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה