הרב שלמה גורן (במקור גורונצ׳יק) נולד בכ״א בשבט ה׳תרע״ח, 3 בפברואר 1918, ונפטר בכ״ד בחשוון ה׳תשנ״ה, 29 באוקטובר 1994. עוד מנעוריו ניכר הרב גורן כגאון עצום. מרן הרב קוק זצ״ל, שהכירו כנער צעיר, התפעל מאוד מכשרונו, ואמר כי הוא עתיד להיות גדול בישראל. על גאוני תורה השולטים בבקיאות וחריפות בש״ס אומרים שהתלמוד מונח בכיסם. הרב הנזיר הוסיף ואמר על חתנו שבכיסו האחד התלמוד הבבלי ובכיסו השני התלמוד הירושלמי.
בזמן מלחמת השחרור השתתף הרב גורן בלחימה. ואף סיפר שפעם כשהציבוהו באיזו עמדה, הקציבו לו שלושה כדורים, והזהירוהו שאין כדורים מיותרים, ואם לא יפגע בחיילי האויב יצטרך לשלם קנס על כל כדור שיאבד בחינם. אך הוא התאמץ ופגע.
כשנודע שהערבים עומדים לתקוף את ירושלים בטנקים, על פי בקשת מפקדי הצבא, שלחו הרב הראשי הרב הרצוג בערב שבת קודש לשכונת מאה שערים, כדי שיסביר לרבנים את חומרת השעה ויורה לתלמידיהם לחפור בליל שבת תעלות שימנעו מהטנקים לחדור לירושלים. רוב ככל הרבנים השתכנעו, ואברכי מאה שערים עסקו בכל ליל שבת בחפירות. ואכן ביום ראשון הגיעו הטנקים לתקוף; שניים מהם התהפכו בתעלות, שלישי ברח, ולירושלים היתה הרווחה.
לאחר מכן נתמנה כרב הראשי הראשון לצה״ל. כגאון עצום בתורה, הצליח הרב גורן להתמודד עם השאלות החמורות שהתעוררו מחדש, אחר שאלפיים שנה לא היה צבא יהודי. בכ״ח באייר תשכ״ז זכה לקדש את ה׳ לעיני כל ישראל והעולם. הוא השתתף עם החיילים בכיבוש העיר העתיקה וקידש את המעמד ההיסטורי ליד הכותל המערבי בברכת שהחיינו, תקיעת שופר ותפילת מנחה מרוממת. גם רחוקים מתורה ומצוות התעוררו בליבם לשמע קולו הנרגש ותקיעת השופר הבלתי נשכחת.
אח״כ ניסה בכל כוחו לייסד על הר הבית ישיבה מטעם הרבנות הצבאית. אך הממשלה של אז מנעה זאת ממנו.
רגישות לסבל העגונות: בגאונותו התורנית, המשיך במסורת גדולי ישראל מדורי דורות, שהתאמצו בכל כוחם להתיר עגונות מכבליהן. וב״ה עלה בידו להתיר את עגונות צוללת דקר, אחי אילת ו״צים מצדה״.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה