הרב יעקב שכטר שליט״א סיפר למגיד המישרים רבי שלמה לוונשטיין שליט״א, כי פעם הזמינו אותו לישיבה מסוימת לדבר בפני הבחורים. בין הדברים סיפר להם כי בקהילת אופקים, בתקופת הגה״צ רבי שמשון דוד פינקוס זצ״ל כמרא דאתרא, התגורר שם אברך ל״ע חשוך ילדים. השנים חלפו. צערו ויגונו של אותו אברך ורעייתו היו עצומים. הם ניסו לעשות כל סגולה שנאמרה להם, אך מאומה לא הועיל.
באחד הימים קרא לו הרב פינקוס ואמר: "יודע אתה, ישנה סגולה אחת שעדיין לא עשינו, אולם כעת אין לי זמן. תבוא אליי בבקשה בשעה שתים עשרה בלילה. . .". הלה תמה לשעה המאוחרת שבה התבקש להגיע לרב, אולם מה לא יעשה האדם כדי לזכות בפרי בטן? בשתים עשרה נקש מיודענו בדלת ביתו של הרב פינקוס.
הרב הוביל אותו אל הרכב, וכששניהם התיישבו, החל בנסיעה. "מה הסגולה?", ניסה האברך להבין. "חכה", השיב הרב. הרכב דהר לכיוון באר שבע, ומשם לכיוון ירוחם. . . שלושים ארבעים קילומטר של מדבר למלוא כל האופק. להפתעתו המרובה הרב עוצר באמצע השום מקום. "כאן תרד", אומר לאברך, שמנסה למצוא איזה אות חיים בין החולות והשיממון. "מה צריך לעשות? מהי הסגולה?" הוא תוהה ומבקש מהרב הבהרות.
והרב פינקוס עונה: "כעת השעה שתים עשרה וחצי בלילה, אני אגיע בע״ה בשלוש וחצי לאסוף אותך. . . יש לך שלוש שעות לבכות ולצעוק. . . אף אחד לא שומע אותך כאן – רק הקב״ה. תבכה, תצעק ותתחנן. . .".
"סופו של הסיפור הוא", הרים הרב שכטר את קולו לפני הבחורים, "שתשעה חודשים מאוחר יותר נולד לבני הזוג הללו בן. . .".
כשיצאתי מן הישיבה, סיים הרב שכטר, ניגש אליי אחד הבחורים ואמר לי: "כבוד הרב, אני הוא אותו הבן שנולד לבני הזוג שהרב דיבר עליהם! . . ."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה