הַסִּדּוּר שֶׁהִצִּיל אֶת אַבָּא. . . / טוֹבָה הֵרְשְׁקוֹבִיץ
אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם עַל הַסִּדּוּר שֶׁלִּי.
וּבְכֵן, יוֹם אֶחָד. . . רֶגַע! זֶה לֹא הָיָה סְתָם יוֹם. זֶה הָיָה יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי!
זֶה הָיָה לִפְנֵי שְׁנָתַיִם וְחֵצִי בְּעֵרֶךְ וְאָז מָלְאוּ לִי שֵׁשׁ שָׁנִים בְּדִיּוּק.
בְּאוֹתוֹ יוֹם בָּא אַבָּא הַבַּיְתָה אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם וּבְיָדוֹ, כָּרָגִיל, הַתִּיק הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ.
הַתִּיק שֶׁל הָעֲבוֹדָה.
וְכָרָגִיל רָצִיתִי לָקַחַת מִיָּדוֹ אֶת הַתִּיק. תָּמִיד אֲנִי עוֹשֶׂה כָּךְ,
בְּכָל יוֹם שֶׁאַבָּא חוֹזֵר מִן הָעֲבוֹדָה.
אֲבָל הַפַּעַם אָמַר אַבָּא:
"חַכָּה רֶגַע גַּבְרִיאֵל, אַל תִּקַּח אֶת הַתִּיק".
כְּשֶׁאַבָּא רְצִינִי, הוּא קוֹרֵא לִי גַּבְרִיאֵל. וְכָכָה, בִּשְׁאָר הַיָּמִים, הוּא דַּוְקָא קוֹרֵא לִי "גַּבִּי".
טוֹב, חִכִּיתִי רֶגַע וְאַבָּא פָּתַח אֶת הַתִּיק וְהוֹצִיא קֻפְסָה מִקַּרְטוֹן. קֻפְסָה סְגוּרָה.
הַלֵּב שֶׁלִּי דָּפַק בְּהִתְרַגְּשׁוּת כִּי חָשַׁבְתִּי תֵּכֶף שֶׁזּוֹ מַתָּנָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת.
וְאַבָּא שֶׁלִּי הֶחְזִיק אֶת הַקֻּפְסָה בְּיָדוֹ וְאָמַר:
"גַּבִּי הֵבֵאתִי לְךָ חָבֵר. . . חָבַר שֶׁיִּלְוֶה אוֹתְךָ כָּל הַזְּמַן".
רָצִיתִי לִצְחֹק. מַה זֶּה? חָבֵר בַּקֻּפְסָה? אֵיךְ יְתַכֵּן? אַבָּא חִיֵּךְ אֵלַי. פָּתַח אֶת הַקֻּפְסָה וְהוֹצִיא סִדּוּר.
סִדּוּר תְּפִלָּה בַּעַל כְּרִיכָה מֵעֵץ זַיִת.
"הַבֵּט גַּבִּי" אָמַר "הַשָּׁנָה תִּלְמַד לִקְרֹא וְתוּכַל לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר הַזֶּה. אֲנִי קוֹרֵא לוֹ חָבֵר כִּי הוּא יִלְוֶה אוֹתְךָ יוֹם יוֹם.
לָקַחְתִּי אֶת הַסִּדּוּר מִיָּדוֹ שֶׁל אַבָּא, הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ. הַכְּרִיכָה הָיְתָה עֲשׂוּיָה מֵעֵץ זַיִת וְעָלֶיהָ חָרוּת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי.
הַסִּדּוּר שֶׁלִּי הָיָה לִי חָבֵר, בְּכָל יוֹם הָיָה אִתִּי.
בְּכָל יוֹם וְיוֹם.
יוֹם אֶחָד בָּא אַבָּא הַבַּיְתָה וְאָמַר:
"בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא אֲנִי יוֹצֵא לְמִלּוּאִים!"
בַּבַּיִת אֲנַחְנוּ רְגִילִים שֶׁאַבָּא יוֹצֵא לְמִלּוּאִים, וְתָמִיד אֲנַחְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים וְדוֹאֲגִים. אֲבָל הַפַּעַם נוֹרָא הִצְטַעַרְתִּי כִּי בְּדִיּוּק אַבָּא הָיָה צָרִיךְ לָצֵאת לְמִלּוּאִים בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי. בַּיּוֹם הוֹלַדְתִּי הַשְּׁמִינִי.
"אַבָּא" שָׁאַלְתִּי. "אוּלַי אַתָּה יָכוֹל לִדְחוֹת קְצָת אֶת הַמִּלּוּאִים? אוּלַי תֵּצֵא לַמִּלּוּאִים אַחֲרֵי יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי?"
אֲבָל אַבָּא עָנָה:
"אִי אֶפְשָׁר גַּבִּי. צָבָא זֶה צָבָא. עַכְשָׁו תּוֹרִי לָצֵאת לַמִּלּוּאִים וַאֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּצָּבָא. תָּאֵר לְעַצְמְךָ שֶׁכֹּל אֶחָד יָצָא לְמִלּוּאִים כְּשֶׁיִּרְצֶה. . . זֶה אִי אֶפְשָׁר כָּךְ. זוֹ חוֹבָתִי וְזֶהוּ!"
הִצְטַעַרְתִּי מְאֹד, כָּל כָּךְ רָצִיתִי שֶׁאַבָּא יִהְיֶה בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי.
"אוּלַי אָבוֹא אֵלֶיךָ לַצָּבָא בַּיּוֹם הוֹלַדְתִּי? " שָׁאַלְתִּי.
"לֹא תּוּכַל לָבוֹא אֵלַי". חִיֵּךְ אַבָּא. "אֲנִי נִמְצָא עַל הַגְּבוּל. אֲנִי שׁוֹמֵר אִי שָׂם. עַל הַגְּבוּל. . . וְאָסוּר לַיְּלָדִים לָבוֹא לְשָׁם. . ."
כְּשֶׁשָּׁכַבְתִּי לִישֹׁן בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, הִתְפַּלַּלְתִּי בַּסִּדּוּר שֶׁלִּי קְרִיאַת שָׁמַע עַל הַמִּטָּה וּבִקַּשְׁתִּי בַּקָּשָׁה מְיֻחֶדֶת:
"אֱלֹקָי, שְׁמֹר נָא עַל חַיָּלֵי יִשְׂרָאֵל הַמְּגִינִּים עַל הָאָרֶץ. . . וּשְׁמוֹר בְּבַקָּשָׁה גַּם עַל אַבָּא שֶׁלִּי".
הֵנַחְתִּי אֶת הַסִּדּוּר לְיַד מִטָּתִי. . . וְהִתְחַלְתִּי לִישֹׁן. . . וּמִתּוֹךְ נִמְנוּם, עָלָה בְּדַעֲתִי רַעְיוֹן: אֶתֵּן לָאַבָּא אֶת הַסִּדּוּר שֶׁלִּי וּכְשֶׁיִּהְיֶה בְּמִלּוּאִים יִתְפַּלֵּל בּוֹ. . . וְגַם יִזָכֵר בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי. . .
כְּשֶׁאַבָּא הֵכִין אֶת הַתַּרְמִיל לָצֵאת לַמִּלּוּאִים, הִגַּשְׁתִּי לוֹ אֶת הַסִּדּוּר שֶׁלִּי.
"אַבָּא" אָמַרְתִּי, "זֶהוּ הַסִּדּוּר שֶׁנָּתַתָּ לִי מַתָּנָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת. עַכְשָׁו אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אוֹתוֹ לַמִּלּוּאִים. . . שֶׁתִּתְפַּלֵּל בּוֹ, וְגַם תִּזָּכֵר בִּי".
אַבָּא צָחַק:
"תָּמִיד אֲנִי זוֹכֵר אוֹתְךָ גַּבִּי".
הוּא לָקַח אֶת הַסִּדּוּר וְהֵנִיחַ אוֹתוֹ בַּתַּרְמִיל.
וְכָךְ יָצָא לַמִּלּוּאִים.
הִתְגַּעְגַּעְתִּי מְאֹד לְאַבָּא. . . וְגַם דָּאַגְתִּי לוֹ. בְּכָל יוֹם יָשַׁבְנוּ עִם אִמָּא לִשְׁמֹעַ חֲדָשׁוֹת. . . פְּעָמִים רַבּוֹת שָׁמַעְתִּי עַל מְחַבְּלִים שֶׁנִּסּוּ לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ. . . וְעַל הַחַיָּלִים שֶׁשָּׁמְרוּ וְגָרְשׁוּ. . .
דָּאַגְתִּי מְאֹד.
סָפַרְתִּי אֶת הַיָּמִים. . . עַד שֶׁאַבָּא יַחְזֹר מִן הַמִּלּוּאִים. . .
וְ. . . יוֹם אֶחָד כְּשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה מִבֵּית הַסֵּפֶר. . . וּפִתְאוֹם. . . מִי פּוֹתֵחַ לִי אֶת הַדֶּלֶת? אַבָּא!
אַבָּא לָבוּשׁ בְּמַדִּים. . . חָבַקְתִּי אוֹתוֹ וְנָשַׁקְתִּי לוֹ בְּשִׂמְחָה. . . וְאַבָּא חִבֵּק אוֹתִי וְהֵרִים אוֹתִי גָּבוֹהַּ גָּבוֹהַּ. . . "בֵּן שְׁמוֹנֶה וּשְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת, אֵיזֶה גּוֹדֶל!" אָמַר אַבָּא. . .
הִתְבַּיַּשְׁתִּי. . . כִּי נִרְאֵיתִי כְּתִינוֹק בְּעֵינָיו.
לָכֵן אָמַרְתִּי בְּקוֹל רְצִינִי:
"אַבָּא, עַכְשָׁו אַתָּה יָכֹל לְהַחְזִיר לִי אֶת הַסִּדּוּר".
עַכְשָׁו נַעֲשָׂה אַבָּא רְצִינִי. . . הוּא הִתְבּוֹנֵן בְּאִמָּא, וְאִמָּא הִתְבּוֹנְנָה בּוֹ. . . וְאַבָּא פָּתַח אֶת הַתַּרְמִיל וְהוֹצִיא אֶת הַסִּדּוּר שֶׁלִּי.
לָקַחְתִּי אֶת הַסִּדּוּר וְהִסְתַּכַּלְתִּי רֶגַע וְצָעַקְתִּי בִּכְאֵב:
"אַבָּא, מֶה עָשִׂיתָ לַסִּדּוּר שֶׁלִּי? מֶה עָשִׂיתָ? יֵשׁ בּוֹ חוֹר גָּדוֹל בַּכְּרִיכָה שֶׁלּוֹ. . . בַּכְּרִיכָה מֵעֵץ הַזַּיִת. . . וְגַם בַּדַּפִּים. . . אַבָּא! לָמָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ? אַבָּא?"
רָצִיתִי לִבְכּוֹת כְּמוֹ תִּינוֹק. . . כִּי הַסִּדּוּר הָיָה כָּל כָּךְ יָקָר לִי. . . וּפִתְאוֹם. . . הִבִּיטוּ. . . כֵּיצַד הוּא נִרְאָה. . . וּכְבָר אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ. . .
אַבָּא לָקַח אוֹתִי עַל בִּרְכָּיו. . . וְאָמַר בַּשֶּׁקֶט בַּשֶּׁקֶט:
"גַּבִּי, הַסִּדּוּר שֶׁלָּךְ הִצִּיל אֶת חַיַּי!"
מִבַּעַד לַדְּמָעוֹת רָאִיתִי אֶת עֵינָיו שֶׁל אַבָּא. . . וְהֵן מְחַיְּכוֹת.
"מָה? מָה?" שָּׁאַלְתִּי. . .
וְאַבָּא סִפֵּר:
"בְּכָל יוֹם הִתְפַּלַּלְתִּי בַּסִּדּוּר שֶׁלְּךָ, וְהִנֵּה, בָּעֶרֶב אֶחָד, הָיִיתִי בָּעֶמְדָּה. לָקַחְתִּי אִתִּי אֶת הַסִּדּוּר וְהֵנַחְתִּי אוֹתוֹ בְּכִיס הֶחָזֶה שֶׁלִּי. . . רָצִיתִי לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ בָּעֶרֶב.
וּפִתְאוֹם. . . יְרִיּוֹת. . . וּמַצָּב הָכֵן. . . וְכֻלָּם יוֹצְאִים וְרָצִים. . . וּמְחַפְּשִׂים. . .
פְּעִילוּת לַיְלָה. . . כָּל הַלַּיְלָה, כָּל הַלַּיְלָה הַיְנוּ בִּפְעֻלָּה, וְרַק לִפְנוֹת בֹּקֶר כְּשֶׁהִסְתַּיֵּם הַכֹּל, וַאֲנִי רָצִיתִי לָנוּחַ, רָאִיתִי שֶׁכִּיס הֶחָזֶה שֶׁלִּי נָקוּב, וְכַדּוּר רוֹבֶה פָּגַע בַּסִּדּוּר שֶׁלְּךָ. . . נָקַב אוֹתוֹ, אַךְ לֹא פָּגַע בִּי. . . הַסִּדּוּר הִצִּילַנִי!
הַסִּדּוּר שֶׁחָסַם אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל הַכַּדּוּר. . ."
לָקַחְתִּי אֶת הַסִּדּוּר מִיָּדוֹ שֶׁל אַבָּא.
"עַכְשָׁו הַסִּדּוּר הַזֶּה לֹא רַק שֶׁלִּי. . . הוּא שֶׁל כֻּלָּנוּ!" אָמַרְתִּי לְאִמָּא. . .
וְאָכֵן, הַסִּדּוּר שָׁמוּר בַּבַּיִת, בְּמָקוֹם מְיֻחָד. . . וְלִי קָנָה אַבָּא סִדּוּר חָדָשׁ. . . אֲנִי מִתְפַּלֵּל בַּסִּדּוּר הֶחָדָשׁ, אַךְ פְּעָמִים רַבּוֹת אֲנִי נִגָּשׁ אֶל הַסִּדּוּר הַיָּשָׁן הַנָּקוּב, מְלַטֵּף אוֹתוֹ. . .
הַסִּדּוּר שֶׁהִצִּיל אֶת אַבָּא. . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה