בס״ד
כוחה של תפילה \ עמיחי שוקרון
יום אחד קיבלתי טלפון מחבר קהילה שלי, בחור צעיר שזכיתי לחתן כשש שנים קודם השיחה הזו. מדי פעם הוא שולח לי הודעות, אבל ההודעה ששלח לי שהוא צריך לדבר איתי על נושא חשוב ודחוף, קצת הרתיעה אותי. הוא התקשר והוא מספר לי, שאחרי שיש לו כבר ארבעה בנים, שהופכים את הבית ומקשים מאוד על החיים התקינים, אשתו לקחה מניעת הריון. ואיכשהו – היא נכנסה להריון. הוא שואל איך אפשר לעשות הפלה הכי נכון מבחינה הלכתית, כי אשתו מתעקשת שהיא לא תעשה את זה אם זה אסור מבחינה הלכתית. בעלה לא שומר שבת והיא כן, בעלה פחות נזהר על הפרדה בין בשר וחלב – והיא מאוד. אבל בעניין המשותף הזה – היא לא מוכנה להתחיל לשמוע אם לא יהיה אישור מהרב.
הוא מסביר לי, שקשה מאוד מבחינה זוגית. דווקא לאחרונה הם סגרו שבוע חופשה זוגית בצרפת, ויש מי שישמור על הילדים. אבל אם ההריון יימשך – החופשה הולכת לפח. . . אין זמן אחד לשני בגלל עומס החיים עם הילדים, הפרנסה דחוקה, התואר מתעכב ומתעכב כבר המון זמן, בגלל עומס המשימות במשפחה ברוכת ילדים כזו. בקיצור – הוא אומר לי, אני חייב שתאשר לי את ההפלה הזו. ואם היא לא תהיה מוכנה לעשות את ההפלה, אני אגיד לה שאני עוזב. אם היא לא מוכנה להתחשב בצרכים שלי, אני לא רוצה להישאר כאן. עד כדי כך. . . אני שומע דבר כזה, והראש שלי מתחיל לעבוד מהר. מה עושים? מה עושים? אם הרב מרדכי אליהו היה מקבל טלפון כזה – מה הוא, זכרונו לברכה, היה עונה? ואני רועד מפחד, מההבנה שאני זה שחייב לתת את המענה. אני לא יכול לשלוח אותו לרב גדול או למישהו אחר. רק אני הכתובת. נלחצתי.
אחרי שהסדרתי את הנשימה, שאלתי אותו "מתי היה המקווה?" אני שואל, אולי. . . מי יודע. . . הבעל יורה לשפופרת את התאריך, ואני מבין שעברו ארבעים וחמישה ימים. הלכתית, אי אפשר להתיר את זה. אני אומר לו שמבחינה הלכתית אי אפשר להתיר את ההפלה, אבל "אני רוצה לדבר איתך פנים אל פנים בהזדמנות הראשונה. זה חשוב". ואין לי שום מושג מה הדבר החשוב שאני הולך להגיד לו. אין לי אפילו קצה של מחשבה מה אפשר להגיד במצב הזה. אבל תהיה הזדמנות להתייעץ עם גדולים ממני. . . אני לא חייב לסגור את זה הרגע.
בכל זאת החלטתי עוד משהו, לפני שאני סוגר את השיחה. אמרתי לו – אני רוצה לספר לך סיפור:
פעם היתה אישה יהודיה שחיה באלג׳יריה, והיו לה חמישה ילדים. הבן הבכור היה בן 19, והצעיר בן 12. יום אחד, גילתה היהודיה הזו שהיא בהריון. היא לא רצתה בהריון הזה. זה ממש לא מכובד שיהיה לתינוק הזה אח שגדול ממנו בעשרים שנה ויכול להיות האבא שלו. זה ממש בושות. כך חשבה לה אותה אישה, והחישה צעדיה לרופא היהודי שהיה באיזור.
הרופא אמר לה, שעכשיו זה מוקדם מדי לעשות הפלה, ושתחזור בעוד שלושה חודשים, לקבוע זמן להפלה. היא חזרה בתור שנקבע, לאחר שלושה חודשים, והרופא אומר לה – תשמעי, על פי החוק, יכולתי לעשות הפלה אז כשבאת אליי לפני שלושה חודשים. אבל עכשיו – ישללו לי את רישיון העיסוק ברפואה. אני לא מוכן להסתכן. אבל תגידי לי – "כמה ילדים יש לך?" - "ארבעה בנים ובת". הרופא ממשיך "אם תשמרי על ההריון הזה, תיוולד לך בת יפהפיה עם עיניים כחולות". ובאותו משפט הוא הוסיף – "ואם לא תרצי את התינוקת שתיוולד לך, אני מוכן לגדל אותה". באותה תקופה, היה מקובל שילד גדל לא אצל ההורים שלו. לפעמים מסיבות של עוני ורעב, לפעמים מסיבות אחרות. אז ההצעה לא היתה הצעה מופרכת לגמרי. בכל אופן, היא שמרה על ההריון (בתוספת כעס על הרופא שעשה לה תרגיל), ובאמת נולדה לה בת יפהפיה עם עיניים כחולות. והבת היפהפיה הזו – זו אמא שלי.
אתה מבין, שאני חייב את החיים שלי, של האחים שלי, של הילדים שלי – לרופא הצדיק הזה שעשה תרגיל "מלוכלך" לסבתא שלי? ! אני כל כך מודה לו, ולא רק אני, גם האחים של אמא שלי. היא האדם הכי משמעותי וחשוב במשפחתיות של המשפחה שלה. היא פשוט האור של כל המשפחה. היא הכי צעירה, אבל היא הדבק של המשפחה, היא התקווה והדוגמה לאחים, האחייניות והאחיינים שלה.
"אנחנו נקבע פגישה אחי היקר, אבל את הסיפור הזה הייתי חייב לספר לך כבר עכשיו". לאחר מכן, מנסים לתאם מתי להיפגש – "מחר, יום שני אני לא יכול" אני אומר. קבעתי עם כמה חברים מבית הכנסת לנסוע לירושלים. ביום שלישי הוא לא יכול היה, "אחר כך- אני בטיול עם התלמידים שלי רביעי וחמישי" אני אומר מצידי. ביום שישי יש לי חופה של זוג. בקיצור - אז במוצאי שבת, עוד כמעט שבוע? ובליבי אני אומר לעצמי, שככל שיעבור הזמן, הוא יתרגל לרעיון ויירגע קצת. אני לא מספיק לחשוב את המחשבה הזו, והוא- כשומע מה בלבי, אומר לי שאם יעבור זמן, הוא עלול להיקשר רגשית יותר מדי. אז הוא לא רוצה. גיליתי לו, שבאמת חשבתי על ההתקשרות הזו, וזה שימח אותי דווקא. קבענו שנדבר מחרתים, ביום שלישי בשעה 13: 00 בצהרים. נדבר בטלפון.
למחרת, ביום שני בשעה 6: 00 בבוקר, אני מקבל הודעה מאשתו: "בעלי אמר שאם אני לא אעשה את ההפלה, הוא יוצא להודו לשנה. הוא אמר שאם אני אעשה מה שאני רוצה, גם הוא יעשה מה שהוא רוצה". כתבתי לה בחזרה שקבענו לדבר למחרת בשעה 13: 00 ושה' יעזור.
באותו יום שני בערב, נסענו לירושלים, ואחד החברים שאל אם אנחנו רוצים לנסוע לכותל. "כמובן! יש לי דבר חשוב מאוד להתפלל עליו". סיימנו את הסידורים שהיו דרושים לנו והגענו לכותל בערך בשעה 22: 50 בלילה. לא ידעתי שאני צריך לצרוב את השעה הזו בראש שלי. . .
עבר עליי משהו מאוד מאוד חשוב בכותל באותו היום. בדרכי לכותל הרגשתי המון לחץ, משא כבד מאוד על הכתפים החלשות שלי. אני הקטן, אצטרך להגיד את המילים הנכונות, את הטיעונים המשכנעים, כדי שהוא ישוכנע בדבר חשוב, שהוא באמת עניין של חיים ומוות. כל מילה שלי, כל שינוי באינטונציה שלי יכול להשפיע. . . תוך כדי התפילה, הרגשתי שהקב״ה אומר לי "למה אתה נושא עליך את כל המשא הזה? שכחת שאני גם נמצא כאן? שכחת שלא אתה מנהל את העולם? האם אתה זה שתקבע האם התינוק הזה יישאר או לא?" ופתאום, ברגע אחד, כל הגוף שלי נהיה רפוי, הרגשתי את הכתפים שלי נרגעות, ואני אומר לאבא שבשמים – "אבאל׳ה שבשמים, אשר בידך כל מילותיי, מחשבותיי ורעיינותיי - תפוס פיקוד, כי אתה המלך, לך השמים והארץ, והיצור הקטנטן שמתפתח בבטן האישה הזו והזו".
נשארתי שם עוד שעה ארוכה לקרוא תהלים ולהתפלל. תמיד אני יוצא מהכותל אחרת ממה שנכנסתי אליו, אבל הפעם - יצאתי משם בהתעלות רוחנית, מרגיש שהקב״ה נושא אותי כאשר ישא האומן את היונק, ושום דבר רע לא יכול לקרות לי. באשר לזוג – הכנתי את עצמי לפי מה שיכולתי, והשאר – ביד ה'. אני לא יכול לקחת על עצמי עול כזה כבד של חיים ומוות, אבל הבנתי סוף סוף – אני גם לא אמור לקחת על עצמי את העול הזה. רק לעשות את המשימה שהועיד לי הקב״ה. לדבר איתם כפי שהתכוננתי.
שלחתי להם הודעה שהתפללתי עליהם, אבל זה היה בשעה מאוחרת, והנחתי שהם כבר ישנים.
יום למחרת, בשעה 13: 00 בצהרים, אני מתקשר אליו, כשהתכנון שלי היה לדבר איתו על שלושה נושאים. התקשרתי אליו אני, ואמרתי לו – "אחי היקר, אני לא במצב שלך, להיפך – אני מאוד מאוד רוצה עוד ילדים, ולכן אני לעולם לא יהיה בנעליים שלך בדיוק. אבל אני רוצה רק לשתף אותך בשלוש מחשבות שהיו לי ביומיים האלה, שקשה היה לי להירדם:
ראשית, אתה יודע שעשיתם את ההשתדלות שלכם למנוע הריון, יש לכם ילדים מתוקים ונפלאים, אתם שמחים בהם וטוב לכם משפחתית. למה הקב״ה מביא לכם את ההריון הזה? אם הייתי הקב״ה, ואני לא, הייתי מחפש את הזוג חשוך הילדים, שמחכה 12 שנה לילד. למה לתת למי שלא רוצה? ! ואתה יודע מה התשובה? התשובה היא שהנשמה הזו חייבת להיות הילד שלכם. אין אפשרות אחרת בעולם. ר' שלוימה קרליבך מספר בשם חז״ל, שהנשמה, לפני שהיא יורדת לעולם, היא בוחרת את ההורים שהכי מתאימים לה. אנחנו לא בוחרים את הילדים שלנו, הם בוחרים אותנו! הנשמה הזו, צריכה אותך בתור אבא. לא שום אדם אחר בעולם. לא אני יכול למלא את התפקיד, לא הרב הראשי, ואפילו לא הרופא של סבתא שלי. רק אתה בעולם יכול. . . .
טוב, אני מוכן למלא את התפקיד של האבא של הנשמה הזו, אבל תן קצת לנשום. . . למה דווקא עכשיו? אפשר עוד שנתיים? אז חוץ מזה, שכשאני מקבל מתנה – אני אומר תודה, ולא שואל "למה דווקא עכשיו", שוב, אם הייתי אחד המלאכים בפמליא של מעלה, הייתי שואל את הקב״ה והוא היה עונה לי, שהשנשמה הזו נצרכת לעולם, והעולם לא יכול להתקיים בלעדיה. הרי אם אפשר היה שהעולם יתקיים בלעדיה עוד שנה או שנתיים, למה להוריד אותה עכשיו? חבל על האוויר שהיא תנשום, על האוכל שהיא תבזבז. . . אבל הקב״ה החליט שהעולם פשוט לא יכול להמשיך בלי הנשמה הזו, והנשמה הזו צריכה הורים, ורק אתם בעולם יכולים היות ההורים שלה. . . אז למרות שנראה לך בעיניים שלך, שהזמן הוא לא בדיוק מתאים, דע לך – זה הזמן הכי מתאים שיכול להיות. ואומר את זה מישהו שיודע בדיוק את כל הזמנים, בעבר, בהווה ובעתיד, מכיר את כל הנשמות בעולם, את כל ההורים האפשרייים, את כל קורות המשפחה שלכם, ואותו אחד – המנהיג של העולם, סובר שאין זמן מתאים מזה. היית מאמין. . . ?"
"המחשבה השניה שאני רוצה לשתף אותך היא", אני ממשיך בשטף דיבור מרוגש, "שהקריירה הכי משמעותית שעשיתי בחיים שלי, ותשמע – אני רב קהילה, אני מורה מחנך בחטיבת ביניים, עשייתי הרבה דברים בחיים". אני נושם רגע ואומר: "אתה יודע מי האדם הכי משמעותי לבנים שלי? לבת שלי? אני. בשלב מסויים בחיים, הילד מבין שהקב״ה יותר חשוב מההורים, אבל איך הוא תופס מי זה הקב״ה? הרי הוא אינסוף, הוא קדוש מקודש, ואין לנו שום נגיעה בעצמותו. איך אדם חווה את הקב״ה? תשובה: כמו שהוא חווה את ההורים שלו. אם ההורים הם אוהבים ומחבקים, כך הילד תופס את הקב״ה. אם ההורים הם רשעים ומנצלים את כוחם כדי להכאיב לו – כך הוא יחווה את הקב״ה. הקריירה הכי מדהימה והכי משמעותית שאדם יכול לעשות בחיים – זה לגדל, לחנך ולהדריך את הילדים שלו. הסיבה שאתה מחפש עבודה משמעותית, היא כדי להיות מאיר, מועיל ועושה טוב בעולם. דע לף, שלגדל דור ישרים מבורך – זה אור שאי אפשר לתאר. אין זה אומר שצריך לעזוב את העבודה ולטפל רק בילדים, כי אם אנחנו מצליחים לעשות את שני הדברים, זה הכי בריא והכי נכון. אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לגדול להיות מאירים, אנחנו לא חיים את החיים דרכם ובשבילם בלבד." ומיד אני מוסיף - "יש בזה הרבה עומק, אבל לא עכשיו הזמן".
לפני הדבר האחרון שאני רוצה להגיד לו, אני מגלגל תפילה במחשבה להי״ת, שדבריי יישמעו על אוזניים מקשיבות ומכילות, למרות שעד עכשיו הוא מקשיב לי ומשתתף בשיחה בצורה נעימה מאוד, הנקודה האחרונה, שאותה שמרתי לסוף – היא הקשה מכולן. אני לוקח אוויר מלוא ראותיי ואומר לו: "תראה, אתה לא רצית את ההריון הזה, ואתה חושב לעצמך שאם הוא לא היה זה היה טוב יותר. נגיד שזה נכון. אבל לעשות הפלה, זה לא להחזיר את הגלגל אחורה. זה לשנות את המצב הנוכחי. . . אין לך שום מושג מה ההשפעות של מהלך כזה. אישה שעוברת הפלה "ספונטנית" – דהיינו, שהעובר נפל ל״ע בלי רצון כזה, עוברת טראומה שלא קל להתאושש ממנה. לעיתים זה לוקח שנים, אם אין עוד ילדים אחרי ההפלה. אתה מדמיין לעצמך מה קורה לאישה שמבצעת הפלה מבחירתה? יכול להיות שלמאתיים שנה הקרובות, היא תשאל את השאלה – מה היה קורה אם לא הייתי מפילה? זה היה בן או בת? איך הוא היה נראה? איך הוא היה משתלב? מעניין באיזה בית ספר הוא היה לומד? ייתכן, שאשתך לא תחזור למה שהיה לפני ההריון, אלא תהפוך למרירה וקשה. אולי אפילו היא תאשים אותך במה שקרה, כי הרי לא רצתה את ההפלה הזו. ייתכן שדבר כזה, יהיה אבן נגף בנישואין, ולאו דווקא כמו שאתה מנחש שיהיה – שהכל ישוב למקומו בשלום, והחיים יהיה דבש ונופת צופים". ולפני שאני נותן לו את הרשות הדיבור, אני מוסיף סייג "אני לא אוהב להפחיד אנשים, אבל אני רוצה להסב את תשומת לבך למהלך שאתה מנחש את אחריתו, אבל אתה לא באמת יודע מה היא".
אני ממש יכול לשמוע את החיוך שלו מבעד לטלפון, והוא אומר לי את הדבר הכי מחיה שיכולתי לשמוע בעולם: "הרב, לא עצרתי אותך כי אני אוהב לשמוע מה שיש לך להגיד, אבל דע לך, שכבר אתמול החלטתי שאנחנו ממשיכים בהריון. אתמול הגעתי מאוד מאוחר הביתה, בשעה 22: 00. בדרך כלל בשעות האלה אשתי ישנה, אבל היא היתה ערה. הכנתי לנו ארוחת ערב, ובשעה 22: 30 התיישבנו לדבר על זה. לאחר כמה דקות הבנתי, שאני עושה טעות אם אני לוחץ על העניין הזה, בדיוק בגלל הדבר השלישי שאמרת – היא תתפרק מזה. לא רוצה אותה עצובה או מרת נפש. אני אוהב אותה".
ופתאום נופל לי האסימון! "מה אמרת? ! באיזו שעה התיישבתם לאכול? ? אני פשוט בהלם" ודמעות מתחילות לעלות בעיניי, כי אני לא מכיל את הטוב שהקב״ה מרעיף עליי. "בשעה 22: 30. לא הבנתי – למה אתה שואל?" אצלו האסימון עוד לא נפל. "כי בדיוק בשעה הזו התפללתי עליכם בכותל המערבי. בדיוק בשעות האלה הרגשתי שהקב״ה אומר לי "הכל יהיה בסדר, אני לוקח פיקוד". גם אם זה היה שעה לפני או שעה אחרי הייתי שמח מאוד, אבל הקב״ה רצה להגיד לי "יאר ה' פניו אליך" – להראות לי פנים שוחקות, להראות לי שהוא מקבל את תפילתי, שהוא רואה אותי, שהוא קרוב אליי, שהוא מחבק אותי. הרגשה כזו, היא ההרגשה הכי מתוקה של התפילה. התפילה היא פניה לקב״ה, היא בקשת הקשר עם הקב״ה וכל הבריאה כולה עולה עם המתפלל. וכאן, לא רק אני התפללתי מצידי, לא רק אני ביקשתי קרבה ואהבה, אלא הקב״ה גם הראה לי פנים שוחקות, פנים שמחות, חיבוק ואהבה.
הקב״ה – תודה לך על החיוך המתוק הזה.
מה היה בסוף? הילד הכי יפה שראיתם בחיים שלכם. נו, כשיש כל כך הרבה תפילות, מאמץ ומסירות נפש על הנשמה שלו – איך לא ייראה כמו מלאך ה'. . . ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה