נאמר בפרשתנו "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. . . וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ. . ."
כמו כל דבר רוחני שאיננו מגיע ללא עמל ויגיעה, כך גם ברכת פרי בטן צריכה מסירות נפש.
בביתו של המגיד מקוז׳ניץ גדלה נערה יתומה מאב ומאם. היא היתה קרובת משפחה של המגיד, ולאחר שנתיתמה מהוריה הכניסה המגיד לביתו וגדל אותה כמו בת. כאשר הנערה הגיעה לפרקה להנשא אמרה למגיד שכיון שהיא באה ממשפחה מיוחסת מאד לא תסכים להכיר בחור שאיננו ממשפחה מיוחסת, כי ברצונה לגרום נחת רוח למשפחתה החשובה. מסיבה זו הרבה הצעות שהעלה המגיד בפניה ירדו מעל הפרק, וכך עבר זמן מרובה והנערה היתומה עדיין לא התארסה לאיש.
באחת העיירות הסמוכות לקוז׳ניץ מקומו של המגיד התגורר תלמיד חכם גדול מאד שהיה רבה על אותה העיירה. הוא היה מתלמידי רבי לוי יצחק מברדיטשוב, אדם גדול מאד בתורה והחסידים מאד החשיבו אותו. הוא גם היה מקרוב למגיד, והיה ממשפחה מיוחסת מאד, נצר מרבינו יואל סירקיס הב״ח.
האיש היה אלמן, ואחרי זמן אבילותו על אשתו הוא הגיע לקוז׳ניץ ובא אצל המגיד. המגיד הציע לו את קרובת משפחתו היתומה. כדי להשפיע על הבחורה שתסכים להנשא לרב האלמן שכנע המגיד את הרב שיתחייב להביא לבחורה תוך חודשיים סך של שלוש מאות אדומים (שם של מטבע בימים ההם) ואז יהיה קל יותר לשכנע אותה להסכים להצעת הנשואין. כיון שידע המגיד שהרב ההוא חי בעוני ואין לו כסף, הבטיח המגיד שבהגיע מועד התשלום הוא (המגיד) ידאג לכסף. הרב הסכים להצעה.
המגיד פנה אל הבחורה והציע לה את הרב האלמן. הוא סיפר לה על גדלותו בתורה, והבחורה נאותה להשתדך עם הרב למרות שהיה אלמן. עברו חודשיים והרב בא אל המגיד כדי שיתן לו את הכסף שהרב-החתן הבטיח לכלתו. למגיד לא היה כסף כדי לפרוע את ההתחייבות. הוא קרא לבחורה ואמר לה שהחתן הוא אדם גדול בתורה ולא בכל יום מגיע חתן כזה, ושכדאי לה להנשא לרב גם ללא הכסף.
מובא בספר "מאיר עיני הגולה" שמגיד הבטיח לבחורה היתומה ש״תמורת הויתור על הכסף היא תזכה ללדת בן מהרב אשר יאיר את עיני כל ישראל בתורתו ובעבודת ה׳ שלו. הכלה שמעה את הדברים ואמרה שברצונה להתייעץ על כך עם החתן. המגיד הסכים והם נפגשו, ואחרי רבע שעה באו למגיד לאמר לו שהם מסכימים לעשות כפי שאמר המגיד.
המגיד שמח מאד ולקראת החתונה טרח בכבודו ובעצמו בכל ההכנות הדורות לחתונה, כאילו היה זה אחד מילדיו. המגיד היה מסדר הקידושין, והוא הודיע שיצא מחדרו בשעה מסויימת ואז תתקיים החופה.
הגיע זמן החופה, והמגיד נכנס לחדרו והתבודד שם כמה שעות, ולא יצא. המוזמנים המתינו והתפלאו כי המגיד היה כמי שהקפיד להגיע בזמן לכל מקום. לפתע פתח המגיד את הדלת, קרא אליו את החתן וסגר את הדלת. השניים היו שם בחדרו של המגיד כמחצית השעה, ומיד אחר כך הלך המגיד עם החתן לחופה וסידר את הקידושין, וניכר עליו היה שמח מאד.
לאחר חצי שנה מזמן החתונה נכנסה אשת הרב הקרובה היתומה של המגיד אל המגיד, והוא קם ממקומו ועמד לפניה מלא קומתו. אמר לה המגיד: תדעי שהנני קם מפני העובד שבבטנך, כי נשמתו גדולה מאד, ומזה כמה מאות שנים לא היתה נשמה כזו בעולם.
הילד שנולד היה רבי יצחק מאיר מגור בעל החרי״ם שהאיר את כל העולם בתורתו ובעבודת ה׳ שלו. רבי יצחק מאיר מגור היה תלמידו של הרבי מקוצק, הוא יסד את חסידות גור המפוארת ונכדו הוא רבי יהודה אריה ליב בעל השפת אמת. אמו הבחורה היתומה הסכימה להתחתן עם אדם אלמן שחי בעוני. זכות זו עמדה לאותה אישה ללדת את אחד מגדולי התורה והחסידות, רבי יצחק מאיר מגור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה